בשבת שאחר פסח נפטר אחד מגדולי תלמידי החכמים שבשכונת מטרסדוף שבירושלים – הגאון רבי צבי פינקוס זצ”ל.
רבי צבי שימש כראש ישיבת ‘שערי חיים’ שעל ידי ישיבת ‘תורה אור’. הוא היה אחיינו והחברותא של הגרח”פ שיינברג זצ”ל במשך עשרות שנים ואף הוציא וערך חלק מספריו.
בימי ‘השבעה’, סיפר חתנו של רבי צבי זצ”ל לחרדים 10 סיפור מעניין שארע עם חמיו זמן קצר קודם פטירתו.
רבי צבי, שחלה בשנה האחרונה במחלה הקשה, הוטס לארצות הברית לפני מספר שבועות, על מנת לעבור בבית החולים שבמנהטן טיפול מיוחד.
הוא הגיע לבית החולים, עבר סדרת בדיקות ונשלח אל בית האכסניה שלו עם הודעה כי בהמשך – על פי תוצאות הבדיקות, תיקבע תכנית הטיפולים אותה יעבור.
אלא שזמן קצר לאחר הגעתו לביתו צלצל הטלפון, ומבית החולים נמסר כי על פי התוצאות הרב נדרש לחזור באופן מיידי לבית החולים, שאם לא כן סכנה נשקפת לחייו.
בנו של הרב הזמין אמבולנס, והרב נלקח על ידי שני אנשי ‘חברה הצלה’ אל בית החולים. בעוד הרב שוכב בחלקו האחורי של האמבולנס, קולטות אוזניו את שני אנשי ההצלה משוחחים ביניהם ומתנים את צערם על כי הפסידו את שיעור ‘הדף היומי’, בשל הקריאה הפיתאומית.
הרב פנה אל השניים – ושאל: באיזה דף אתם אוחזים כעת? השנים השיבו כי מדובר באחד מהדפים במסכת חולין, והרב על אתר הציע כי הוא ימסור להם את השיעור.
וכך, במהלך הנסיעה מסר הרב מכוח זיכרונו, ללא כל הכנה מוקדמת, את הדף כולו, כשהוא מוסיף עליו כהנה וכהנה פירושים והסברים.
“הוא לא למד את הדף היומי, אולם הש”ס כולו היה מצוי בזיכרונו כמונח בקופסה”, אומר חתנו של הרב. “ההתמדה והאהבת התורה שלו היתה כה גדולה שגם כשהוא שכב על ערש דווי באמבולנס, בדרך לטיפולים, הוא מצא את הרצון ואת הכוח למסור את השיעור על הדף – כולו מהזיכרון – עד תומו”.
שבועיים חלפו וליל פסח הגיע.
“עבודת ‘אכילת המצות’ של חמי היתה מוכרת היטב למשפחה ולא האמנו שהשנה הוא יצליח”, מספר החתן, אבל הרב לא שינה ממנהגו גם בשנה זו, ובכוחות עילאיים בלתי נתפסים אכל את שלושת הזיתים והפליג בענייני ההגדה עד השעות הקטנות של הלילה.
שבוע לאחר מכן, בשבת שלאחר שביעי של פסח – כשמצבו מידרדר והולך השיב את נשמתו לבוראה, והוא נטמן בהר הזיתים.