מי שלא טרח בערב שבת יהנה מנועם 1 בשבת – איך?
נער בן 18 המתגורר ביישוב במועצת בבנימין זומן לשיחה בתחנת המשטרה במעלה אדומים, ומשהגיע למקום גילה כי מדובר במפגש עם סוכן שב”כ.
בשיחות שהתקיימו נשאל הנער על אורחות חייו, פעולות חבריו, ועל יחסו למחלקה היהודית בשב”כ.
לאורך השיחות לא נאמר לנער כי זכותו לסרב למפגש – וזאת בניגוד לחוק. בסוף השיחות נתן סוכן השב”כ לנער סכומי כסף ואף אסר עליו לגלות את דבר קיומן לאיש, דבר אשר גרם לנער מצוקה גדולה.
עו”ד מנשה יאדו מארגון חוננו שלח מכתב לתחנת המשטרה בדרישה שלא לקיים עם הנער פגישות נוספות. מתגובת המשטרה למכתב עולה כי הפגישות היו באחריות השב”כ.
הנער סיפר: “קיבלתי טלפון ממישהו שמציג את עצמו ממשרד ראש הממשלה, ומבקש ממני להגיע למחוז ש”י למשטרה שם, אומר אמר שיש לו משהו חשוב להגיד לי. הוא לא טורח להגיד לי שאני לא חייב להגיע לשיחה, שזו בחירה שלי. זה נראה מעין הצגת עובדה. אתה אומר גם זה משרד הביטחון, זה ראש הממשלה, אני לא יודע אם אני יכול לסרב לזה”.
הנער הוסיף: “לפני השיחה אני עובר בידוק ביטחוני בכל הכיסים, בכל הגוף. לוקחים לי את הטלפון, בודקים בנעליים, בארנק, שאין לי שום מכשיר הקלטה, שאין לי שם כלום”.
השיחה התחילה בשאלות על הנער עצמו, וכשלאחר מספר דקות שאל הנער למטרת השיחה, נענה בתירוצים.
בסוף השיחה נדרש הנער שלא לגלות את דבר קיומה לאיש. “הוא אומר לא לספר לאף אחד, גם לא להורים, ובעצם מביא לי סכום כסף. אני אומר לו שאני לא רוצה, והוא בכל אופן נותן לי”.
לאחר שבועיים התקיימה פגישה נוספת בתחנת המשטרה במעלה אדומים, אליה הצטרף סוכן נוסף. במהלכה “אומרים לי בפירוש ‘אנחנו מהשב”כ’, והוא מתחיל לשאול אותי בעצם שאלות על תפקוד השב”כ, על תפקוד המחלקה היהודית. אני מנסה להבהיר לו, בגלל שחשבתי שלשם הם מכוונים, שאני נגד המחלקה היהודית. הוא מנסה לתרץ לי כמה המחלקה היהודית זה בסדר”.
גם בסיום פגישה הזו הוצע לנער סכום כסף. לאחריה המשיך הנער לקבל שיחות טלפון מהשב”כ, כאשר הוא נמנע מלענות לחלקן.
לאורך כל התקופה היה הנער שרוי במצוקה גדולה, משום שנאסר עליו לגלות את דבר קיום השיחות לאיש.
“הלחץ הזה, תוך כדי פרק הזמן הזה. הפחדים, החששות, שאתה לא יודע מה רוצים ממך, לאן זה מוביל. אני במשך חודש לא סיפרתי לאף אחד, לא סיפרתי להורים, לא סיפרתי כלום. הלחץ הזה זה משהו שאי אפשר לתאר. החוסר וודאות הזה, אתה לא יודע אם אתה יכול להגיד לא, אם אתה לא בסדר, נורא מלחיץ. עד שאזרתי אומץ וסיפרתי למישהו, זרקתי את הפלאפון לצד שלא יוכלו להאזין (השב”כ)”.
לאחר כחודש פנה הנער לארגון חוננו: “הגעתי לעמותת חוננו, שם עזרו לי לצאת מכל הדבר הזה. שם הבנתי שבעצם כל מה שהם רצו זה שאני אהיה בתוך הישיבה מעין משת”פ שלהם. אספר להם כל מה שקורה, מה שמתרחש. הם לא פונים דווקא לנוער גבעות או משהו בסגנון.”
הנער ביקש להבהיר: “אני לא השתתפתי בשום הפגנה, אין עלי שום תיק, שום מעצר. ובכל זאת הם פנו אלי. אני לומד בישיבה רגילה, לא באיזה ישיבה חריגה שקרה בה משהו. הסיבה שאולי הם פנו אלי זה בגלל שאני טיפה פעיל חברתית, הייתי קומונר באריאל, יש לי הרבה מעגלים חברתיים. מספיק להם שאני גר ביישוב אחד ולומד ביישוב אחר. זה נותן להם אפשרות להגיע לכמה שיותר מעגלים.
“בעצם עכשיו אחרי שדיברתי עם העו”ד אני מבין שכל מה שקורה פה זה לא חוקי ולא בסדר, כי אתה יכול להגיד לא, ואין לך מה לחשוש בכלל, אתה לא אשם, אתה לא עשית כלום. במבט לאחור הייתי צריך על ההתחלה לחתוך, ולהגיד להם לא ישר, אבל אני לא ידעתי את זה כי הם לא הציגו לי את האפשרות שאני יכול להגיד לא”.
עו”ד מנשה יאדו מארגון חוננו שייצג את הנער: “אל מול השב”כ חשב אותו ילד שאין לו שום זכויות, אין לו בחירה, אין לו רשות להגיד לא. אמרו לו לשתוק ולא לגלות. לא גילה אפילו להורים שלו. חודש שלם, פחד לספר להם. בסוף הוא התפרק מרוב לחץ. הוא אמר לי ‘נכנסתי לסרטים הכי קשים’. צריך להבין שמצוקה סובייקטיבית של נער בן 17 חסר אונים, שהשב”כ דורש ממנו, היא עצומה.
“אסור לנו לאפשר ולהתיר, ויש לקום כנגד מקרים כאלה, שבהם השב”כ עם כל עוצמתו תופס ילד שלא עשה שום דבר, יושב עליו חודש וגורם לו מצוקה כל כך עמוקה. למזלו הוא התקשר אלינו, כתבנו מכתב ואז הם הפסיקו את היחס אליו שהיה פשוט התעללות”.