תחת ה’קירוב’ מתפתחת אנרכיה רוחנית. יובל דיין הוא קצה קרחון

ידיעה מרעישה מהימים האחרונים – “המחזיר בתשובה – הרב יובל דיין, חזר בשאלה”.

ברחבי הרשת הישראלית ובאתרי החדשות, הלה זכה לפרסום השמור למעטים בלבד. במיוחד שבהודעתו הרשמית הוא בחר לתקוף את הרבנים והממסד הדתי, בדיוק בימים אלו כאשר ליברמן, רון קובי ושות’ מכשירים לו את הקרקע – הוא  נתפס כגיבור לאומי.

הנזק הרוחני, כמובן, עצום. יחד עמו, בעזרת מסע הפרסום, לוקח עמו דיין מאות נשמות של מתחזקים או מבולבלים שהצטברו סביבו במהלך השנים והפכו אותו למורם הרוחני.

• עוד בנושא:

לאחר 25 שנה כמחזיר בתשובה, יובל דיין חזר בשאלה: “פשוט נגמר לי”

קיוויתי שהידיעה הזו לא תקבל שעות מסך באתרים הדתיים, אך כיוון שהתבדיתי ולאור ההיכרות רבת השנים שלי עם האיש, כותב אני בכאב טור זה.

•

את “הרב” יובל דיין הכרתי לפני כ-5 שנים. הוא הצליח להרשים גם אותי, ומשכך סייעתי לו לשכור אולם, בתוך מתחם בית כנסת בתל אביב, למען פעילות קירוב רחוקים והפצת יהדות.

מהר מאוד עמדתי על קנקנו: פעילות קירוב הרחוקים שהוא יזם והפעיל בצדי בית הכנסת כללה ריקודים מעורבים, שפה בוטה וגסה ועוד דברים שהשתיקה יפה להם.

לו היה הלה מסתפק במה שכתב בסוף דבריו – “אני רק טוען שאני באופן אישי לא מקור מספיק מהימן שתוכלו להסתמך עליו, והכי אמת שלי היא שאני לא יודע. באמת לא יודע” – ופורש לביתו, הייתי מצדיע לו על כנותו.

אך, לצערי, חרף הכנות המדומה, לפני פחות מחודש, יובל הכריז באוזני, מול עו”ד ועסקנים דתיים בתל אביב, כי כל מעשיו הינם לשם שמיים, לקרב את עם ישראל לאביהם שבשמיים, ואף ברגעים אלו ממש, הוא יושב בתוך מתחם של בית כנסת, אוחז בקרנות המזבח באמצעות תעלולים משפטיים ועורך פעילויות ‘קירוב’ ברוח דתו החדשה.

כנותו המדומה, הינה מסע יחצני מתוזמן שמטרתו לשווק עצמו מחדש ולהיטיב עם פעילותו העסקית, הכוללות הופעות בטלוויזיה, פגישות ייעוץ בשכר של מאות ש”ח ועוד.

•

על הדרך, הוא בוחר כמובן להאשים את הרבנים והציבור החרדי. “אין שם כלום מלבד כסף וכבוד וכסף וכבוד ותו לא”, הוא כותב.

אך מאחורי המילים המפוצצות, מסתתר אדם שבסך הכל, בתהליך די ארוך, התמכר מחדש לחיי החופש, עזב את אשתו, ועתה חי בתל אביב בלא חופה ובלא קידושין, עם בת זוג שאיננה דתיה, הצעירה ממנו בכמה עשורים. הלבוש הישן, הכיפה, הציצית, הקדושה וחיי המצוות, לא מתאימים לו יותר, ובחכמה רבה, עם כריזמה עצומה שתמיד הייתה לו, הוא מצליח לבנות קרירה חדשה על חשבון כל מה שהיה יקר לליבו רק לפני כמה שנים, לנאץ את גדולי ישראל, ועל הדרך לגרור עמו עוד כמה נפשות שהתקרבו על ידו, עוד כשהיה מחופש אחרת.

יובל דיין, לפני שלוש שנים. צילום:  Miriam Alster/FLASH90

אך, הכאב הגדול והסכנה הגדולה, איננה “יובל דיין”.

בחצר האחורית של הציבור הדתי והחרדי, תחת שם הקוד ‘קירוב’ המקנה פטור מכל נורמה הלכתית, תחת עיני רבני ישראל, מתפתחת אנרכיה רוחנית, אשר יובל דיין הינו רק קצה הקרחון.

כשיובל התחיל לקיים בתוך בית כנסת בת”א פעילות של ריקודים מעורבים לקול זמרות וזמרים, במסווה של קירוב, התעמתי עמו לא אחת, עמדתי מול נציגיו בבית המשפט, שם הם אמרו במילים הללו: “הרב בר זאב הינו לטאי, הוא איננו מבין בתורת ברסלב ואיננו מבין בקירוב לבבות”.

למרבה הבושה, לא רק בית משפט כמעט והשתכנע מדבריו, לא מעט רבנים נמנעו מלקרוא אותו לסדר, בזמן שעוד אולי היה אפשר, שהרי הוא עוסק בקירוב….

לא סתם רבים מן המקרבים החדשים בוחרים בברסלב, מלבד אולי תורתו של רבי נחמן, אשר יכול ויש בה תרופה למועקות הדור, הרי שבהעדר אדמו”ר והנהגה, תחת תורה סתומה הניתנת לפרשנות רבה, יכול כל אדם למכור את הגיגי ליבו ודמיונותיו, ולצערנו לקרוא לזה יהדות.

במקרה הזה, ‘הקירוב’ המפוקפק אשר יובל דיין שיווק שנים, תחת שתיקה רועמת של רבני ישראל, השפיע לבסוף גם על לב המקרב עצמו: במקום לקרב את עם ישראל לדרך התורה, הוא קירב עצמו לחיי החופש ודבק בהם.

כל זמן שאיננו עושים מספיק לגדור את האנרכיה הזאת תחת גדרי ארבעת חלקי השולחן ערוך, איננו יכולים לומר “ידנו לא שפכו את הדם הזה”.

וליובל דיין , אסיים בפניה אישית:

אבקש סליחתך שלא הצלחתי לשכנע אותך בזמן, להציל עצמך מה’קירוב’ שלך. אני מכבד את בחירתך, אך, תהיה כנה וישר, היפרד נא מעלנו, הוקר רגלך מבית הכנסת, והפסק נא לדבר בשם היהדות.

זאת הייתה לפניך ותהיה אחריך.