התקשורת הישראלית ממשיכה בדרכה הרעה

למרות שנראה כאילו חלף זמן רב מאז יום ראשון האחרון בו הלכתי לנחם את איריס יפרח ששכלה את בנה אייל הי”ד, איני יכולה להשתחרר מהרושם הכביר שעשה עליי הביקור בבית המשפחה האבלה.

במרחק של 25 דקות נסיעה מכפר חב”ד נתקלתי באותו פסיפס אנושי שאפשר למצוא בכפר חב”ד בהקפות שניות או באירועים המוניים אחרים. בתור הנשים הארוך שחסה בצילו האדיב של צלון שמישהו פרש מעל ראשי המנחמים, עמדו בסך נשים מכל החוגים ומכל הסוגים.

מאחוריי עמדה אישה במכנסיים קצרים וחולצה חסרת שרוולים, אחריה עמדה אשת רב חסידית בכיסוי ראש כפול. לפניי עמדה מישהי מהעבודה של איריס, שתהתה על זמן ההמתנה הממושך. “אני מכירה אותה מהעבודה, למה אני צריכה לחכות בתור כמו כולם”, שאלה ואיש לא חשב לענות לה או לכעוס עליה.

המגוון האנושי העצום הוליד לא מעט שיחות שעסקו כולן באמונה החזקה שהפגינו הורי הילדים הקדושים ה’ יקום דמם. כולם ללא יוצא מן הכלל שאבו עידוד מדבריהם החכמים רווי האמונה של האימהות הצדיקות.

התור התקדם ונעצר כל אימת שאישיות חשובה עשתה את דרכה פנימה. ראיתי את ראש עיריית תל אביב רון חולדאי שהגיע יחד עם אשתו לנחם. עיניה של אשת הראיס היו מלאות דמעות. יכולתי לראות שהיא ממש מיררה בבכי, כאשר עמדה לצידה של האם השכולה. עם ישראל כולו על כל עדותיו ופלגיו עמד מאוחד בבית האבלים.

אב ובנו הגיעו למקום ובידיהם קנבס בגודל גיליון עליו הודפסה תמונתו היפהפיה של אייל הי”ד, כשהוא מחזיק בעדינות ציפור בכף ידו. איריס – האימא היקרה – לא הצליחה לעצור את דמעותיה והם מיהרו לגלול את התמונה, על מנת לא לצער אותה יותר.

התשקורת תענה אמן

אין מתפקידנו לעשות את חשבונו של עולם. האחריות לחייהם של אותם נערים הייתה בידיו של הבורא יתברך, כמו גם האחריות שלו לחיינו שלנו. מאות טילים נחתו על ערי ישראל במהלך השבוע האחרון ואיש לא נהרג. הייתכן?

כמה פעמים אמרנו תודה בשבוע האחרון? כמה פעמים הרמנו עיניים לשמיים וראינו את יד ה’? התקשורת הישראלית המשיכה גם השבוע בדרכה הרעה. שום מילה של אמונה. שום תקווה. כל כולה עסוקה בהחלשת ישראל ובזריעת פחד וייאוש בלב יהודי ארץ הקודש.

אותה תקשורת שהתגייסה בכל כוחה להסיט את האש מהמחבלים ולהשכיח את דמם השפוך של שלושת הבחורים הקדושים, תוך שהיא חוזרת שעה אחר שעה על האשמה לפיה יהודים רצחו נער ערבי כנקמה על מותם, וזאת עוד בטרם היה סיפק בידי המשטרה לחקור בדבר.

מאוחר יותר, כאשר נעצרו כמה חשודים יהודיים, מיהרו הכל לגנות את הריגתו של אותו ערבי. אפילו סיעת יהדות התורה ודייני בד”ץ העדה החרדית מיהרו לגנות. היה משתמע כאילו כולם ממהרים לגנות את היהודים הרוצחים, אך ראו זה פלא, חלק מהעצורים שוחררו בסוף השבוע. לו רק היה מדובר ברצח, בוודאי רצח אכזרי כפי שדיווחה המשטרה, שום שופט שבעולם לא היה מרשה לעצמו לשחרר את החשודים ממעצר.

גם העובדה שפרסום דבר המעצר, יחד עם פרסום זהותו של המחבל הערבי שרצח את שלי דדון הי”ד, בא שעות ספורות לאחר שבית המשפט התיר לפרסום פרטים מפרשת השחיתות החדשה שהתגלתה בצמרת המשטרה, מביאה אותי למחשבה שבסופו של דבר ההר יוליד עכבר ויתברר למפרע שרוצחי הערבי אינם יהודים. כולי תקווה.

למרות שברור שהתקשורת “הישראלית” לא תטרח לחזור בה מההאשמות הבוטות שהטיחה ביהודים “הנוקמים”. התקשורת הזו, שפועלת בניגוד לרצון העם ואינה משקפת כלל את המציאות אלא את מאוויי עורכיה ושדריה, שממשיכים להתרפס בפני הגוי ולשנוא את העם ממנו באו, חייבת ניעור ושינוי רציני.

הגידול המתמשך של הציבור החרדי והדתי בארץ ישראל מאיים על ההגמוניה של שונאי ישראל אלו ויום יבוא, והוא לא כל-כך רחוק, שהמציאות הזו תשתנה ואפילו מלאך רע יאמר אמן. אפילו התקשורת הרעה הזו תיאלץ להודות בצדקת דרכו של עם ישראל.

היהודי לא יצליח לרצות את הגוי. לעולם! יהודי תפקידו להיות אור לגויים ותו לא. עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. כל מי שניסה לרצות את הגויים המיט עלינו אסון. מלחמת יום הכיפורים תעיד. אסון אוסלו יעיד, וגם שלל “מבצעי” צה”ל ברצועת עזה יעידו. על היהודים לעשות את מה שהם צריכים לעשות על מנת להגן על עצמם מבלי להתחשב במה יאמרו הגויים. אני יודעת שאני לא מחדשת כלום, אבל אני חייבת לחזור על הדברים הללו שכ”ק אדמו”ר מליובאוויטש אמר שוב ושוב. יהודי לא צריך להתרפס בפני הגוי.

אמונה תמימה

מידי שנה, כאשר אנו מגיעים לפרשת פנחס אני נזכרת בבנות צלפחד ובכך שהן זכו לכך שהקב”ה הסכים לדבריהן – “כן בנות צלפחד דוברות”. אותן בנות אף זכו לחדש דבר בתורה הקדושה. מיליוני יהודים נשים וגברים היו במדבר, כמה מהם זכו לכך שפרשה בתורה התחדשה על ידן?

השנה מצאתי את עצמי מתעמקת שוב ושוב בסיפורן של אותן בנות שהתעקשו לרשת נחלה בארץ ישראל.

סיפורן של שלושת הנשים, שלושת האימהות של אייל, נפתלי וגיל עד ה’ יקום דמן, הזכיר לי את המסירות של בנות צלפחד לארץ ישראל. ההיצמדות הזו לארץ ישראל (בערבית צומוד) נובעת מהאמונה התמימה שזה רצון ה’.

דבריו המזעזעים של האדמו”ר מסאטמר הדהימו אותי. אין שום ויכוח על כך שהציונות היא אם כל חטאת ושהניצחונות הגדולים שחווה עם ישראל בשש העשורים האחרונים הם נסים גלויים. אין ויכוח על כך שהשלטון הנוכחי בארץ ישראל מנוגד לרצון ה’ ומנגד לתורה הקדושה.

אך להאשים את אותן אימהות צדיקות ושלמות באמונתן הטהורה באחריות לרצח ילדיהן, זה לא נכון עובדתית ולא מקרב את יהודי לשמירת תורה ומצוות. להיפך.
• הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו: [email protected]