ראש העיר ירושלים, משה ליאון, נשא הבוקר (חמישי) דברים בטקס יום הזיכרון לשואה שהתקיים בכיכר ספרא.
“מקובל שאין בעל הנס מכיר בנסו, ולכן נזכיר לעצמנו שעצם הזכות שזכינו להתכנס כאן יחד, בני חורין ריבונים בעירנו ירושלים, היא נס. נס שמורכב מאינספור נסים קטנים ופרטיים, שאירעו בדורות הקודמים של המשפחות של כולנו.
במשפחה שלי למשל, קרה הנס בשנת 1935.
מסלוניקי שביוון ראה סבא שלי, משה, את הנאצים תופסים את השלטון בגרמניה שנתיים קודם לכן. סבא הבין בחוש ההישרדות את שעתיד לבוא, ונטל אחריות על גורלו.
הוא לקח בזרועותיו את בנו, פעוט בן שנה וחצי – אבי שלום ליאון, ועלה ארצה לבנות את משפחתנו פה בארץ חמדת אבות.
אבל מול הנסים שבזכותם אנחנו נמצאים כאן היום, ישנם רבים מאחינו ואחיותינו שלהם לא קרה הנס.
בעוד ארבעה חודשים ימלאו 77 שנים לאותו יום קיץ מר בחודש אב תש”ב, בו יצאו 200 ילדי בית היתומים של יאנוש קורצ’אק בוורשה, אל הרכבת לטרבלינקה.
הסתדרו ברביעיות, בראשם מחנכם הדגול קורצ’אק אוחז בידיו בשני ילדים, וכך צעדו זקופים אל קרונות המוות.
אם נסכם במילה אחת את מה שייחד את בית היתומים ובית ספר שהפעיל קורצ’אק בגטו וורשה, המילה הזו היא אחריות.
צילום: דוברות
באמצעות תקנון מהפכני, על פיו מנוהל המוסד באופן מלא על ידי התלמידים, בנו קורצ’אק וחניכיו בלב התופת אי של שפיות וכבוד. הם קבעו את כל החוקים. הם אפילו הקימו בית משפט לבירור הפרות החוקים, הם שמרו על גאווה ועל צלם אנוש, הם עשו את הכל לבדם ובעצמם.
ובכך הם השאירו לנו לקח חשוב, והוא שאין בחיים אף גיל שהוא צעיר מדי מליטול אחריות.
מכובדיי כולם, המציאות שאנו חיים בה מתעתעת. גדלנו במדינה יהודית חזקה, משגשגת ומאורגנת. המצב הזה נראה לנו כמו חוק טבע, אבל ימים כמו היום, נועדו להזכיר לנו שלטוב ולמוטב, הכל תלוי אך ורק בנו.
בנו, ובאחריות שניטול על עצמנו כלפי החברה והמדינה. אחריות לנהל בכבוד הדדי ובאחוות אחים את המחלוקות בינינו.
אחריות כלפי החלש שזקוק לעזרתנו. כלפי הקהילה שאנו חיים בה. כלפי המשפחה והחברים, וגם כלפי עצמנו.
אחריות כלפי כל מה שהקמנו פה.
כי בלעדי האחריות שלנו, אין ערובה וגם אין טעם לכל המפעל”.