לא פשוטה עבורי הידיעה שהיום הייתי יכול להיות שר המשפטים של מדינת ישראל.
יש בי בוודאי הכרת תודה לראש הממשלה שהיה נכון להפקיד בידיי את התיק. עם זאת, האפשרות שעמדה בפניי הייתה גם שעת המבחן הקשה ביותר שזימנו לי החיים הציבוריים.
הורגלנו במשך שנים לכך שפוליטיקאי נמדד קודם כל בתפקידים אליהם הגיע, והרבה פחות בהישגים ובעשייתו באותם תפקידים. החיים הפוליטיים הפכו למרדף אחרי הקידום ואחרי התפקיד הבא, כאשר הרבה פעמים האנרגיה מושקעת יותר במרדף עצמו ולא בביצוע התפקיד הנוכחי על הצד הטוב ביותר.
אני תמיד פעלתי בדרך אחרת. המהות עבורי תמיד הייתה לפני התפקיד ולפני התואר. המחוייבות להיות בעמדה שמאפשרת עשייה, תמיד הייתה עדיפה בעיניי על פני תהילה רגעית בתפקיד כזה או אחר.
אכן, לעיתים יש צורך במילוי מקום, וגם אני הסכמתי לעשות זאת בעבר, וכיהנתי תקופות קצרות מאוד כשר לביטחון פנים וכשר העליה והקליטה. אולם, לא יכולתי לנהוג כך כשמדובר בתפקיד שר המשפטים.
לכל אורך דרכי הציבורית התחייבתי כי אם אגיע לתפקיד שר המשפטים, אפעל בנחישות כדי לבצע שינויים יסודיים במערכת המשפט. שינוי שיטת מינוי השופטים, השבת עקרון הפרדת הרשויות, קביעה מחדש של עקרון זכות העמידה – הם בעיניי מהלכים הכרחיים שעל שר המשפטים להוביל.
אין שום אפשרות להוביל את המהלכים הללו בממשלת מעבר.
לכן, לו הייתי לוקח על עצמי את התפקיד בעת הזו, בידיעה ברורה שאיני יכול לבצע ולו מעט ממה שאני מאמין בו ושהבטחתי לעשות, הייתי פוגע באמון שנתתם בי ובאמון של כולנו כי שינויים אלה אכן ניתנים לביצוע. הייתי אומנם רושם בקורות החיים תואר מכובד, אבל לא מעבר לכך, ופוגע במאבק שאנו שותפים לו במשך שנים ארוכות.
אני אמשיך במאבק לשינוי פניה של מערכת המשפט.
אם אתמנה בעתיד לתפקיד שר המשפטים, יהיה זה אך ורק עם כל הסמכויות על מנת לפעול במלוא העוצמה להשגת מטרתנו המשותפת.
תודה מעומק הלב על כל הגיבוי ועל גילויי התמיכה יוצאי הדופן.