צריך לקרא לילד בשמו: מלחמת השנור

רק בשבוע שעבר הצהירה חברת הכנסת, והד”ר לתלמוד רות קלדרון: “מרגישה שיחד עם הנער שנשרף באכזריות כזאת על לא עוול בכפו, ואיתו עולם שלם שהיה עולמו, נשרפה גם אמונתי בעם נבחר”. לא פחות.

אלא שההצהרה הפומפוזית הזו מהווה הזדמנות מצוינת להביט במבט מפוכח על התהום הפעורה בין העם הנבחר לבין אויביו דווקא לאור הסימטריה המעוותת שנצורה לכאורה בין חטיפת ורציחת הנערים הקדושים על ידי טרוריסטים לבין חטיפתו ורציחתו המזעזעת של הנער הערבי על ידי יהודים.

בצד הערבי בשעה ששמעו על חטיפת ורציחת הקדושים חילקו מגדנות והצטלמו בתצלומי ניצחון. לעומת זאת בצד היהודי כשהתגלה כי ככל הנראה יד יהודים רצחה באכזריות נער ערבי, כל שדרות החברה היהודית הזדעזעה עמוקות וגינתה גינוי אמיתי, לא מהשפה ולחוץ כדרך שנוהגת במקרים דומים ההנהגה הפלסטינית, אלא שאט נפש וסלידה כנה מן המעשה הנתעב.

אז למה בכל זאת איבדה חברת הכנסת קלדרון את אמונתה בעם הנבחר? מסתבר איפא כי לא היה זה בשל המעשה הנתעב, אלא בשל השקפת עולמה החילונית המנוכרת להוויה ולנפש האומה היהודית.

המערכה על השנור 

צריך לקרא לילד בשמו.

המערכה הנטושה עתה בעזה הינה מערכת שנור, כך לפי פרשנים מומחים.

החמאס בשל מצוקה כלכלית המונעת ממנו לשלם משכורות ל40 אלף מעובדי המנגנון שלו, פתח במערכה כנגד ישראל. זה הסוד הכי גלוי בפוליטיקה הפנימית הפלסטינית.

במהלך מערכה זו מפציר חמאס בתושבי רצועת עזה לשמש מגן אנושי לאנשיו מתוך תקווה שישראל בהתאם לערכיה המוסריים תמנע מפגיעה בחפים מפשע. בנוסף ביקש חמאס מתושבי הרצועה אשר הוזהרו על ידי צה”ל לפנות את בתיהם לא לעשות כן , זאת כיוון שחמאס מייחל לתצלומי זוועה אשר ישיגו לו אהדה בין לאומית.

ואז? התצלומים של הגופות המרוטשות, הילדים הפלסטינים הבוכים לאמם, והבתים ההרוסים ייצרו גינוי תקיף לישראל, סיוע אמיתי לפלסטינים, והמנגנון הכלכלי של החמאס יוכל להמשיך לתפקד.

אלא שבכך שוב מתחדדת האבחנה בין העם הנבחר, לעם שלא נבחר, ולא קשה לנחש מדוע, לתשומת לב חברת הכנסת.

צה”ל חס על כל נפש ונמנע מפגיעה ברוצחים מתועבים מתוך חשש שמא ייפגעו חפים מפשע, ואילו חמאס, ארגון מרצחים לא חושש מלהקריב חפים מפשע מקרב עמו הוא [מי מדבר על הילדים הישראלים בדרום] תמורת בצע כסף.

ברוך הבוחר בישראל.