גדולי ישראל מספרים: הקשר המיוחד שלנו עם הגר”א שפירא זצ”ל

בימים אלה יצא לאור הספר ‘אב בתורה, אב בחכמה’ שערכו דביר עמר ויצחק דדון על דמותו הייחודית ורבת-הגוונים של ראש ישיבת ‘מרכז הרב’ והרב הראשי לשעבר, הגאון רבי אברהם שפירא זצ”ל.

הספר בנוי על סדר מסכת אבות ובו לקט נרחב של דברי תורה, הנהגות וסיפורים על הגר”א שפירא זצ”ל.

דביר עמר: “כחלק ממלאכת איסוף הסיפורים, הלכתי לגדולי ישראל הן מהציבור הליטאי והן מהציבור הספרדי לשמוע מוצא פיהם”.

כך, למשל, סיפר לו הגאון רבי ברוך בער פוברסקי, ראש ישיבת פוניביז’: “אגלה לכם את הסוד האמיתי, איפה למדתי ומהי עמלה של תורה. כשישבתי בישיבת חברון, למדתי מהו עמלה של תורה. למדתי יחד עם ר’ב אברום באותה תקופה, בשנת תש”ד, בישיבת חברון, ושם למדתי מהו עמלה של תורה. אני יכול להגיד דבר אחד, הוא היה מסוגל לעמוד עשר ואחת-עשרה שעות בלי הפסק, וללמוד בעמידה! שמעתם דבר כזה היום? אני לא שמעתי.

“הוא היה הדוגמא שלי בתור בחור להתמדה ועמל תורה. את זה למדתי ממנו, אחר כך הלכתי לפוניבז'”.

הגרב”ד פוברסקי. צילום: Aharon Krohn/Flash90

כשפנה אל הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי, ראש ישיבת ‘עטרת ישראל’, שיספר על מורו ורבו – ענה: “הוא היה כולו סיפור אחד ארוך! של התמדה, של שקיעות בלימוד, של גדלות”.

הגרב”מ אזרחי סיפר, כי  כשהיה ילד שזה עתה נכנס לישיבת חברון, עבר ליד הספרייה וראה דרך החלון מישהו עומד על הסולם הגבוה למעלה.

“אני מסתכל היטב ורואה שהוא מחזיק ספר ועומד. ככל ילד, פניתי לדרכי והלכתי לישיבה. לאחר זמן ממושך מאוד חשבתי בלבי מה קורה עם אותו אדם. חזרתי והוא עומד למעלה ומסתכל בספר. הדבר הזה הפעים אותי. ניגשתי לאחד הבחורים המבוגרים שהסתובב שם, ושאלתי אותו: מי זה שעומד למעלה על הסולם? אמר: זה רב אברום שפירא!

“אמרתי לו: מה אתה יכול להגיד לי עליו? אמר לי: בחורי הצעיר, עדיין לא נגעת בידית של הישיבה אם אתה שואל מי זה רב אברום שפירא”.

ועוד סיפור מפי הגרב”מ: “פעם אחת נסעתי עם רבינו באוטובוס עירוני, והנה נכנס לאוטובוס בחור ישיבה שהכיר את רבינו ומיד החלה שיחת תורה ביניהם. השיחה חיש מהר גלשה לוויכוח בלימוד סוער בקולי קולות. הנהג פנה לרבינו ולתלמיד וביקש שידברו בשקט. השתדלו השנים לדבר בשקט, אך עד מהרה שוב שכחו היכן הם ובלהט הלימוד החלו להתווכח בקול גדול ובריתחא דאורייתא, כאילו היו במרכזו של אולם בית המדרש.

הגרב”מ אזרחי. צילום: Yaakov Naumi/Flash90

“אנשים שישבו שם, תמהו ונתפלאו על רב זקן שמתווכח בקול עם בחור צעיר. אבל הנהג כבר הבין עם מי יש לו עסק ופנה לנוסעים ואמר: רבותי, אי אפשר להפסיק אותם. תקבלו אותם כמות שהם… כזה היה עמל התורה של רבינו זצ”ל, שכל כולו היה דביקות בלימוד, התעמקות והתמסרות אין קץ לעמל בה”.

על סיפור מפליא מתקופתו כדיין בבתי הדין מספר חכם שלום כהן, ראש ישיבת ‘פורת יוסף’ בעיר העתיקה ונשיא ‘מועצת חכמי התורה’:

“פעם התלוותי ליהודי אחד שביקש לדון בבית הדין הרבני בירושלים בענייני אישות. בהרכב של הדיינים ישבו לדון הגאונים: רבי סלמאן חוגי עבודי זצ”ל, הרב יוסף כהן זצ”ל והרב אברהם שפירא זצ”ל שהיה אב בית הדין באותו דיון. הרב שפירא פסק מה שפסק, אבל שני הדיינים שישבו איתו לא הסכימו עמו, והדיון נדחה והסתיים בלא כלום.

למחרת הגיע אלי הרב שפירא וסיפר לי שכעת היה אצל הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ”ל, רבה של ירושלים, והתייעץ עמו, והרב פראנק הכריע כדעת שני הדיינים ולא כדעתו. ומשום כך בא לומר לי שטעה בהכרעתו. וכאן המשיך הרב שלום כהן ואמר בהתפעלות:

“תראו מה זה גדולה של ירא שמים, מהי גדולה של דיין אמיתי, שבא וטרח לומר לי שטעה. צריך ללמוד מזה איך צריכים להיות הליכותיהם של אנשי ציבור”.

חכם שלום כהן. צילום: Aharon Krohn/Flash90

•

באותם שנים ישב  מרן הגר”ע יוסף זצ”ל עם הרב שפירא בבית הדין והיו בידידות עמוקה.

“אנחנו זכינו להכיר את המנוח, ראש הישיבה, הרב הראשי, הגאון רבי אברהם שפירא זצ”ל”, מספר הראשון לציון, הגאון רבי יצחק יוסף. “היה אצלי בבר מצווה ולא ויתר לי. אמרתי דרשה בעל פה, כך נהגנו. אני דיברתי רבע שעה בעל פה והודפס ביבי”א חי”א. רבי אברהם שפירא זצ”ל לא ויתר לי, לאחר הדרשה קרא לי והושיב אותי לידו, והתחיל להקשות עלי, והיה מתרץ.

“היה חביב, היה מראה פנים לנערים צעירים באופן מיוחד. היה יושב עם מרן אבא בבית הדין ברחוב יפו. הם היו הולכים אחר כך ברגל מרחוב יפו עד רחוב אלקנה היכן שהיינו גרים. בתור ילד קטן הייתי מתלווה לאבא, ולא הבנתי למה הוא צועק עליו, ראינו מה זה ריתחא דאורייתא, ‘בבית יוסף כתוב כך וכך’. הוא אהב את הרב והרב אהב אותו מאוד מאוד.

“כשהוא נבחר לרב ראשי,  הקשר לרבנות הראשית היה דרכו. הרב היה קורא לו, מיד היה מגיע הרב שפירא לבית של הרב וכיבד והיה ביניהם אהבה גדולה מאוד.  אני זוכר שהוא היה עושה ברכת כוהנים ברחוב צפניה ב’הר צבי’, באיזו התלהבות היה צועק. כל כולו היה ריתחא דאורייתא. כשרואים אותו נזכרים בגמ’ בשבת פ”ח  למיימינין בה סמא דחיי. כאדם העושה מלאכתו ביד ימין, בכל הכוח. זה היה המנוח, עסק בתורה בכל הכוח שהיה לו”.

הגר”י יוסף. צילום: David Cohen/FLASH90

גדול נוסף שהיה בקשר עם הגר”א שפירא, היה הגאון רבי שלמה קורח זצ”ל, רבה של העיר בני ברק, שסח מספר חודשים לפני פטירתו: “פעם הייתי נוכח בשיחת טלפון שהתקיימה בין רבינו הרב הראשי הגר”א שפירא זצ”ל לבין בעל ה’מנחת יצחק’ זצ”ל, כאשר היו גישושים של כמה מקורבים שניסו להפגיש ביניהם, אך לא איסתייעא מילתא.

“והנה אני שומע את רבינו אומר לו בענווה גדולה: אני יודע שאתה גדול ממני בחכמה ובמניין, ומן הדין שהייתי צריך לבוא אליך, אבל היות ואני מייצג את הרבנות הראשית, אי אפשר שהרבנות הראשית תבוא אליך… כך חס מרן זצ”ל על כבוד הרבנות וכבוד גאוניה שעמדו בראשה במשך שנים רבות”.

•

בנוסף לסיפורים מגדולי ישראל מובאים בספר ‘אב בתורה, אב בחכמה’, סיפורים של עיתונאים מהציבור החרדי אשר שיתפו מהיכרותם.

“יום אחד פנה אלי בנו של הגר”א שפירא זצ”ל, הרב יעקב, ואמר לי: למה שלא תראה לאבי את הספר שהוציא אביך על מנהגי ירושלים?” מספר ישראל גליס, עיתונאי ואיש ירושלים. “הסכמתי ואמרתי שאבוא לרב. אמרתי לעצמי שהזמן הטוב ביותר הוא חול המועד, שבו יש זמן לדבר. היה זה בחול המועד פסח תשס”ז, חצי שנה לפני פטירת ראש הישיבה זצ”ל. נכנסתי אצלו והראתי לו את הספר. הוא פתח את הספר, ומיד סגר אותו בחזרה.

עם הגר”מ פיינשטיין זצ”ל. צילום: ארכיון ישיבת מרכז הרב

שאלתי אותו: למה הרב סגר את הספר? יש שם משהו שלא ראוי שבגלל זה הרב סגר?

השיב לי: פתחתי ויצא בפרק של הלכות אבילות בחול המועד. יש אנשים שנפטרים בחול המועד ומלווים אותם בהלוויה עם בגדי לבן, והם עולים לשמים ומלאכים באים לפניהם בבגדי לבן, לא ברור לך לאיפה מגיעים?…

כך ענה לי, ולא ידעתי עד היכן הדברים מגיעים, שכל מה שסח עימי, עליו היה, שנתקיים בו אחת לאחת, לאחר חצי שנה בחול המועד סוכות כשנפטר לחיי העולם הבא, ואלפים בבגדי לבן ליווהו, ובוודאי יצאו לקראתו גם מלאכים בלבן…”