האופי המיוחד של הימים האלה, ימי ספירת העומר, מורגש היטב. אין עורכים חתונות. דוחים שמחות. מרבים לדבר על הלקח ממותם של עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא.
אך עד כמה אנחנו מצליחים להפנים את המסר?
המושג ‘אהבת ישראל’ והפסוק ‘ואהבת לרעך כמוך’ מלווים אותנו מגן הילדים ולאורך כל מערכת החינוך. שרנו שירים, תלינו כרזות, כתבנו חיבורים, הופעלנו במשימות של עזרה לזולת.
אז איך זה שעדיין יש בתוכנו כל-כך הרבה חיכוכים ומריבות?
השטן מתאמץ
מתברר שדווקא לנוכח נחיצותה הגדולה של אהבת ישראל, הברכה הגדולה שהיא מביאה, והיותה אמצעי לזירוז הגאולה – שטן המחלוקת מתאמץ בכל כוחו לפגוע בה. נאמר עוד, שדווקא בארץ ישראל יש התגברות מיוחדת של היצר בניסיון להצית אש של שנאה, לשסות איש ברעהו ולהבעיר את תבערת המריבה.
נדרשות מאיתנו ערנות מיוחדת וזהירות יתרה שלא ליפול בפח, ולא להיגרר אחר תחבולות היצר המנסה להצדיק את המחלוקת בכל מיני אמתלות.
בכל בוקר אנחנו מבקשים “אל תביאני לידי ניסיון”, כי לא תמיד אנחנו מסוגלים לעמוד במבחן. עניין אחד הוא ללמוד את סיפור חז”ל על הילל הזקן שנהג בסבלנות אין-קץ גם כלפי אותו פוחח שעמד בערב שבת בפתח ביתו וקרא “מי כאן הילל”; עניין אחר לגמרי הוא לנהוג על-פי סולם הערכים הזה בחיים האמיתיים.
הפנמת הצורך להיזהר ממחלוקת כמפני אש יכולה לעזור לנו להימנע ממנה בשעת מבחן. באותו רגע מכריע היצר מספק לנו אין-ספור סיבות ונימוקים מדוע להשיב מלחמה שערה, למה לא להיות מן הנעלבים ואינם עולבים. כדרכו, הוא גם מלביש את טענותיו באצטלה של תורה ויראת שמים, ואז האתגר נעשֶה קשה שבעתיים.
העצה שתעזור לנו לעמוד במבחן היא לזכור כל הזמן כי מחלוקת ושנאת אחים כמוהן כאש פִראית, האוכלת הכול. איך אנחנו מביטים היום על שני הארגונים שלא הצליחו לשתף פעולה במרד גטו ורשה? את מי מעניינות הטענות, הצודקות או הלא-צודקות, של כל צד?
בלי תירוצים
המכשלה טמונה במילה הקטנה ‘אבל’. כן, ודאי, אהבת ישראל – ‘אבל…’. ברור שצריך להימנע ממחלוקת – ‘אבל’ כאן יש עניין שאי-אפשר להבליג עליו. במסווה ה’אבל’ הזה מתגנב לתוכנו שטן המחלוקת ושוב ושוב מצית תבערות.
ההתייחסות ל’אבל’ הזה צריכה להיות באותן אמות מידה שאנו נוהגים בחמץ בפסח או באכילת טריפה. האם נאמר: כן, ודאי, אסור לאכול חמץ בפסח – ‘אבל’? האם נמהר לקבוע שמצב מסוים מתיר לאכול טריפה? ואם באמת מישהו חושב שנוצר מצב חריג ביותר המצדיק הפרה של אהבת ישראל – יואיל בטובו לשאול רב, פוסק הלכה, בדיוק כשם שהיה שואל לוּ הייתה מתעוררת אצלו שאלה בענייני כשרות או בקלף המזוזה.
אהבת ישראל בלי תנאים, בלי ‘אבל’, מתוך זהירות שלא לפגוע חלילה ביהודי – הן שיביאו את גאולתנו הקרובה, במהרה בימינו.