גידול בחרדים העובדים בשנת 2019: כמה מהם מתפרנסים בכבוד? I ראיון

על פי נתוני התעסוקה של הלמ”ס, חל גידול משמעותי בתעסוקת חרדים במהלך הרבעון הראשון לשנת 2019, לאחר שברבעונים קודמים חלה האטה ואף ירידה.

על פי הנתונים, ברבעון זה עבדו 52.6% מקרב הגברים החרדים – מדובר בעליה של 2% לעומת רבעון מקביל. בקרב הנשים החרדיות נשמרה יציבות עם 76.5% מועסקות –  כאשר מדובר בעליה של חצי אחוז לעומת רבעון מקביל.

אבי מימרן: עכשיו אנחנו עם שמואל גוטליב – אתה מ’מפתח’ – אחראי על הסקטור החרדי שם, וזה ארגון שפותח דלת בפני חרדים שרוצים לצאת לעבוד ולהתפרנס, אבל עדיין רוצים להישמר ולהישאר חרדים על כל המשתמע מכך. סכם לנו את התקופה האחרונה בפעילות שלכם, ואז נדבר על הדברים שאנחנו עדיין נדרשים לעשות בעניין. 

שמואל גוטליב: דיברה לפניי הגברת עמליה על האפליה בשוק העבודה, האם היא קיימת ומה הפתרונות. אני דווקא רוצה לדבר על הצד היותר אופטימי של התמונה, לדבר על העשייה, כפי שאנחנו רואים אותה יום-יום בשטח.

בכלל, אנחנו עכשיו בתקופה של אחרי החגים, ממש אחרי-אחרי החגים, לכל הדעות ולכל השיטות, גם לאלו שחיכו שייגמר ‘בין הזמנים’ וגם אלו שחיכו שהילדים יחזרו לבתי הספר – כל הדברים האלו קורים, ובאמת אנחנו רואים בשטח כמויות באמת גדולות של אנשים, שפשוט מגיעים ומצביעים ביד או ברגל, יש שיאמרו, ואומרים ‘רוצה אני’.

אנחנו מדברים על כמויות של אלפי אנשים! שמגיעים למרכזים שלנו, לפחות לאלו שאני אחראי עליהם – בביתר עילית, במודיעין עילית, בבית שמש, בחיפה ובצפת.

טוב, זה דבר טבעי שיש אנשים שרוצים להתפרנס ולפרנס את המשפחה שלהם בכבוד. כמובן מי שלא זכה לשבת באוהלה של תורה ורוצה לצאת לשוק העבודה. השאלה היא מאיפה מתחילים? אז הוא בא ל’מפתח’, איזה תהליך הוא עובר שם? לאיזה מקצוע הוא מתאים? מאיפה הוא מתחיל? מה הוא מתחיל ללמוד? מה עושים איתו?

תראה אבי, אתה באמת נוגע בשאלה קריטית. כי באמת כל הפעילות שלנו, הדגל שלנו, זה שאנחנו מייעדים את כל הפעילות רק למי שקיבל היתר מרבותיו ומגיע אלינו אחרי התייעצות, ואחרי שהוא מחליט שהוא הולך על זה.

מה שאנחנו עושים, אני תמיד קורא למרכזים שלנו סוג של ‘חדרי מיון’, כי אנחנו בעצם מקבלים אנשים בהמון רמות, ומסווגים כל אחד למקום שבו הוא נמצא, לניסיון שלו, ואז בונים לו תוכנית אישית על בסיס השלב שבו הוא נמצא.

אני מדבר איתך על אנשים שמגיעים לפעמים ללא הכשרה, ללא רקע, יש אנשים צעירים, יש אנשים מעט יותר מבוגרים. אמרתי שהתחלנו את הקיץ – אז אנחנו נערכים לכל הפעילויות האלו – אנחנו מדברים על גל פעילויות מול מעסיקים, מדברים על הכשרות שאנחנו בעצם כבר עובדים כמה וכמה חודשים כדי ליזום אותם.

אתן לך כמה וכמה דוגמאות: למשל קורס cnc לגברים חרדיים, ואני אומר גברים, כי הפעילות נעשית בכל מאמץ כך שתותאם למגזר החרדי, לאווירה החרדית, לאופי הציבור החרדי.

אוקי, מגיע אדם לקורס הזה, מה התהליך שהוא עובר? איך הוא מתפרנס במהלך הקורס?

תראה, כל בנייה של כזה קורס דורשת המון תכנון והכנה. החל מללכת למקום, לראות שבאמת חרדי יכול ללכת לעבוד שם, מה סביבת העבודה, מי האנשים שהוא הולך לפגוש שם, למי הוא הולך להיחשף, אתה יודע מה? אפילו מה התכנים.

אם הוא הולך למכור מוצרים, האם זה מוצר שהוא יכול להעלות את שמו על דל שפתיו, או שבכלל לא מתאים שאדם חרדי יעבוד בכזה מקום? אז אני מדבר גם על הכנה של מקום העבודה, גם על מימון התנאים – אנחנו מכירים את האוכלוסייה ויודעים שאדם חרדי שמגיע אלינו הוא לא בחור בן 18, שאין לו שום עול על הראש ודאגה.

מדובר באנשים בני 25, לפעמים אפילו 30, עם 4 או 5 ילדים בבית וכשאתה אומר לו ‘צא להכשרה’, הוא צריך לקחת בחשבון מאיפה הוא יתפרנס תוך כדי. אז אנחנו דואגים שכשאנחנו מוציאים מישהו להכשרה, שתהיה לו איזושהי מלגת קיום, לא הייתי אומר בכבוד, אבל משהו מינימלי שיאפשר לו לבוא ולעשות את החודשים האלו כשהוא בלימודים.

התחלתי להזכיר את הקורסים בצפון של cnc, יש לנו בפריפריות, שזו תופעה שהתפתחה בשנים האחרונות במגזר החרדי, יש לא מעט ערים שמתחילות לקלוט תושבים חרדים, אני מדבר על ערים כמו נצרת עילית, עפולה, מעלה עמוס, קרית אתא – כמויות של תושבים חרדים שבאים למקומות שבהם בעבר פחות גרו חרדים, ועוברים לשם, ואז צריך להתחיל לחשוב איפה הם הולכים לעבוד במקומות האלו. אז זה לבנות מערכת תעסוקה מקומית שתהיה מותאמת לאופי של האוכלוסיה, יש לא מעט אתגרים שם.

 השאלה האחרונה, הכי מסקרנת: כמה אנשים עוברים דרככם ובסוף מגיעים למקור פרנסה, ומגיעים לרגע שבו הם באמת מצליחים לפרנס את עצמם בכבוד, ככל שניתן לומר?

אגיד לך משהו. בשנה וחצי האחרונות כל מי שמגיע אלינו ובעזרת ה’ אנחנו מצליחים למצוא לו עבודה, אנחנו נותנים לו מענק של 1700 שקל, כדי לעזור לו בחודשי ההתחלה שיוכל להיקלט כמו שצריך בעבודה. לפני השיחה שלנו הוצאתי סיכום הסתכלתי וראיתי שבשנה וחצי האחרונות חילקנו 2.5 מיליון שקלים, ואני מדבר רק על חמשת הערים שהזכרתי בהתחלה: ביתר עילית, בית שמש, מודיעין עילית חיפה וצפת – 2.5 מיליון שקל. שהמאזינים החכמים יעשו לבד את החשבון.

זה אלף שבע מאות שקל לבן אדם וסדר הגודל הוא ש-5000 איש נכנסים ל’מפתח’, 2500 מוצאים עבודה. האחרים אולי יעבדו בשנה הבאה, אולי לוקח להם יותר זמן, אבל זה פחות או יותר היקפי הפעילות. אם מדברים על עיר כמו ביתר עילית שבה יש כ-14,000 איש בגילאי העבודה, אז כ-1000 איש מתוכם מגיעים אלינו מידי שנה. אלו הכמויות פחות או יותר.

אם באמת התהליך מתחיל מזה שבן אדם מקבל את ההיתר מרבותיו ומגיע, ובסופו של דבר הוא עובד, זה בהחלט מרתק.