עם תום סבב הלחימה הנוכחי בדרום ממהרים ‘המומחים’ להביע את דעתם – מה היו צריכים נתניהו והרמטכ”ל לעשות, וכיצד היו הם מנהלים את הלחימה.
זה בסדר. מותר לאנשים לא חכמים ובלתי מודעים להביע עמדה בנושא בו הם לא מבינים.
למי אסור בגזירה חמורה להביע דעה בנושא? לחרדים. בטח לעיתונאים ואנשי ציבור מביניהם.
העיתונאים ואנשי ההגות החרדים שמטיפים לצעדים ‘חריפים’ ובזים למהלכים של הדרג המדיני והצבאי, הם אחד משלשה: חצופים, יהירים נעדרי בושה, או רק מטומטמים. במקרה הטוב.
שכן, כמה אטום עשוי אדם שלא שירת בצבא, לא תרם למדינה בשטח זה, ושלרוב גם לא יעשה זאת באמצעות ילדיו או משפחתו להביע עמדה בנושא כה רגיש?
כמה חסר בושה מסוגל איש ציבור או פובלציסט חרדי להיות, כשהוא מאשים את ראש הממשלה בחוסר נקיטת צעדים חריפים שהוא מודע לכך שבסבב הלחימה הקרובה ישבו ילדיו לבטח בישיבות ובכוללים?
עד היכן יכול להיות חסר דעה אדם, שכפי הנראה לא פגש מעולם משפחה שכולה, לא הכיר איש או אשה שאיבדו אי-מי מיקירם, להעז ולהציע עצות בתחום?
מהיכן מגיע היכולת של אב או אם חרדיים, שמעולם לא כססו ציפורניים בלילות במחשבה על בנם או אהובם ששוהה בשטח ועלול לחזור בארון – להביע דעה על סיטואציה כזו?
החרדים לא משרתים בצבא מכח חוק שנפסל אין ספור פעמים על ידי בג”ץ. הגורם היחידי שמותיר אותו עדיין בחיים הוא אילוצי הקואליציה והעובדה שישראל מחולקת לימין ושמאל מדיני, ובשל כך רצונם של 90 אחוז מתושבי המדינה, לפי כל סקר, להעיף את ‘חוק טל’ לכל עבר לא ממומש וכנראה גם לא ימומש.
גם הצעירים החרדים עצמם, אלו שמוצאים עבודות מכניסות (השירות הציבורי, תקשורת למשל), לאחר נישואיהם מודעים היטב לעובדה כי שלש השנים בהם שירתו, לאמונתם, באמצעות לימוד תורה (בהנחה שאכן עשו זאת) הופכות לבדיחה עצובה כשמתברר לפתע כי זמן קצר לאחר נישואיהם, כששלב הפטור הגיע הם שוכחים את הגמרא ומגלים את השוק החופשי והמניב.
אז אחי החרדים היקרים, אינכם מעוניינים לשרת בצה”ל? לא צריך. אינכם מעוניינים להיות שותפים? לא צריך. אינכם מעוניינים לומר תודה ולמלמל כמה פסוקי תהילים בסמינרים, או להקדיש סדר לימוד בישיבות ביום הזיכרון לנופלים? לא צריך.
אבל לפחות, לפחות תשתקו.
לכל הפחות אל תנהגו ביהירות, בחוסר בושה או בטמטום ותפסיקו לבזות את עצמכם ואותנו. אל תביעו עמדה בשדה בו אין לכם חלק. תשמרו על שתיקה.
לפחות כמה דקות.