לאורך חיינו מתרחשים בעצמות גופנו בה בעת תהליכי בנייה ופירוק. עלייה בקצב פירוק העצם גורם להתפוררותה, דבר שעלול להוביל להשלכות קשות שיפורטו בהמשך.
תהליך כזה של עליה בקצב פירוק העצם מתרחש בגברים ונשים בגיל המבוגר. במצבים אלו, כאמור, פירוק העצם גובר על בנייתה, מה שהופך את העצם לפריכה יותר, שברירית וחלשה. היות והעצם כה שברירית, שברים אלה עלולים להיווצר בצורה ספונטנית או כתוצאה מנפילה קלה בלבד מגובה עמידה וללא טראומה משמעותית. השברים השכיחים האופייניים למחלת האוסטאופורוזיס הם שברי חוליות, ושבר בשורש כף היד. אולם השבר המשמעותי ביותר, לו השלכות רבות, תחלואה ותמותה הינו שבר בירך.
לאוסטיאופורוזיס אין תסמינים מובהקים והיא אינה גורמת לכאבים, ולכן היא נחשבת ל’מחלה שקטה’ עד לרגע שבו נוצר השבר. מדובר למעשה במחלה שכיחה למדי בקרב האוכלוסייה המזדקנת בגברים ובנשים כאחד אך היא נפוצה יותר אצל נשים לאחר גיל המעבר. גילוי מוקדם חשוב מאוד במניעת השבר הראשון, אולם גם לאחר שכבר נוצר השבר חשוב לטפל היות והסיכון לשבר הבא עולה משמעותית לאחר השבר הראשון.
לבדיקות הסקר ובהן בדיקות דם ובדיקות צפיפות העצם, חשיבות יתרה למניעת התקדמות המחלה ויש לבצע אותן לפי המלצות הרופא. מטרת בדיקת הדם היא כדי למדוד את רמת הסידן, וויטמין D ועוד. בדיקת צפיפות העצם היא למעשה בדיקת רנטגן די פשוטה שבוחנת האם יש ירידה בצפיפות העצמות, לבדיקה זו חשיבות עליונה והיא מאפשרת גילוי מוקדם של המחלה.
מרגע האבחנה אפשר למנוע במידה משמעותית את השבר הראשון באמצעות טיפולים תרופתיים. מהרגע שנבחרה תוכנית הטיפולים יש להקפיד על הרצף הטיפולי ועל החלון הטיפולי במידה ונקבע על ידי הרופא, וזאת מאחר שכל הפסקה לא מתוכננת בטיפול עלולה למעשה להוביל לשבר. התרופות לטיפול באוסטאופורוזיס פועלות להפחתת השברים האוסטיאופורוטיים דרך השפעה על מאזן ההרס והבנייה של העצמות. רוב התרופות פועלות באמצעות עיכוב של פירוק העצמות המתרחשות בגופנו בד בבד עם תהליך הבניה של העצם, ובהן תרופות כמו אביסטה ופרוליה וכן תרופות מקבוצת הביספוספונטים כמו פוסלן, אקטונל ואקלסטה. לעומתן התרופה פורטיאו היא תרופה שמעודדת ומגבירה את בניית העצם.
הטיפול בביספוספונטים הוא לרוב הטיפול המשמש כקו ראשון על פי הסל לגברים ולנשים. תרופות אלו מצטברות בעצמות וממשיכות להשתחרר מתוכן באיטיות. משך הטיפול בתרופות מקבוצה זו מוגבל למספר שנים שכן עם הזמן יעילות התרופות האלו הולכת ופוחתת, ועלולות להופיע תופעות לוואי, ולכן פעמים רבות אחרי כמה שנות טיפול יש צורך בהפסקה של מספר שנים. לאחר הפסקת השימוש בביספוספונטים יחליט הרופא האם לעבור לתרופות מקו שני או שלישי, בהזרקה או להפסיק לתקופה קצובה את הטיפול התרופתי (חלון טיפולי) בכל מקרה, גם אם החליט הרופא שעל המטופל/ת להפסיק את הטיפול התרופתי לכמה שנים יש לזכור שמדובר במחלה כרונית ולכן הערכת המצב תקופתית הינה חשובה ביותר. כלומר, גם אם החליט הרופא על ההפסקה יש לחזור בתום תקופה שיקבע הרופא לצורך הערכה והחלטה על חידוש טיפול במידת הצורך או מעבר לטיפול תרופתי אחר.
פרוליה היא תרופה חדשנית הפועלת במנגנון ייחודי למדי, למעשה היא משמשת כנוגדן לאותם תאים שאחראים על פירוק העצם ובכך היא מעכבת את תהליכי הפירוק האופייניים למחלת האוסטיאופורוזיס. פרוליה היא תרופה הניתנת בזריקה תת עורית אחת לחצי שנה. לתרופה מיעוט תופעות לוואי והיא כלולה היום בסל התרופות לטיפול בקו ראשון לאחר שבר בצוואר הירך או לאחר שהטיפול בביספוסונטים כשל או גרם לתופעות לוואי. בנוסף, פרוליה היא התרופה היחידה המאושרת לשימוש אצל אנשים הסובלים גם מכשל בכליות. ניתן לקבל את פרוליה נכון להיום למשך עשר שנים אך חשוב מאוד להקפיד על נטילת הזריקה בכל חצי שנה ולהקפיד על רצף הטיפול, שכן בניגוד לקבוצת הביספוספונאטים תרופה זו לא נשארת בגוף עם סיום פעילותה. בתום הטיפול, תוך התייעצות עם הרופא יש לשקול לעבור לתכשיר אחר על פי המלצת הרופא המטפל, שכן סיום הטיפול ללא טיפול חלופי עלול להעלות את הסיכון לשברים.
גם לאחר תום הטיפול בפורטאו, זריקה הניתנת באופן עצמי אחת ליום ,לרוב למשך שנתיים, יש להתייעץ עם הרופא על טיפול נוגד פירוק עצם על מנת לשמור על הרצף הטיפולי במחלה ולמנוע התדרדרות.
לסיכום: אומנם אוסטיאופורוזיס היא מחלה שקטה אך יש לזכור שזוהי מחלה כרונית העלולה לפגוע באופן ניכר באיכות החיים ואף במקרים קיצוניים, לתמותה. הקפדה על שגרת הבדיקות ונטילת התרופות בזמן, כמו גם שמירה על פעילות גופנית והפסקת עישון, תזונה מאוזנת ובפרט צריכה נאותה של סידן ושמירה על רמת ויטמין די טובה, הם קריטיים לשמירה על בריאות המטופלים ולמניעת שברים.
• ד”ר נירית אבירן, אנדוקרינולוגית בכירה עוסקת רבות בבריאות העצם. מטפלת במרפאה פרטית בשר”פ פלוס כפר סבא