אשה שמוצגת כבר שנים רבות כמסורבת גט, קיבלה את הגט לפני 17 שנים, אך עורכת הדין שלה מסרבת, לטענת דייני בית הדין, לאפשר לה לקבל אותו – ובכך היא נותרת עגונה.
פסק הדין שפרסם היום (רביעי) בית הדין מעלה כי לאשה ממתין זה שנים גט שהופקד בכספת בית הדין. עוד התברר כי האישה היא זו שמסרבת לקבל גט מבעלה והיא אף חויבה בבית הדין בגירושין כבר לפני 27 שנה.
מדובר במקרה קשה ומורכב: לפני שנים רבות נעצר הבעל מספר פעמים עקב תלונות האישה על אי-תשלום חוב למזונות. בעקבות תקופות המאסר, הבעל ברח לחו”ל ושלח משם אל האישה גט שליחות אשר ממתין לה זה 17 שנים בביה”ד בירושלים.
לצד הגט, ביקש הבעל לקיים הסכם שבו הוא מתחייב לשלם לאישה את כל מזונות הילדה שחויב בהם בביהמ”ש בתוספת תשלום נוסף, אך דרש כי שניהם יתחייבו שלא יתבעו יותר זה את זה כחלק מסיום הסכסוך.
הילדה בגרה מאז ואינה קטינה שנים רבות.
אלא שהאישה מתנגדת עד היום לקבל את גיטה, אף שבמשך כל השנים היא לא תבעה את האיש בתביעה כספית כלשהי וכנראה שגם לא תתבע אותו בעתיד – עקב התיישנות וקשיים משפטיים אחרים.
למרות הטענה שהאישה עגונה שנים רבות, הרי שרק לפני כשלוש שנים לאחר שמחלקת עגונות ביקשה שוב מהאישה שתקבל לידה את הגט שממתין לה בביה”ד, התעוררה האישה לתבוע לראשונה בביה”ד גירושין.
הבעל כיום בחו”ל ולא ניתן להפעיל עליו סנקציות.
בית הדין הרבני עשה מאמצים כבירים כדי להוציא את האיש והאישה ממצב העגינות ההדדית. כמו כן הודיע בית הדין לאישה כי הוא מחייב את הבעל בגירושין וכי הוא מתנגד להתניית תנאים בגט, ואילו היה הבעל בישראל היה אף מטיל עליו סנקציות לכפיית גט – אך המצב הוא שהבעל אינו בארץ ולא ניתן לכפות עליו את הגט.
מאידך מונח בפני האישה גט והסכם עם התחייבות כספית מהבעל, תוך דרישה להימנע מתביעות שממילא לא תבעה במשך שנים רבות.
למרות כל זאת, לפי בית הדין, עורכת הדין המליצה לאישה בתוקף לסרב לחתום על ההסכם, שלמעשה אינו דורש מהאישה לוותר על דבר, שכן כאמור לא הגישה תביעות בדבר.
בפסק הדין של ביה”ד הגדול כתבו הדיינים הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה כץ והרב שלמא שפירא:
“לקראת סיום, במסגרת פסק דין זה, לא נוכל שלא להתייחס ולהעלות בצער את אשר ראו עינינו ביחס להתנהלות באות כוח האישה והארגון שאותו הן מייצגות – זאת מתוך תקווה שדברינו יכנסו לאוזניים כרויות ויסייעו לנשים עגונות, אך בעיקר יסייעו לאישה שלפנינו… האין זה נכון להציע לאישה להסכים לתנאי ל’וויתור על תביעות הדדיות’, כאשר מנגד האישה ממילא לא תממש תביעה זו כפי שלא מימשה אותה במשך כמעט שלושה עשורים, ובכך להצילה מעגינות עולם?! האם המטרה – באג’נדות שמובילות עו”ד כהנא דרור וארגון ‘מבוי סתום’ (שעמדה בראשו) – מקדשת את כל האמצעים?!”
הם המשיכו למתוח ביקורת על הארגון: “האין הן נרתעות מלנהל את מלחמותיהן העקרוניות גם כשהדבר נעשה על גבה של אישה עגונה, כאשר הן מנציחות בכך את מצבה של העגונה – מרשתם – ללא גט, לדאבון לב, כנראה עד סוף חייה?! אישה שלטובתה הן היו אמורות לדאוג! מבלי להתייחס לתיקים אחרים שהתנהלו בפני בתי הדין הרבניים, אנו חשים בתיק זה כי כל ‘מבוי’ שנפתח להתרת העגונה – עו”ד כהנא דרור דואגת ‘לסתום’ אותו.
“עורכת דינה בפרט והארגון העומד מאחוריה בכלל מלבים את שנאתה ומייעצים לה עצות אחיתופל שלא יועילו לרפא את שברה אלא ההפך, ינציחו לדאבון לב את עיגונה. חובתו המקצועית של בא כוח לפעול לטובתו האמתית של לקוחו ולהצילו, לפעמים אף מיד עצמו, דבר שלא נעשה במקרה שבפנינו”.
מהנהלת בתי הדין הרבניים נמסר: “מערכת בתי הדין הרבניים עושה ותמשיך לעשות כל שניתן במסגרת החוק וההלכה כדי להביא לשחרורן של נשים עגונות. ישנם ארגוני נשים העושים עבודה חשובה בשיתוף פעולה עם בתי הדין ומביאים יחד לשחרורן של נשים מעגינותן. במקרה זה לצערנו, כפי שקבע בית הדין, עורכת הדין והארגון שאליו הייתה שייכת סגרו כל מבוי שפתח בית הדין להצלתה של האישה מעגינותה, בכך הנציחו את מצבה של האישה ללא גט, לדאבון לב, כנראה עד סוף חייה”.
עו”ד בתיה כהנא דרור אומרת בתגובה:
“הפרסום המביש והשקרי של דוברות בתי הדין המתבסס על פסק הדין של בית הדין הגדול אשר תוקף אותי אישית על ההישג של קבלת הערעור לחיוב גט לבעל הפרוד מאשתו למעלה מ-28 שנה, לא ירתיע אותי מלהמשיך ולהיאבק למען נשים עגונות ומסורבות גט, ולמען חירותן של נשים וזכותן הטבעית לקבלת גט מבלי לקנות אותו באמצעות עמידה בתנאים שהבעל מציב, או חתימה על הסכם.
בית הדין הגדול שקיבל את הערעור ובכך הצדיק למעשה את דרישתנו לחיוב גט לבעל, מתרץ את המחדל שלו עצמו (מדוע חיוב הגט לא ניתן קודם) באמצעות מתקפה רבתית על האישה, באות כוחה וארגון ‘מבוי סתום’, בזמן שהוא עצמו מפרסם נימוקים הלכתיים מבוססים ביותר, מדוע יש לחייב את הבעל בגט.
כתוצאה ממדיניות בית הדין הכורכת בין דרישות הצדדים או הסכם גירושין לגט, מנציח בית הדין את בעיית סרבנות הגט. על כן, לא יהיה זה מוגזם לומר שהדבר שהביא את בני הזוג עד הלום – 28 שנה של פירוד בלי גט, הוא מדיניות זו, ובוודאי שלא הקו האידיאולוגי של עורכות דינה וארגון ‘מבוי סתום’.
אילו המסר של בית הדין היה ‘גט תחילה’ ובכל מקרה, מבלי לכרוך בכך שום עניין, לא הייתה אפשרות להחזקתו של כל צד בתוך הנישואים בניגוד לרצונו.
פסק הדין רצוף הנחות שאינן מבוססות ואינן ראויות שיצאו מתחת לערכאה השיפוטית-רבנית הגבוהה ביותר בישראל.
דוגמה לכך היא הוקעת העצות שעורכת הדין נתנה ללקוחה שלה. האם בית הדין בוחן כליות ולב ויודע מה בין לקוחה לעורכת דינה, ואלו עצות נתתי בזמן אמת? וכמובן העובדה הפשוטה שאני מייצגת את האישה רק בשלוש השנים האחרונות. בהן האישה רצתה רק בגט והבעל הוא זה שהתנה את מתן את הגט בחתימתה על הסכם, שבו לא הייתה מעוניינת.
דוגמה נוספת היא ההערכה כי הטלת סנקציות לבעל אשר שוהה בחו”ל אינה יעילה, ולא תביא לתוצאה המיוחלת, מה שסותר לחלוטין את מאבקו של בית הדין להרחבת סמכויותיו אף כלפי מעגנים בחו”ל, ואת מאות הסנקציות והנידויים החברתיים שהוטלו על ידי בית הדין עצמו כנגד בעלים השוהים בחול במקרים אחרים.
בית הדין למשל מחליט שהאישה לא תתבע את בעלה בעתיד, וגם אם כן אין לה סיכוי, ובכך למעשה הוא מזלזל בזכויותיה הקנייניות שעומדות לה על-פי דעתה, ועל סמך זה קובע כי מדובר בנקמנות ובהתעקשות שלא לחתום על ההסכם.
לסיכום, כל מה שעשיתי עשיתי לשם שמיים, למען נשים עגונות ולמען האישה עצמה. אני מקווה שפסק הדין יהווה תקדים ואף תמרור הזהרה לשאר הרכבי בתי הדין בצורך המיידי להטלת חיוב גט בפרט כאשר הצד המסרב מציב תנאים כלשהם. בגלל העובדה שהאיש מחזיק בגט ואין שוויון בגירושין, יש להגביל את הזמן בו בית הדין מנסה להביא את הצדדים להסכם, בוודאי במקרים בהם הבעל עוזב את הארץ באמצע הליך הגירושין.”