חייו ופועלו של הטנור הגדול • שנה לפטירת החזן משה שולהוף ז”ל

“בגיל שש שרתי לראשונה בתפילת סליחות עם חזן ומקהלה לפני כאלפיים איש. תפילת הסליחות כידוע מתחילה בשעה מאוחרת לאחר חצות וכילד קטן נרדמתי…” כך סיפר החזן משה שולהוף ז”ל על תחילת הקריירה המוסיקלית שלו.

“כשהגיע הזמן שלי לשיר סולו, העירו אותי – וישר קפצתי. הביאו לי כיסא והעמידו אותי עליו וככה התחלתי לשיר.

“לאחר התפילה כולם חיבקו ונישקו אותי. הרגשתי סיפוק עצום ואז החלטתי שאני רוצה להיות חזן בהמשך חיי…”

וזו אכן הייתה ההתחלה של דרכו הארוכה והמוצלחת בעולם החזנות.

תחת חסותו של קוסוביצקי

משה שולהוף נולד בניו-יורק בשנת תש”ז (1947) להורים ניצולי שואה, ממשפחת חזנים ורבנים נודעת ומפורסמת בהונגריה. כשרונו המוזיקלי התגלה עוד בילדותו, והוא החל את הקריירה המוזיקלית שלו במקהלתו של סימור זילברמינץ, כילד פלא כשהוא בן שש שנים בלבד.

את ההשראה והרקע לעולם החזנות קיבל מסבו, שהיה חזן באוסטריה.

החזן דוד קוסוביצקי שמע אותו וחזה את עתידו המוצלח בעולם החזנות. הוא לקח אותו תחת חסותו ולימד אותו את תורת החזנות על בורייה.

שולהוף קיבל את משרת החזנות הראשונה שלו בגיל שמונה עשרה בבית הכנסת של ‘קהילת עדת ישורון’ ברובע ברונקס שבניו יורק. הוא למד חזנות ואופרה בקונסרבטוריון בניו יורק ובמונטריאול, לאחר מכן פתח בקריירה ארוכה וכיהן כחזן במקומות רבים. בין היתר כיהן כחזן במשך שש עשרה שנה בלוס אנג’לס, בבית הכנסת ‘שערי תורה’ בפיטסבורג, ב’עדת ישורון’ במונטריאול, במיאמי ובמלון קונקורד היוקרתי בניו יורק.

לא רק בחזנות עסק משה שולהוף. בנוסף לכישוריו המוסיקליים כחזן, לשולהוף הייתה סמיכה לרבנות אותה הוא קיבל מישיבת בית יוסף בברוקלין, ולהבדיל, גם תואר ראשון בפסיכולוגיה מברוקלין קולג’.

ב-1988, נקרא על ידי ‘האגודה האמריקנית לקידום אמנות החזנות’ להיות אחד מהנציגים שלה במשלחת שקיימה סדרת קונצרטים מפוארים והיסטוריים בברית המועצות, רומניה ופולין. שם השמיע לקהילות נידחות את המוזיקה היהודית והדליק בליבם של היהודים את הניצוץ והתקווה.

בקונצרטים שהתקיימו בנוכחות ראשי המדינה והסגל הדיפלומטי קיבל שולהוף מחיאות כפיים ותשואות רמות.

הסיור שלו בפולין סוקר על ידי רשת הטלוויזיה האמריקאית CBS והוצג בארצות הברית בתוכנית הטלוויזיה “בוקר יום ראשון עם צ’ארלס קוראלט”. האגודה העניקה לו את מדליית הזהב שלה, ונתנה לו את התואר המכובד של ‘מאסטר קנטור’.

במהלך חייו הוא שר במקומות בלתי שיגרתיים, כמו ברוטונדה של הקפיטול לחברי בית הנבחרים והסנאט של ארצות הברית, והופיע גם בהפקות קלילות יותר, כגון מחזמר ששילב חזנות ושירי אידיש.

שולהוף ניחן בקול טנור לירי ונעים במיוחד שהצליח לגעת ולרגש את ליבותיהם של שומעיו, והתקבל בעולם החזנות בארץ ובעולם כחזן מוביל מהשורה הראשונה. הוא היה מיוחד באמירה חזנית ונחשב ‘בר סמכא’ בנוסח התפילה, ונקרא בפי כל חזן השייך לדור ה’חזנים של פעם’.

הוא  הרצה ולימד את תורת החזנות, ורבים מן החזנים חבים לו את מקומם בעולם החזנות.

כשנשאל פעם בראיון מה הוא רוצה שיזכרו ממנו, אמר: שיזכרו ששמר בכל כוחו על אמנות החזנות וניסה להנחיל את תורת החזנות לדור הבא.

שולהוף לא רק ביצע קטעי חזנות מוכרים, אלא גם הלחין מספר יצירות מקוריות שהתפרסמו בתקליטים שהוציא.

החזן – מין בסכנת הכחדה

על חשיבותו של החזן בבית הכנסת, כתב פעם במאמר שפירסם: “כאשר התחלתי את קריירת החזנות שלי בניו יורק בסוף 1960, עיתונים יהודים היו מלאים מודעות מבתי כנסת המפרסמים את חזניהם. היום, לעומת זאת, יש לנו דור שגדל עם זיכרון קטן או לא על תפקידו המרכזי של החזן בחיים יהודים. הם לא יודעים שהיו פעם בתי כנסת מפוארים ורשמיים –  שקדמו לשואה, וכמעט בכל בית כנסת באירופה היה חזן מקצועי במשרה מלאה, לעתים קרובות אף עם מקהלה.

והוא מוסיף ומתאר: “התפילה הייתה חוויה רוחנית המרוממת לגבהים נשגבים דרך שער הנגינה. כמעט כל יהודי חיכה בכיליון עיניים ללכת לבית הכנסת בשבת ויום טוב הודות ליופי וההוד של החזן והמקהלה. מי שיסתובב היום באזור לואר איסט סייד, הארלם או ברונקס, עדיין יכול לראות את המבנים המרשימים שההורים שלנו והסבים שלנו החשיבו כמרכזיים בקיום היהודי שלהם.

“במזרח אירופה כיום ניתן לראות, כמעט בכל עיר ועיר, את הקליפות הריקות שהיו פעם בתים אורתודוקסיים מפוארים של תפילה. בכל עיר היה ‘חזן שטייט’ (חזן העיר). לא רק בערים הגדולות, גם בקטנות יותר, כמו מונקאטש, סיגעט, סאטמר, חוסט וכו’ היה חזן שטייט.  יוסל’ה רוזנבלט החל את הקריירה הבוגרת שלו כשהיה ה’חזן שטייט’ של מונקאטש.

“בוילנא היה בית כנסת מפואר ביותר. חלק מהחזנים הגדולים ביותר בהיסטוריה התפללו שם. כמו קוסוביצקי, הרשמן, רויטמן, סירוטה ועוד רבים. הרב הראשי האחרון שכיהן שם כשהיה חזן ומקהלה היה הרב הגאון חיים עוזר גרוז’ינסקי זצ”ל”, כותב שולהוף.

מתי מפטרים חזן?

כרב מוסמך ובעל ידע רב בהלכה, אמר שולהוף: “הלכה מעניינת, תפסה את תשומת לבי. בשולחן ערוך סימן כ”ח ישנה הלכה מיוחדת מתי יש לפטר חזן ממקצועו. מדוע השולחן ערוך מתייחס לחזן במיוחד? אולי בגלל שהשו”ע הכיר בכך שהחזן הוא מין בסכנת הכחדה, תמיד נתון לחסדיהם של הרבנים ובעלי בתים.

“בשו”תים יש מספר תשובות המדברות על תפקידו המרכזי של החזן בחיי הדת היהודית. תשובה אחת ראויה לציון מיוחד, משו”ת מהר”י ברונא, מהמאה ה15, שנשאל באיזה שלב אפשר לפטר חזן שהזקין. התשובה: ‘השיר הוא סוג של שירות לבורא העולם. למשל, הלויים היו מזמרים שיר יומי במהלך הקרבת הקורבנות במקדש. קולות הלוויים היו צריכים להיות מהנים, התפילות שלנו החליפו את הקורבנות בבית המקדש, והשיר ממשיך להיות חלק בלתי נפרד מתפילה, כפי שאנו אומרים בכל בוקר במהלך שחרית ‘הבוחר בשירי זימרה’.

“לכן, כל עוד קולו של החזן נשמע חלק, זה מתקבל על הדעת, אבל אם זה נשמע רעוע, שבור ולא יציב, הוא לא צריך להמשיך”.

“כולנו מכירים את האמרה מפרקי אבות: ‘על שלושה דברים העולם עומד על התורה, עבודה וגמילות חסדים’. כאשר הנאצים ניסו לחסל את העם היהודי, המטרות הראשונות שלהם היו בתי התפילה שלנו. אחר כך הם שרפו ספרי הקודש שלנו, ואחר כך הרסו את התשתית שלנו, ולבסוף, הרגו את גופנו”, מסיים שולהוף.

הופיע עד יומו האחרון

החזן משה שולהוף חלה במחלת הסרטן לפני תשע שנים והחלים. אך למגינת לב, לפני שלש וחצי שנים חלה שוב, והוסיפו לו את השם ‘חיים’ משה יעקב בן שרה. למרות מחלתו וייסוריו ועל אף הטיפולים הקשים שעבר, המשיך להופיע עד מספר חודשים לפני מותו.

כשנה לפני פטירתו הופיע במרכז טורונטו לאמנויות בקונצרט בשם ‘החזנים הגדולים ביותר בעולם’. בקונצרט, על אף חולשתו, הוא גנב את ההצגה וביצועו ל’אב הרחמים’ של מלבסקי באותו הקונצרט, צוין על ידי רבים כיצירה הטובה ביותר שבוצעה באותו הלילה.

בכ”ח אדר תשע”ג – בעשירי במרץ 2013, מספר חודשים לפני מותו, הופיע בקונצרט בקהילת ‘אנשי שלום’ בניו רושל, שם ביצע את היצירה ‘תפילת טל’ של יוסל’ה רוזנבלט והוסיף אימפרוביזציה לשני הקטעים האחרונים של התפילה. הנוכחים באותו קונצרט סיפרו כי הקטע בוצע בהתלהבות ורגש מיוחדים, עד שהייתה הרגשה כאילו הוא ידע שזה יהיה הביצוע האחרון שלו.

הקול שנדם

משה שולהוף הלך לעולמו בט”ז תמוז תשע”ג (24.6.13) בביתו במיאמי, ונקבר בבית הקברות בלונג איילנד.

בסיום השלושים לפטירתו נערכו מספר ערבי זיכרון לזיכרו ברמת גן, בפתח תקוה ובמונטריאול, בהם השתתפו חבריו, גדולי החזנים, ונשאו דברי הספד וביצעו פרקי תפילה לזכרו.

תפילת טל | הביצוע האחרון:

יהי זכרו ברוך.