1.
תעלומת ליברמן העסיקה השבוע במיוחד את התקשורת החרדית.
הנה יוסף טיקוצ’ינסקי, יתד נאמן:
“ליברמן שהגיע כבר לגיל 60 מתחיל לחשוב על עתיד מרשים, נקודת שיא לקריירה הפוליטית שלו בשנים הקרובות לפני שהוא מפנה את הזירה. הידידות עם נתניהו רק הגבילה אותו עד היום והוא כבר חושב לעשות לביתו. וכשהוא מצרף לזה את השנאה ההולכת וגוברת הוא מגיע למטרה אחת אותה הוא מציג לעצמו: להפיל את נתניהו גם במחיר אישי כבד.
“לכן הוא גרר את המדינה לבחירות האחרונות וחזר ועשה זאת השבוע פעם נוספת. כל שיקול אחר לא נלקח בחשבון, יהא המחיר אשר יהא העיקר שלא להיות חלק מהקואליציה שתבטיח את שלטונו של נתניהו. המטרה העיקרית מבחינתו היא לראות את נתניהו חוזר לקיסריה או אולי אפילו למעשיהו. בשביל זה שווה לו גם לקחת את הסיכון שהוא יימחק בעצמו ולא יגיע לכנסת ה-22. המלחמה כאן היא על כל הקופה”.
יימחק? הנה מה שסבורה ט’ כץ באותו עיתון – יתד נאמן:
“ליברמן הוא לא ציני, הוא זה שהמציא את הציניות, חוק הגיוס מעניין אותו כמו שמעניינות אותו הוראות סריגה. אבל הוא יודע טוב מאד שדגל האג’נדה החילונית ימשוך אליו את הצעירים שהצביעו לפיד והתאכזבו ממנו. ליברמן הוא הלפיד החדש.
“ליברמן ידע שאם ייכנע עכשיו, גם אם ייכנס לממשלה ויכהן כשר ביטחון, הוא סוס מת. הבוחרים יחליטו שהוא סחיט ולחיץ ולהוט להיכנס לקואליציה, אפילו לקואליציה עם דתיים וחרדים. הם יפנימו שליברמן מדבר ומדבר, אבל בסוף מוותר על העיקרון החשוב ביותר בו נופף, הגיוס. אם הוא יוותר אפילו על קוצו של יוד, יחליטו דוברי הרוסית שבפעם המי יודע כמה, ליברמן מפגין חולשה ונכנע…
“אם הוא יתעקש ויצצב את עצמו כלוחם זכויות החלונים, אולי הוא ישלם במשרת שר הביטחון הנוכחית אבל הוא יעשה את המכה בבחירות הבאות. ביום רביעי הבטיח ליברמן שהוא יחזור עם עשרה מנדטים, ואולי, מי יודע? ישחזר ליברמן את היום המופלא ההוא, אז, בבחירות 2009, גרף חמישה עשר מנדטים?”
מה’יימחק’ בעמ’ 10, ל-15 מנדטים בעמ’ 14…
הנה מה שאמר גורם בכיר ביהדות התורה לשלומי גיל ב’משפחה’:
“ראשית, אם הולכים לבחירות על נושא הגיוס, ליברמן מאמין שהוא יצליח להגדיל את מספר המנדטים של המפלגה שלו. הוא יסית עוד ועוד נגד הציבור החרדי ובסופו של דבר הוא מצפה לגדול בעוד שניים-שלושה מנדטים.
“שנית, ליברמן רואה את עצמו בבוא היום יושב בכס ראש הממשלה. אם ממשלת נתניהו החמישית תקום, הוא יכול לשכוח מהחלום הזה לעשור הקרוב. נתניהו מתכוון להעביר שורה של חוקים שימנעו את הדחתו או את העמדתו לדין ובעתיד הקרוב אין סיבה טובה מספיק שתגרום לו לוותר על החיים הנוחים בבית בבלפור.
“ליברמן רואה לרחוק. הוא היה שר ביטחון, חוץ ומילא עוד שורה של תפקידים, הבכירים ביותר במערכת הציבורית. כס ראש הממשלה הוא חלום ישן שלו, הוא לא חושב להגיע לשם בזמן הקרוב, אבל אם יצליח להזיז את נתניהו מקדמת הבמה הדרך להגשמת החלום שלו אולי תהיה קלה יותר”.
2.
בין התובנות שמביא יוסי אליטוב בטורו (המצוין) ב’משפחה’ יש אחת שלכדה את תשומת ליבנו. הנה היא:
“בחודשיים האחרונים, שלא בידיעתנו – רבים מאיתנו נפלנו שדודים לרגלי דף המסרים של ליברמן. הוא ואנשיו ומקורביו דאגו להציג חצרות חסידיות בקנאיות אשר מחפשות רק מלחמה, כלא פרגמטיות, שאינן יודעות פשרה מהי, ככאלו שמקשות על ליברמן אפוף הכוונות הטובות והראויות להגיע להבנות עם המפלגות החרדיות. התעמולה עבדה. הנרטיב תפס גם בתקשורת החרדית. טובי אנשינו הצטרפו למקהלת המצדיקים את ליברמן והמאשימים את החצרות החסידיות.
“עתה, משנקרעה המסכה, כולנו מחויבים בבקשת סליחה ומחילה מהצדיקים על שאולי הרהרנו שלא במתכוון אחר שיקול דעתם”.
יוסי, יש גם גרסה נוספת. נקדים לה אמירה לפיה אין להרהר אחר הוראות אדמו”רים גם את התוצאה לא השביעה רצון. אבל אם כבר מנתחים פוליטית את הסיפור (רק פוליטית. אין שום היתר לנתח ניתוח אחר) – הרי שהאסכולה של מי שטענו שיהיה חכם ללכת על אישור חוק הגיוס לפני פיזור הממשלה הקודמת, היא שבעצם ניצחה. ולאסכולה הזו אין כל קשר לדברי יח”צניו של ליברמן.
האסכולה הזו אף הניחה לפתחו של נתניהו הצעה, לפיה נציגי אגו”י ייצאו החוצה בעת ההצבעה על חוק הגיוס בקריאה שניה ושלישית (לפני פיזור הממשלה הקודמת), דגל ושס יתמכו. ליברמן רצה אז לתמוך. יודע מי לא הסכים להצעה הזו (סירב ‘להסתכסך’ עם אגו”י)? נתניהו.
מצד שני, יתכן שבמקרה שכזה, ליברמן היה מחפש לו עץ אחר להיתלות עליו כעת. נניח דורש את חוק הגיור על פי משנתה של ‘ועדת ניסים’, משהו שאף חרדי לא יסכים לו לעולם.
מצד שלישי, לפחות היינו נשארים עם חוק גיוס ביד ולא עם תפוח אדמה לוהט שרק אלוקים יודע איך נצא ממנו בשלום.
בקיצור, סבוך. או כמו שתיארת בכותרת, “פרעות קישינב”…
3.
אפרופו חוק הגיוס, הנה חשיפה מעניינת של אליעזר שולמן ב’משפחה’:
“בשיחה שקיימתי השבוע עם אנשי מקצוע שהיו מעורבים בניסוח המלצות הוועדה (שהוקמה על ידי הצבא – ש.ר.) שעל פיהן גובש נוסח החוק עולה כי מאז הביעה מועצת גדולי התורה של ‘אגודת ישראל’ את דעתה על ניסוח החוק ועד לשבוע הנוכחי איש לא שוחח איתם באופן רשמי בנושא ההמלצות שלהם על ניסוח החוק.
‘אנחנו רק ממליצים, הדרג המדיני יכול לקבל או לדחות. הוא כמובן יכול לשנות’, אומר איש שיחי, ‘אבל כיוון שהיו משמעויות משפטיות לניסוחים והיה רצון שזה יהיה מקובל גם על מערכת הביטחון צפוי היה שישאלו אותנו על השינויים, אבל איש לא פנה'”.
ואם היו שואלים, יש דברים שהייתם מתנגדים להם? שאלו שולמן.
“יש דברים שאנחנו היינו אומרים שהם לא מקובלים על מערכת הביטחון, אך הדרג המדיני הוא שאמור להחליט. ויש דברים שאנחנו סבורים ששינוי שלהם לא יעבור את בג”ץ והנוסח ייפסל על ידו. אבל איש לא שאל אותנו”.
אולי כי נתניהו קיווה שבסופו של דבר יסכימו ש”ס ודגל לתמוך בחוק גם בלי התמיכה של אגו”י, כשליברמן מצטרף אליהם (אולי גם יש עתיד)?
אם כן, חשוב שיזכור שבסופה של הקדנציה הקודמת הוא זה שטרפד הצעה דומה לזו…
4.
את הסיפור הטוב ביותר מצאתי השבוע בטורו של ישראל א’ גרובייס, ‘מראה מקום’, במשפחה.
גרובייס עשה בשכל והתנתק השבוע מהפוליטיקה המקומית, בדרכו לשיקגו הרחוקה. בספסל לצידו הוא פגש שכן, “שברור לי שהוא מאלו שלא מצביעים נתניהו ומאלו שכן כועסים על חוק החסינות”.
“הוא קורא מגזין יוקרתי באנגלית. יש לו שעון שנראה כמו כמה משכורות שלי. ויש גם מבט מאד מסוים וקיפול רגל על רגל מנומס של מעמד הביניים העליון”.
עשרים דקות של שתיקה מביכה הספיקו, ישראל מצמץ ראשון, הציג את עצמו ושמע את ההוא. “הוא גר בתל אביב, מנהל מחלקה באיכילוב תל אביב, בדרך לכינוס רופאים בינלאומי. הוא לא ממשיך לשיקגו הוא יורד בתחנת הביניים. יש לו הרצאה למסור ‘בבוקר של יום שבת’, הוא מצטער אם זה מפריע לי”.
רוצים לשמוע מה אמר מנהל המחלקה על השבוע הפוליטי שעברנו? זה ידהים אתכם.
“אני לא צריך להגיד לך מה אני חושב על המפלגות הדתיות’, הוא קורץ. ‘עולם הערכים שלי שונה ואפילו מנוגד לשלכם. אבל כשזה מגיע לפוליטיקה אני מקנא. באמת מקנא. בהקשר הזה אני מרגיש בדיוק כמו בהתנגשות של העגלה המלאה והריקה.
‘תחשוב על זה’, הוא אומר, ‘הליכוד היא מפלגה ענקית. יותר ממיליון מצביעים. עשרות מנדטים. והם גם ניצחו. עכשיו באים לשולחן המו”מ. החרדים וליברמן מתקוטטים. ואני שואל את עצמי: מה לעזאזל חושבת המפלגה הכי גדולה בארץ? איזו אמירה יש לה בסיפור? כלום. גורנישט. ‘אתם לא נכנעים. אצלכם יש שיח על מהות. אצלנו אין שיח’.
כל מילה.
עיתונאים, עזבו את מסדרונות הכנסת. טוסו לשיקגו תשמעו דברי חכמה.
5.
מה שיפה בעיתון ‘כפר חב”ד’ הוא שבכל מאורע הוא מחפש את החב”דניק. חלפו שנים רבות מאז יצא לי לפגוש בעיתון כמו ‘המחנה החרדי’ של חסידות בעלזא, אבל לא זכור לי שבכל מאורע הם חיפשו את הבעזלאי התורן. גם ‘המודיע’ לא ממש רץ לחפש את הגוראי בכל תאונה או שריפה.
אבל בכפר חב”ד, תמיד ימצאו את החב”דניק שהיה שם. הנה השבוע, באסון השריפה במבוא מודיעין, הם כבר איתרו את השליח (הרב שמואל תעיזי) ודלו ממנו סיפורים מרתקים. אפילו את תהלוכת ל”ג בעומר הצליחו להשחיל בתוך הכתבה (אם שאלתם, היא נערכה ‘במקרה’, ואין מקרה, מוקדם יותר, כך שעד לשריפה, הם היו כבר אחרי).
“באותה שעה שהגיעו ההתרעות שהה הרב תעיזי בביתו, בחברת ילידו ונכדיו, ‘התכוננו לארוחה משפחתית גדולה לכבוד ל”ג בעומר ואז החלו הצעקות בעברית ובאנגלית, הודיעו לנו שחובה לצאת מהבתים ולפנות אותם. הייתה תבהלה בקרב התושבים, עליתי מיד לגג הבית משם באותו רגע לא היה נראה לי שמדובר באש ענקית חסרת שליטה. עוד חשבתי שיש סיכוי’.
“אפילו את הטלית והתפילין שלו לא רח הרב תעיזי ליטול בחיקו בעת שנטש את הבית. ‘באותם רגעים עדיין הייתי בטוח שמדובר במשהו זמני, בעיקר עזבתי בשביל לתת דוגמה לנכדים לא ארזנו כלום עמנו ופשוט עלינו על הרכב כמו שאר אנשי היישוב. שיערתי שאחרי שעות אחדות כבר נוכל לחזור’. אולם את הסוף המר – יודעים הכול. המקום הפך למאכולת אש של ממש והמראות ביישוב קשים'”.
בבית הפרטי שלו נותרו החפצים על מקומם בשלמות. “למעט פיח רב על קירות הבית כמובן”.
6.
ב’הדרך’ מטילים האשמות באומץ רב.
שימו לב לדברים, פרי עטו של שמעון ליברטי (אבל תהיו בטוחים שהם אושרו על ידי ההנהלה וההנהגה):
“החטא הקדמון נעוץ כבר בתחילת המשא ומתן הקואליציוני. זה התחיל מכך שהנשיא רובי ריבלין מיהר להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו הרבה בטרם מיצה את עשרת הימים הקבועים בחוק להתייעצות עם הסיעות ועם עצמו. זה לא קרה כי ריבלין מחבב במיוחד את נתניהו ורק רוצה לראות אותו עוד פעם ראש ממשלה. להיפך. זה גרם לכך שהתקופה הקבועה בחוק לפרק הזמן הראשון להרכבת הממשל ה- 28 ימים מרגע שהנשיא מעניק את המנדט – יכלול גם את השבוע של חג הפסח, לא בדיוק זמן לניהול משא ומתן. ואכן המפלגות החרדיות ו’איחוד מפלגות הימין’ לא החלו את המשא ומתן אלא רק לאחר החג. כך חלפו להם כעשרה ימים מהתקופה הראשונה”.
האשמות חמורות. פנינו אנחנו, ‘חרדים 10’, לקבלת תגובה.
דוברת בית הנשיא מסרה: “הטענה כל כך מופרכת על כן די ברור מדוע העדיף הכותב להימנע מבקשת תגובה להבל שכזה”.
7.
מילא מאשימים את הנשיא, אבל ש’הדרך’ של ש”ס יאשימו גורם בליכוד? זה כבר מרתק במיוחד.
שימו לב, באותו טור, לביקורת הבאה:
“זה המשיך בהתנהלות של הליכוד וצוות המשא ומתן שהיו רגועים מדי והתנהלו כאילו יש להם את כל הזמן שבעולם. פגישות משא ומתן בוטלו פעם אחר פעם, וגם כשהתקיימו היו קצרות ולא ממצות. השעון לעומת זאת המשיך בקצב, והזמן הלך ואזל. עד שנגמר”.
גם במקרה דנן, לא מצאתי תגובה. פנינו לדוברת של השר, משתתקבל תגובתה נפרסמה במלואה.
אבל עזבו אתכם, השוס הגיע במשפט הסיום: “כל זה, רק התופעות לוואי של הבעיה האמיתית – ההחלטה של יו”ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן לעלות על העץ הכי גבוה בסביבה ולשרוף את הסולם, להינעל בחדר ולזרוק את המפתח לים”.
הדימוי הכי טוב שמצאתי כדי להגדיר את מאורעות השבוע.
ענק, שמעון.
8.
הנה ההסבר של אשר מדינה בטורו ב’הדרך’ למה שעבר השבוע על ליברמן.
“ליברמן מביט בקנאה ב’כחול לבן’, מפלגת שעטנז שגרפה 35 מנדטים רק בזכות המרכולת הזו. שנאת נתניהו אותה ביטא בני גנץ ברהיטות ושנאת חרדים אותה מבטא יאיר לפיד. אין שום דבר המאחד בין אוסף הדמויות המרכיבות את המפלגה הזו מלבד שני המסרים הללו. אומר ליברמן לעצמו, רגע, אם זה מה שהולך היום, אני יודע לעשות זאת טוב יותר. אני יכול להביא להם גם את הראש של ביבי וגם את הראש של החרדים בכרטיס אחד”.
מעניין.
אבל מדינה עצמו חשף באותו טור שב”מוצאי שבת האחרונה הובהל יו”ר תנועת ש”ס הרב אריה דרעי לביתו של ראה”מ נתניהו בקיסריה”. הוא לא החרדי הראשון (לאו דווקא פוליטיקאי) שהובהל לבית ראש הממשלה בימי המו”מ וקיבל הסבר סודי למתרחש מאחורי הקלעים.
ההסבר הזה, אגב, לא ממש תואם את ההסבר שמציע מדינה, אבל לא נתעסק בקטנות, החשיפות טובות, התאוריה מנוסחת באופן מרתק.
9.
בעוד העיתונאים חוזרים על עצמם ומדגישים שטורם נכתב בטרם הוכרעה המערכה בכנסת (רביעי בערב) ויש שתי אופציות לסיום הסאגה – פיזור הכנסת או הליכה לבחירות, רק יוחאי דנינו ב’יום ליום’ לוקח הימור מעניין:
“לנתניהו לא נותרו עוד הרבה שעות כדי להודיע על הרכבת הממשלה, בלילה כבר נדע כיצד הוא נהג – אך בסופו של דבר למרות המורכבויות נתניהו הוא הקוסם הטוב בשכונה ולכן יהיה מעניין לעקוב האם אכן יצליח לגבש אלטרנטיבה במקומו של ליברמן או איתו. אולי אתבדה אבל ממה שנראה כעת נתניהו אמנם במלכוד אך אינני מאמין כי הוא יפספס את ההזדמנות להרכיב ממשלה. איך? נמתין לא עוד זמן רב”.
זה מעניין. אם אכן במהלך השבועות הקרובים תורכב ממשלה, בדרך כזו או אחרת, ‘בין השורות’ יזכור מי העיתונאי שהימר על כך. נגזור ונשמור.
10.
אפרופו ‘יום ליום’, שאפו על תחקיר הסמינרים הגדול, הנפרס על דפי העיתון ולא בפעם הראשונה. השבוע הגיע תורה של ירושלים, אבל המצוקה חובקת ערים וארץ.
“מצוקת הסמינרים ממשיכה להטריד: חמש מאות ארבעים ושבע בנות כיתות ח’ בירושלים נותרו ללא מקומות לימוד בשנה הבאה, יותר משני שליש מהן ספרדיות”.
פרשה עצובה, שהפתרון לה לא נראה באופק.