1.
כמה חודשים לפני ההכרזה על הליכה לבחירות, איפשהו לפני פתיחת מושב החורף האחרון של הכנסת ה-20, הגיע מידע מטריד לראש הממשלה בנימין נתניהו.
עד היום, איש אינו יודע בוודאות האם המידע היה מדויק או שמא שוגר במטרה להלחיץ את המערכת ולהפחיד את נתניהו, שגם ככה יש המכנים אותו ‘פראנואיד’.
פראנואיד? יש התוהים בסביבתו. הוא ריאליסט. הוא עבר מספיק תרחישים, כדי להיות מוכן בכל רגע לכל תסריט. בבחינת (להבדיל) יהיו בגדיך מוכנים בכל עת ליום המיתה. הפוליטית, כמובן.
לפי אותו מידע, תכננו מקורבים לגדעון סער, אנשים מהשטח של הליכוד, לאסוף חתימות בכמות מרשימה שתוביל לכינוס מרכז בליכוד – לשם בחירת יו”ר למפלגה.
היו”ר, כזכור, נבחר קצת אחרי הבחירות הקודמות, במיוחד כדי למנוע את הצורך לבחור מחדש לפני הבחירות, אבל עם מספיק חתימות וקשרים במזכירות הליכוד, היו מי שקיוו שיצליחו במשימה. התירוץ למהלך היה: המצב החוקי ‘בעייתי’. מזכיר לכם משפטים דומים לאלה הנשמעים, שוב ושוב, גם בימים אלה? נכון. מצלצל מוכר.
האם התוצאה מהדלפת המידע הייתה לחץ בצמרת הליכוד שהוביל להקדמת הבחירות, או שמא שעון החול זרם מהרגע בו נטש אביגדור ליברמן את משרד הבטחון? לעולם לא נדע.
זמן מה חלף. בסוף חודש אוקטובר, במסיבת יום ההולדת שנערכה לו, דיבר ראש הממשלה על המזימה שנועדה להפילו מכסאו במהלך משותף של סער והנשיא רובי ריבלין. סער וריבלין טענו כי אין כל שחר לדברים. ואולי יש?
יוסי ורטר מ’הארץ’ מספר על המשך מרתק לאותו סיפור. לדבריו, הנשיא ריבלין התקשר “לשותפו לקונספירציה גדעון סער” וביקש ממנו: “בפעם הבאה שאנחנו זוממים משהו ביחד אל תשכח לעדכן אותי…”
צחוק-צחוק, אבל את ביבי זה לא הצחיק בכלל.
בכינוס של הליכוד בכפר המכבייה לחץ נתניהו את ידו של סער, יש שיאמרו, לחיצת יד מאולצת, אבל הכול יסכימו כי לא אהבת מרדכי הייתה כאם אלא צורך להציג חזית אחידה אל מול אנשי ‘השטח’ של הליכוד.
את הבחירות צלח נתניהו עם 35 מנדטים. “אם היה לגדעון סער שכל, הוא היה ממתין לחלוקת התפקידים. אם היה מקבל תפקיד בכיר, אם כי סביר להניח שלא – מה טוב, ולא – היה יוצא אז נגד נתניהו. למה להקדים צרות לפני שקרו?”, אומר לי בכיר בליכוד, שמוסיף: “כעת נתניהו יכול לנופף באמירות של סער נגדו ולהוכיח – הנה, צדקתי כשאמרתי שהוא חותר תחתי”.
אבל זהו רק הסיפור הקטן.
סיפור גדול יותר הסתובב השבוע ונלחש במסדרונות הכנסת. נדגיש: מדובר בקונספירציה שאין לה כל הוכחה תומכת בשטח; איש לא רמז על כך ולא יאשר את דבר קיומה. הדבר היחיד שנכון בקונספירציה הזו, נכון לעכשיו, הוא לחישתה מפה לאוזן.
עד לאוזנו של נתניהו.
2.
נדגיש: אין טור זה בא לומר שגדעון סער אכן מתכנן מפץ. אבל מאחר ואנחנו העיתונאים חווינו הפתעות, כאלו ואחרות, במהלך השנים, שלא תגידו שלא אמרנו שיש כזו אופציה.
האם היא מונחת על שולחן כזה או אחר? אין לדעת.
כעת קחו מחשבון: כחול לבן 35 + מפלגת העבודה 6 + ישראל ביתנו 5 + מרץ 4 + 12 ליכוד (כדי לפרוש, חייבים 12 ח”כים, קרי: שליש סיעה) – הרי לכם קואליציה בת 62 ח”כים, עוד לפני תמיכה, כזו או אחרת מבחוץ, של המפלגות הערביות.
בהנחה שבמקרה כזה נתניהו לא יישב באופוזיציה של 48 ח”כים שנותרו, גם לא בטוח שש”ס, רק לדוגמה, לא תקפוץ על עגלת הקואליציה כדי להציל את מוסדותיה, הלך חוק החסינות לפח האשפה, את השימוע יעבור מכס האופוזיציה ורוב הסיכויים שיעדיף לעשות זאת אחרי פרישה, מביתו שבקסריה.
או-אז תשרור בליכוד בוקה ומבולקה. לא ברור מי ישתלט על המפלגה ומה יעלה בגורלה. רק נזכיר שקדימה, בימיה היפים, גברה במספר המנדטים שלה על אלו של הליכוד.
מה כל זה אומר בעצם? שאפשרות הסחיטה של כל מפלגה ‘נאמנה לביבי’ הולכת וגדלה. כולם מודעים לפלונטר, התיאבון גדל, והתסבוכות בהתאם.
ושעון החול? ממשיך לרדת.
3.
אז נכון, שבדרך כלל העניינים מסתדרים ‘בדקה ה-90’, ואם לא בא לכם להיות מודאגים מדי, תסמכו על זה. ועדיין, אפשר לעשות גם ספקולציות אחרות.
הנה תרחיש: ליברמן מודיע ברגע האחרון שהוא מעדיף את ספסלי האופוזיציה. או שכחלון עושה זאת. נתניהו מציג ממשלת 60 או 61 – ובכל הצבעה זקוק קריטית לעריק מהצד השני. שלא לדבר על מורד מבית, אחד שיעשה ‘שרירים’ לפני כל הצבעה, כפי שעשו מספר פעמים יהודה גליק ואורן חזן.
לא נעים.
האם הוא יצליח לפורר את כחול לבן, למצוא עריקים כפי שמפנטז איש סודו נתן אשל? לכו תדעו. אם לא, כחול לבן דווקא יהיו אלו שימצאו אצלו חוליות חלשות.
סבירות נמוכה לתרחיש השחור, אבל עדיף להציג גם אותו.
4.
ההיסטוריה תמיד חוזרת.
אוקטובר 2004. אריק שרון, ראש הממשלה דאז, מתקדם עם תוכניותיו על התנתקות. בנימין נתניהו, ‘הגדעון סער של אריק שרון’, יוצא באולטימטום, יחד עם המפד”ל: “אנחנו נותנים צ’אנס של שבועיים שהלוואי שראש הממשלה ייענה לו. אם לא, לא נוכל להמשיך בממשלה. אנחנו לא מעוניינים להפיל אף אחד או להחליף אף אחד. מעוניינים להביא למשאל עם כי אחרת יהיה פה קרע גדול. רוצים לתת צ’אנס לאחדות, לאיחוד הליכוד, לאיחוד העם ולא לקריעתו”, כך אמר – ועשה לשרון בדיוק את מה שעושים לו המורדים בליכוד היום.
נכון לעכשיו, הם עדיין בארון, לא יוצאים בגלוי, אבל בשיחות אוף-דה-רקורד אפשר לשמוע דברים קשים מאוד על “המנהיג”.
בסביבת שרון האשימו את נתניהו כאילו הוא חותר תחת שלטונו של אריק, מוביל ניסיון הדחה. מזכיר לכם משהו?את הסוף כולנו זוכרים. לשרון נמאס, והוא נטש את הליכוד, וסיים את חייו עם ‘קדימה’.
איך ייגמר הסיפור הפעם? סביר להניח שההיגיון נוטה לכיוון ההפוך. נתניהו לא יפרוש מהליכוד, תהיו בטוחים. השאלה היא, אם הליכוד, לפחות בחלקו, לא יפרוש ממנו.
5.
ינואר, 2011.
ממשלת נתניהו השניה. בימים ההם, ישבה מפלגת העבודה בקואליציה, כשחברים מתוכה שבים ומקטרים כי נמאס להם המוטציה של כאילו אחדות.
בוקר אחד התעוררו העיתונאים לבשורה משונה: אהוד ברק, היו”ר, פורש מ’העבודה’ ומקים סיעה משל עצמו – מפלגת ‘העצמאות’. עוד ארבעה חברים הלכו איתו למהלך, אותו רקמו בחשאיות רבה תחת מעטה סודיות.
“המהלך הזה הוא לא קל, גם לנו גם לי. שרון עשה את זה, בן גוריון עשה את זה, גם פרס עשה את זה”, אמר אז במהלך מסיבת העיתונאים.
שנתיים אחרי, קצת אחרי שהביס בבחירות הפנימיות את יריבתו מבית ציפי לבני, ואחרי שהכריז מול כל מיקרופון מזדמן כי הוא ונתניהו לא יישבו יחד באותה ממשלה, קמנו לבוקר בו הודיעו שאול מופז, אז יו”ר קדימה, ונתניהו, כי הם חוברים יחד לקואליציה.
זה החזיק רק כמה שבועות, אבל במהלכן עמדנו שוב מול התופעה לפיה בפוליטיקה – הכל אפשרי.
אז תזכרו את זה רגע לפני שנתניהו מכונן את ממשלתו החמישית. וכשאומרים לכם, שהכול יסתדר ברגע האחרון, זה נכון, אבל רק ב-99%. באחוז הנותר מתרכזות קונספירציות הזויות, שתמיד שווה לקחת בחשבון שהן יכולות/עלולות לקרות.
זו פוליטיקה, וזו שכרה. עונשה.