על רקע חוק ‘שוויון בנטל’: את ההתנהגות הברוטלית שספג היום הרב מנחם בומבך, חרדי שהגיע עם בנו ללשכת הגיוס בירושלים, הוא לא ישכח זמן רב.
הרב בומבך רק ביקש ללוות את במהלך היום. אלא שעם הגיעו לשערי הלשכה, הובהר לו, כי על פי הנהלים, ניתן ללוות מוזמנים חרדתיים ונערים הסובלים מפיגור בלבד.
וכך מתאר הרב בומבך את שהתרחש:
“בשעה 9:10 הופעתי עם בני ללשכת הגיוס בירושלים לצו גיוס ראשון. ביקשתי ללוות אותו ולשהות עמו במהלך היום, לצערי הובהר לי שעל פי הנהלים ניתן ללוות מוזמנים חרדתיים ומפגרים בלבד.
נפרדנו, התחבקנו, איחלתי לבני הצלחה, הזכרתי לו להרבות בכבוד שמים, קבעתי עם חייל העמדה שאביא תוך חצי שעה אוכל לבני עבור שהותו הממושכת בלשכה.
בשובי, החניתי מול השער כדי למסור את שקית האוכל, אני פוסע לעבר עמדת הכניסה, וצעקה רמה לעברי: ‘אל תחנה כאן’. היות וכבר יצאתי מן הרכב ביקשתי באדיבות מן החייל למסור את שקית האוכל (פעולה שאורכת מקסימום 8 שניות).
הצועק ניגש לחייל, לקח ממנו את השקית והטיח אותה בברוטאליות על שמשת רכבי. הצועק ניסה לפתוח בכוח את הרכב, פתחתי לו את החלון, חשבתי אולי רוצה להתפייס, אך לא.
הצועק הכניס את פניו ופלג גופו העליון בפנים הרכב והמשיך לצעוק לעברי בגסות (מטעמי צנזורה דתית לא אציין את תוכנם). השבתי לו בטון רגוע אך מאכזב: ‘חבל, כמה רוע יש באיש אחד’.
התקדמתי עם רכבי, מבקש שוב למסור את שקית האוכל לבני, ואז אמר לי החייל: ‘אני לא יכול לקחת את השקית, האיש הוא מפקד הלשכה, הוא קובע את הנהלים’. השארתי את השקית במקום, ועזבתי את הלשכה.
א. שני הנהלים נקבעו על ידי אותו מפקד.
ב. עד לרגע זה בני יושב שם, שקית האוכל התאדה, אין איש יודע מה עלה בגורלה.
ג. הכנסתי בחור אציל רוח בסביבה אגרסיבית ואטומה שכולם שם סרים למרותו של הצועק.
ד. אני מאמין בכל ליבי שמדובר בתחלואה מקומית ואינה מלמדת על הכלל”.
חרדים10 פה לדובר צה”ל שמסר בתגובה: “אין לנו אפשרות להגיב בגלל העיתוי המבצעי. המקרה יועבר להמשך טיפול”.