ההפרדה המקוממת התנפצה לקונסול בפנים

אירועי האנטישמיות המתחוללים ברחבי העולם מעירים את תשומת ליבנו להיבט שאיננו נותנים עליו את דעתנו בימי שגרה. פגיעות ביהודים ליוו את ההיסטוריה היהודית לכל אורכה. פעמים היו אלה התקפות נקודתיות של יחידים או קבוצות, ופעמים נוהלו הרדיפות מטעם השלטון.

מה עשו יהודים במצבים כאלה (לצד תפילה לבורא העולם, כמובן)? – הפעילו שתדלנים, ניסו לשחד את בעלי הכוח, התאמצו לגייס מדינות ידידותיות למען אחיהם הנרדפים.

היו מקרים שהמאמצים הועילו, ובמקרים לא מעטים נותרו הקהילות היהודיות חסרות ישע. לא היה ליהודים כוח משלהם, שבעזרתו יכלו לעמוד נגד מעניהם.

הקמת המדינה שינתה את המשוואה. עכשיו יש מדינה שמחויבת לשלומו של העם היהודי בכל תפוצותיו. אם יהודים נרדפים במקום כלשהו בעולם, המדינה היהודית מפעילה את יכולותיה למענם, ומגייסת מדינות אחרות למאבק באנטישמיות ובניסיונות פגיעה ביהודים.

לאורך שבעים ואחת שנות קיומה של המדינה, היא הניעה לא אחת את זרועותיה למען יהודים השרויים במצוקה. על כך בהחלט ראוי להודות לבורא העולם, שנתן לעם ישראל כוח מגן ברמה מדינתית.

הפרדה מקוממת

דווקא משום כך יש להתריע על מגמה שמסתמנת בעשורים האחרונים, שעניינה מעבר מראייה כלל-יהודית לתפיסה אזרחית צרה. פעם דיברו על ‘יהודים’, וכיום מדברים יותר ויותר על ‘ישראלים’.

בעבר כשקרה אירוע בעולם, השאלה שנשאלה בארץ הייתה – “יש שם יהודים?”. כיום שואלים – “יש שם ישראלים?”

וכך יכולנו לשמוע במוצאי השבת האחרונה, כאשר הגיעו הדיווחים על מתקפת הירי על בית חב”ד בפאוויי שבקליפורניה, את הודעת משרד החוץ כי בודקים אם יש שם ישראלים.

אתם קולטים? אנטישמי נכנס בנשק שלוף לבית כנסת ויורה במתפללים, ואילו מהדורות החדשות של המדינה היהודית מתעסקות בשאלה אם יש שם ישראלים.

לשיא הגיחוך הגיע קונסול ישראל בלוס-אנג’לס כשמיהר להודיע ש’אין ישראלים בין הנפגעים’. זהו, אפשר לנשום לרווחה.

אלא שבבוקר התברר שדווקא יש ‘ישראלים’ בין הנפגעים. ההפרדה המקוממת בין ‘יהודים’ ל’ישראלים’ התנפצה לו בפרצופו.

מאבק לרוחב הזירה

הלוואי שהיה אפשר לראות בזה מעידה נקודתית. יש כאן מגמה מתמשכת, המובלת על-ידי גורמים ידועים, ובראשם הקרן החדשה וזרועות התמנון שלה, של הינתקות מהיהודיות לטובת חברה אזרחית.

אותם גורמים פועלים בשני צירים, שאינם אלא שני צידיו של אותו מטבע: קידום ערכים של חברה אזרחית שוויונית מזה, וכרסום בערכים יהודיים מזה.

יד אחת מטיפה לשוויון, לכיבוד האחר, למתן לגיטימציה לכל ביטוי של חירות הפרט, והיד השנייה מנסה לחסום הנחלת יהדות בבתי ספר, טיפוח אהבה לארץ ישראל והבעת עמדה נגד התבוללות.

המטרה אחת – עיקור המדינה היהודית מנשמתה והפיכתה למדינת כל אזרחיה.

העם, בחושיו הבריאים, דוחה את המגמות האלה, אבל המאבק הזה ניטש לכל רוחב הזירה. וזה האתגר העומד לפתחנו – לפעול שהמדינה תהיה מדינה יהודית, מדינה שערכיה ועולם מושגיה יהודיים, מדינה שחוקיה, מערכות המשפט שלה וכלי התקשורת שלה חיים ונושמים יהדות