השאלה מתחדדת: ככל עם ועם?

אניטה שפירא, פרופסור להיסטוריה של עם ישראל, קיבלה על עצמה משימה מורכבת למדי: לחבר ספר שהוא למעשה סקירה של התבססות הישוב היהודי בפלשתינה ולאחר מכן במדינת ישראל. כבר בהקדמה, בעמוד 10, מבהירה הכותבת שהיא לא מחדשת דבר אלא מנסה לחבר לכדי חיבור אחד מחקרים רבים שעוסקים בנושא.

השאלה המרכזית הנותרת לנו היא לבחון האם לאורך כל הספר היא עושה בצורה מעניינת דיה. זאת ועוד, דומה כי בשם הספר, לאחר המילים “ככל עם ועם”, אמור לבוא סימן שאלה. הקוראים יחליטו, לאחר הסקירה של שפירא, האם יכול להיחשב ישראל עם ככל העמים. היא בעצמה מודה כי זאת איננה סקירה אובייקטיבית אלא היסטוריה כפי שהיא מבינה אותה ומפרשת אותה.

הספר מתאר בצורה כרונולוגית אירועים, תהליכים וציוני דרך בתולדות הציונות אלא שבמקום להציג רק סוגיות מדיניות ומלחמתיות ידועות הקשורות לקונפליקט הערבי – ישראלי היא מציגה גם את התגבשות החברה, הכלכלה והתרבות היהודיים והישראלים מאז העלייה הראשונה ועד לסוף המאה ה-20.

יש להניח שההיסטוריונים החדשים, המוזכרים גם הם בספר, יטילו ביקורת נוקבת על בחירתה של המחברת להציג את הערבים רק כאשר הם מתנגשים בצד היהודי. הדבר איננו דורש הצטדקות או התנצלות משום שאין מדובר בספר המציג נרטיב פלשתיני. ספרים שכאלו יש למכביר והם אלו שיצרו כאן היסטוריה שקרית ומסולפת.

מה שכן, שפירא מציגה את האירועים עם הערבים מתי שיש צורך להידרש לכך והיא עושה זאת באומץ ללא כחל וסרק. כך למשל, היא לא מתכחשת לגירוש ערביי רמלה ולוד אך מסבירה בצדק כי היה זה אירוע נדיר וגם את הנסיבות המיוחדות בהן הדבר נעשה.

דא עקא, חלק מהתיאורים של שפירא חד צדדיים או חסרים. כך למשל, בתיאור העליה הגדולה של שנות ה-50 וקליטתם הבעייתית של העולים היא מחסירה סיפור מרכזי והוא: חטיפת ילדי תימן. או שבפרק 17 היא מטיחה ביקורת על מנחם בגין ז”ל בבחירות 1981 כמסית וכדמוניזטור. היא לא כתבה שההסתה והדמוניזציה הייתה גם נחלת חברי המערך. היא השמיטה מהספר את העובדה שבאותה מערכת בחירות הפטיר מוטה גור מילים קשות כלפי פעילי ליכוד מזרחיים. זאת דוגמא אחת מני דוגמאות רבות.

בנוסף, מתגלות בספר טעויות בולטות הקשורות לתאריכים: כך למשל היא כותבת שראשת הממשלה גולדה מאיר התפטרה ב-11 בנובמבר 1974 מהממשלה, בעת שמאיר התפטרה ב-22 ביוני אותה שנה.

למרות זאת, הספר כתוב היטב ובצורה מעניינת אך השאלה מתחדדת: ככל עם ועם? התשובה היא לא רבתי. עם ישראל הוא הרבה מעבר לכך. ההיסטוריה מוכיחה זאת, ושפירא מיטיבה להסביר זאת בסקירתה המקפת.

אניטה שפירא, ככל עם ועם: ישראל 2000-1881, הוצאת מרכז זלמן שזר, 502 עמ’

• הכותב הינו סמנכ”ל מכון ירושלים לצדק, מרצה ב’מרכז הישראלי להכשרה פוליטית’ ובעל טור ב’ישראל היום’