במכתב תשובה מיוחד – המתפרסם לראשונה בירחון התורני ‘יתד המאיר’, המציין החודש את גליון ה-200 להופעתו – מובאת התייחסות מיוחדת של מרן הגר”ע יוסף זצ”ל, לשאלה שמתעוררת בכל שנה מחדש: אמירת ‘תחנון’ בתפילות יום העצמאות – כן או לא?
השאלה שמופנת למרן, מישיבת ‘מעיין החיים והשלום’ באשקלון, פותחת כך:
“לכבוד מרן הגר”ע יוסף שליט”א
הננו בזאת לשאול לדעתו, דעת עליון, כיצד עלינו לנהוג ביום העצמאות וביום ירושלים, האם לומר תחנון ולהתפלל כרגיל מידי יום, כנהוג בישיבות הקדושות, או לנהוג אחרת?!
נודה מאד אם ישיבנו תשובה ברורה בענין”.
בתשובה לשאלתם, כותב להם מרן, בתאריך ד’ אייר תשע”א, תשובה ברורה וחד משמעית:
“אין לומר תחנון בשני הימים הנ”ל. להתפלל כרגיל וללמוד בהתמדה ביתר שאת ויתר עוז
עובדיה יוסף”
עורכי הירחון מציינים בהערת שוליים, כי התשובה שהתקבלה באדיבות מכון ‘מאור ישראל’, מדגישה את הקו אותו מכיר ויודע כל מי שעוסק בתורתו של מרן זצ”ל, כי מלבד השיקול ההלכתי, יש להביט נכוחה על המציאות, ולפיה להגיע להכרעת ההלכה.
ובהקשר הזה של יום העצמאות, נראה שתשובתו זו של מרן, נבעה ככל הנראה, מתוך השקפה עמוקה על שני עניינים מהותיים שהיו ממש ‘בנפשו’.
א. שלא יברכו ברכה לבטלה.
שעל נושא זה האריך בתשובתו, בשו”ת יבי”א (ח”ו סי’ מא), ומחה כלפי הנוהגים לברך על ההלל ושאסור לעשות כן, וכן שלא יברכו שהחיינו (שם סי’ מב). [ומטעם זה, ראה להעתיק פעמיים בגליונות ספרו (בסי’ מא הערה 4, ובסי’ מב הערה 12), את דברי הט”ז (סי’ ח ס”ק ח), שאיסור ברכה לבטלה חמור יותר מאיסור סקילה של הוצאה לרשות הרבים, ודי בזה כדי להמחיש כמה היה דבר זה חמור בעיניו].
ב. שלא יהיו מחלוקות בציבור.
שכידוע בהרבה מקרים, זה היה הקו שהנחה את מרן, שצריך לעשות הכל כדי להמנע ממחלוקת בציבור. וכמו שכתב בספרו הגדול יביע אומר (ח”ב יור”ד סימן יד אות ט), “שבכל דבר שכתב לנהוג אחרת ממה שכבר נהגו עד הנה, חלילה לעשות מחלוקת ומריבה במקום שיש להם על מה שיסמוכו. כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום”.
ואם כן, בהינתן שהכל מבקשים ‘להרגיש’ ולבטא מעט שמחה ביום העצמאות – גם אם לא מתוך הזדהות עם החוגגים, לפחות מתוך נכונות לכבד את האחר – ובהצטרף שאמירת תחנון הוא רשות, נמצא הכל שוה, בעיני מרן זצ”ל, לבטל אמירתו יום אחד בשנה, ולמנוע מחלוקת וריב. וכמו שכתב גם במילואים ליבי”א (ח”י סי’ נג).
ולמעשה, נראה ברור ופשוט שאף שהורה מרן כאן באופן ברור, שאין לומר תחנון ביום העצמאות, ואין בזה חשש מכיון שאמירת התחנון היא רשות. אך מ”מ ודאי שהאומר תחנון כבכל יום רשאי, ואינו עושה איסור בזה (ועיין היטב בחזו”ע ארבע תעניות עמ’ תפט), ובלבד שלא יעורר מחלוקת על זה.
בנוסף, חשוב לשים לב למילים הנוספות שכותב מרן לאותה ישיבה: “להתפלל כרגיל”, כשכוונתו לרמוז שאין מקום לומר הלל בתוך סדר התפלה.
ובהקשר זה, חשוב לציין את מנהגו של מרן (ע”פ עדות ב”ב), שלא היה אומר תחנון ביום העצמאות גם במקרה שלא היה סנדק באותו היום, וכהפסק המופיע כאן.
אך בסיום התפלה היה נוהג לומר פסוקי ההלל (מדולג) ללא ברכה כמובן, והיה מנמק, דמה גריעותא יש בכך, הרי אלו בסך הכל מזמורי תהלים להודות לה’ על חסדיו ונפלאותיו עמנו.