אילו עמיר פרץ היה מתגבר על רגשותיו

שאלה פוליטית ענקית מלווה את חיינו בשנים האחרונות. מה סוד שרידותו של בנימין נתניהו בראשות הממשלה? האם זה קשור למדיניותו? ליציבות המקרו כלכלית? לשקט הבטחוני ברוב תקופת כהונתו?

זו לא שאלה של מה בכך. הנרטיב שיתעצב, ישפיע עמוקות על הפוליטיקה הישראלית. איך ראש ממשלה עם 20 מנדטים, אחוזי פופולריות נמוכים יחסית, יחסים הרוסים עם כל ראשי סיעות הקואליציה מצליח לשרוד? איך מצליח נתניהו להיות המנהיג היחידי בזירה בלי הישג אחד משמעותי? בלי סדר יום אמיתי שהוא יכול להצביע עליו, בעיקר אחרי התפוגגות סדר היום האיראני?

ההסבר שלי לא נותן הרבה אשראי לנתניהו. לדעתי, לביבי יש פשוט המון מזל. הוא משחק לבד על המגרש כשמחנה המרכז שמאל מחסל את מנהיגיו הפונטציאליים ביעילות מרשימה. אולמרט כרה לעצמו בור פלילי ענק. אהוד ברק השניא את עצמו על המחנה שלו בתערובת של אופרטיוניזם ונהנתנות. ציפי לבני הצליחה לפרק את מפלגתה שלה. מופז לא התרומם. שלי יחימוביץ לא הצטיירה כמי שיכולה לשבת בעמדת הקברניט ויאיר לפיד, טוב, על יאיר לפיד כתבתי מספיק.

קשה לתת לנתניהו קרדיט אמיתי על חיסול יריביו. נכון, היה לו את השכל לשחד פוליטית את ברק ומופז לעסקאות פוליטיות, שחיסלו אותם. הוא ידע להציע מחירים כמעט מלוכלכים לחברי סיעתה של לבני, במטרה לפרק את מנהיגותה, אבל את כל השאר הם עשו בעצמם.

אם היה למחנה הזה מנהיג בינוני, הוא היה יכול להפיל את נתניהו. אי אפשר לקחת מנתניהו את יכולותיו הפוליטיות המשופרות, שידרוג אמיתי של הדרך בה תפקד בקדנציה הראשונה. רוב הקדנציה (בשנה האחרונה הוא קצת איבד את זה) הוא היטיב לתחזק מוקדי כוח, הוא חילק שרים בנדיבות אינסופית בקדנצה הקודמת, שילם לאיווט מחיר מופקע כדי להבטיח את שלטונו ומוותר כמעט על כל החלטה, אם היא מסכנת חלילה את שלטונו.

המקרה הכי רלוונטי של מועמד פוטנציאלי שירה לעצמו ברגל בלי שנתניהו נקף אצבע הוא המקרה של עמיר פרץ. אחרי ״עמוד ענן״ בנובמבר 2012 פרץ כבר זכה לרהבילטציה, שהוא כה חיכה לה. ״כיפת ברזל״ כבר עשתה לו את העבודה, הוא היה מספר 2 בלתי מעורער של יו״ר העבודה, שלי יחימוביץ ואם רק היה מתגבר על רגשותיו ולא עושה את השטות הנוראית של ההצטרפות ל״תנועה״ של ציפי לבני, אז רק תדמיינו לעצמכם איזה יריב היה נולד פה לנתניהו.

סביר מאוד להניח שאחרי הכשלון של יחימוביץ, פרץ היה לוקח את העבודה בהליכה. יו״ר העבודה פרץ היה נראה היום, אחרי ההצלחה המסחררת של ״כיפת ברזל״, כמנהיג שיש לו את כל החבילה. חברתי, אבל כבר לא מאיים כמו שנראה ב 2006 (אחרי שבא מתפקיד יו״ר ההסתדרות). בטחוני, מדיני, מנוסה, מה היו יכולים לטעון כלפיו? הוא לא היה מביא עכשיו 20 מנדטים בסקר מול נתניהו? הוא לא היה הופך אוטומטית למנהיג המרכז שמאל?

האם זה הפיך? קשה מאוד. פרץ עשוי לחזור למפלגת העבודה, אבל הוא יחזור, אם יחזור, בחסדי היו״ר הרצוג, שזה עתה העביר החלטה בועידת המפלגה שלא יהיו עוד פריימריס עד הבחירות. יהיה קשה מאוד לפרץ לבגוד בהרצוג ולבקש קרוב לבחירות שוב פריימריס. זה לא בלתי אפשרי, אבל זה מאוד קשה. לו רק לא היה נכנע לרגשותיו.

מתוך האתר של רביב דרוקר:

http://drucker10.net/?p=2297