גם להם מגיע • אליעזר היון מוציא את התינוק לעצמאות

1] אני ישן כל היום כי אני עייף, יצאתי הרגע ואני גמור, אין לי חשק לאכול, נקודה (ראה הערה 1).

2] אני וורוד כי זה הצבע הטבעי שלי. אני לא חולה.

3] אני שונא שעשרות אנשים מנשקים אותי כל היום.

4] הברית לא באמת כואבת, אני בוכה כי כך נהוג.

5] אני מבין שגדי [אחי הגדול ממני בשנתיים] שונא אותי, מלבד העובדה שהוא קטנוני. אבל למה להרביץ?

6] אני שונא שלושה דברים: רעב, צמא, ושבודקים לי את רפלקס לפיתת כף היד.

7] אגב, מה באמת הענין בזה? ( ראה הערה 2).

8] מה השטויות האלה עם ‘מוצץ אורטודנטי’. אין לנו בכלל שיניים.

9] בניגוד למקובל, כשאנחנו מחייכים מתוך שינה אנחנו כן נהנים. אנחנו פשוט שומרים את זה לעצמנו ( ראה הערה 3).

10] אנחנו לא אוהבים חיתולי ‘האגיס’. זה אתם שאוהבים.

11] כשאתם עושים פרצוף מצחיק הוא הרבה פעמים מפחיד.

12] הדיבור שלכם אלינו ‘בשפת תינוקות’ הוא מה זה תינוקי. די עם זה. אנחנו לא מפגרים (ראה הערה 4).

13] אני נהנה ללכת וליפול, אין צורך לעזור (ראה הערה 5).

14] כשאני אומר ‘אבא אוטו’ הכוונה היא שאני רוצה לנסוע עם אבא באוטו ולא, נגיד, אבא צריך להחליף את האוטו.

15] ההתרגשות שלכם מהמלים הראשונות שלי מיותרת. הכל עניין של תבניות מובנות במח כמו שכבר אמר נעם חומסקי (ראה הערה 6).

16] אין הבדל בין סוגי הדייסות. הכל מאותו מפעל.

17] מה העניין עם הכיסוי פנים וה-‘קוקו’. די קלטנו ( ראה הערה 7).

18] אנחנו מבינים שהשאלה “מי הכי גאון של אימא?” היא שאלה רטורית, אבל לא צריך להיסחף עם זה, למשל כשאנחנו עושים לשירותים בסיר.

19] מאיפה הבאתם את זה שאם לא נאכל לא נגדל. הנה, לא אכלנו – ומה, לא גדלנו?

20] שוקולד זה כן אוכל.

21] גם פיצה וסוכריות.

22] הרופא מפחיד לא בגלל הטיפול, אלא בגלל הפרצוף שלו.

23] אכפת לכן לא להיעצר כל שתי דקות עם העגלה ולדבר עם השכנה חצי שעה, רוצים כבר להגיע לבית. יש חדשות עם טיף וטף.

24] זה שהוצאתם הרבה כסף על ההצגה/ טיול הזה לא אומר שאנחנו חייבים ליהנות, אין צורך להתרגז. אגב, כאן השאלה מי הכי גאון של אימא בעולם, דווקא רלוונטית.

25] מאותה סיבה אנחנו גם מעדיפים את הבובה הקרחת וחסרת הרגל שמצאנו בגינה על פני משחק הקפיצים היוקרתי שקנה סבא גדעון בשילב.

26] בניגוד למקובל, לסירופ אקמול אין טעם של פטל, למעשה יש לו כל טעם חוץ מפטל.

27] ‘גילגול’ אוכלת יפה לא בגלל שהיא בוגרת אלא בגלל הגנים של אבא שלה, אוהד, ואמא דבורה, שרק שנה שעברה עשו ניתוח שרוול שני.

28] האיש הכי רע בעולם הוא לא אחמדינג’ד אלא זה שהמציא את מסרק הכינים.

29] עוד מעט נגלה שהעולם הזה יכול להיות מאוד אכזרי, אבל לנו להבדיל מכם המבוגרים, יש תובנה אחת מהשהות הארוכה ברחם: בסוף תמיד יוצאים למקום מציאותי יותר.

הערות:

1) תינוקות ישנים כשש עשרה שעות ביממה.

2) התנהגויות שהיו מתחילה רפלקסיביות הולכות ונעשות רצוניות, הדבר תלוי במעבר ממרכזי המח הנמוכים של התינוק לקליפת המח, כחלק מרכישת יכולות מוטוריות שונות, בהקשר זה אפשר לציין גם את רפלקס ההליכה.

3) בשבועות הראשונים של התינוק מופיע החיוך בעקבות עלייה זמנית, של איזה סף עוררות מכריע [בהלה, למשל] ואחריה צניחה, וזה גורם לשרירי הפנים להתרפות לחיוך קל. אם תטלטלו רעשן ליד מיטת התינוק, יופיע חיוך לאחר שש שניות בערך. בגיל שמונה עד עשרה שבועות התינוק מחייך לא בגלל זיהויו את האם [-כמו שחושבות רבות], אלא מתהליך הנקרא ‘הטמעה מזהה’: התינוק מצליח במאמצים לתת מובן לאובייקט מוכר והוא מזהה אותו כמשהו שהוא ראה קודם לכן, המאמץ גורם מתח לתינוק ועל ידי הזיהוי המתח מופג ובעקבותיו מופיע החיוך.

4) אמהות רבות בעולם נוהגות לדבר אל ילדיהן בשפת תינוקות או בשמה השני ‘שפת אימהות’. השפה פשוטה יותר מהבחינה הדקדוקית והיא מאופיינת בצליל גבוה מהרגיל. יש תרבויות ברחבי העולם, כמו אנשי קלולי מגיניאה החדשה, שמקפידים לדבר אל התינוק בשפת מבוגרים רגילה. האם שפת התינוקות הזו מקילה על תהליך רכישת השפה? אין כיום ממצאים ברורים לכך והסוגיה נשארה חלוקה בין חוקרי ההתפתחות.

5) לכל תינוק יש מוכנות מולדת ללמוד את מה שהוא צריך לדעת והוא שואב הנאה מכך.

6) בהתפתחות השפה קיימות שתי דעות מרכזיות, סקינר וחומסקי. סקינר טען כי הילד לומד את השפה בתהליך של ניסוי טעייה וחיזוקים, בתהליך הבא: הילד ממלמל שברי מלים, ההורים מחייכים אליו ובעקבות כך הוא מקבל חיזוק להתנהגותו, הוא ממשיך למלמל עד שהוא מוציא מלים נכונות מהפה. כאשר ההורים שומעים מלים אלו הם מחזקים אותם [על ידי שבח ועידוד] יותר ממלים שאינן נכונות וכך נכנסים מלים למאגר, ומלים מוטעות מסולקות ממנו.

חומסקי שלל מכל וכל את הגישה הזו מסיבות שונות וטען כי לכל השפות יש תכונות מבניות שוות שטבועים אצל כל יילוד במח.

7) למען הדיוק משחק ה- קוקו כן חשוב. פיאז’ה טען כי לילד אין עדיין את מושג ‘קביעות האובייקט’ כלומר כאשר חפץ נעלם מעיניו של התינוק הוא מניח כי החפץ [או האם] חדלו מלהתקיים. משחק ה- ‘קוקו’ מאפשר לילד את השליטה בקביעות האובייקט כדבר שלא נכחד, על ידי הסתרת האם או עצמו בידיו[-ההעילמות] ואז הגילוי מחדש [חשיפת הפנים].

[ההערות נערכו על פי הספר ‘התפתחות הילד טבעה ומהלכה’. חיברו: סרוף, קופר, דהארט, ארה”ב. מהדורה עברית: מרום לנדסברגר ויעקובסון, הוצאת האו”פ].