שערי מאפיית החלות הירושלמית של ר’ משה דב נסגרו לאחר 123 שנה

מאפיית לנדנר, שנוסדה בשנת 1896 בשכונת בית ישראל בירושלים, סגרה את דלתותיה לאחר 123 שנים של פעילות רצופה.

במודעה שנתלתה על על המאפייה נכתב:

“מאפיית לנדנר אשר נוסדה על ידי ר’ משה דב לנדנר בשנת 1896 סוגרת שעריה אחרי 123 שנות מסורת משפחתית של אפייה, עזרה לזולת ותמיכה בקהילה, שהועברה מאב לבן.

“אנו מודים לקבל לקוחותינו המסור והנאמן על האמון שנתנו בנו לכל אורך השנים, על כך ‘תבוא עליכם הברכה’.

“מאפיית לנדנר”.

את סיפורו של המקום, מהקמתו ועד סגירתו, מגוללת רונית ורד ב’הארץ’:

ר’ משה דב לנדנר ז”ל היה בן למשפחת אופים מצ’רנוביץ שברומניה.

באמצע המאה ה-20 התקין בה בונה התנורים משה רוגובסקי תנור לבנים, חמישה מטרים אורך על ארבעה מטרים רוחב, שנבנה במתכונת אירופאית טיפוסית. רצפת האבן של התנור ושיטת האפייה המיוחדת הקנו ללחם של המאפייה, ובעיקר לחלות השבת, מוניטין ללא מתחרים.

בימים בהם לרוב תושבי העיר לא היה עדיין תנור אפייה ביתי נהגו תושבי השכונה להכניס לתנור מאפים ותבשילים ביתיים, והתנור שימש במשך למעלה ממאה שנים כמוקד של חיי קהילה ערים.

זלמן לנדנר ירש את אביו משה דב, ומתי לנדנר, נכדו שנולד בשנת 1930, המשיך את מסורת האפייה המשפחתית.

בשנים האחרונות, לאחר שהזקין, פעלה המאפייה רק לקראת סוף השבוע, ואפו בה רק את החלות.

מתי לנדנר ז”ל נפטר בדצמבר 2016. בניו, דובי ועודד, תכננו תחילה לסגור את המאפייה אבל בסופו של דבר השאירו אותה פתוחה. מי שהמשיך את המסורת היה דובי, הבן הבכור ופנסיונר של משטרת ישראל.

אלא שהשבוע, כאמור, היא נסגרה. הסיבה המיידית:  קריסתם של חלק מלבני תקרת התנור המקושתת. “התנור מתחיל להתמוטט”, סיפר דובי לנדנר לרונית ורד מ’הארץ’. “ובגלל הגודל והמבנה המיוחד יהיה קשה לתקן אותו. צריך לשבור קירות ולבנות אותו כמעט מההתחלה. זו הוצאה גדולה מדי, ואנחנו לא מוכרים מספיק חלות כדי לכסות את העלות”.

תיעוד: יהודה עצבה. מתי לנדנר מביא את סיפור המאפייה של משפחתו. מתוך דף היוטיוב: mesaper

עלות שחזור התנור היא לא הבעיה היחידה: המבנה בו שוכנת מאפיית לנדנר נמצא בבעלות פרטית של המשפחה, וזו כוללת צאצאים נוספים לתשעת הילדים שנולדו לזלמן לנדנר.

“כבר כשאבא נפטר נשמעו קולות במשפחה שרצו לסגור ולממש את ערכו הנדל”ני של הנכס”, אומר דובי ל’הארץ’, “ואני יכול להבין אותם. הסכם משפחתי שנערך ברוח טובה במשפחה לפני ארבעים שנה דיבר על המשך הפעלתה של המאפייה כל עוד אחד מהבנים של זלמן הפעילו אותה, ואבא היה האחרון שבהם.

“על ערש דווי ביקש אבא שאמשיך עד כמה שאפשר והמקום הזה סוחף אותך. המשפחה המורחבת, שהמורשת התרבותית של המקום חשובה לה, הסכימה להשאיר אותה פתוחה, אבל עכשיו הגענו לנקודת אל חזור. אין יותר היתכנות כלכלית להפעלת המאפייה”.