1.
בראשית היה ציר. מאז קום המדינה צעד הציבור החרדי, אשכנזים וספרדים, יד ביד כאחד. אפילו למדו יחד, באותם בתי ספר.
אבל אז, בשנת 1984, הגיעה השעה להקמת ש”ס, והציר התפרק בקול רעש גדול. ספרדים הצביעו לש”ס, אשכנזים – חסידים וליטאים, לאגודת ישראל, כשעדיין הייתה מאוחדת.
בתשמ”ט גם הציר הזה התפורר. דגל התורה הוקמה לקול צלילי קטטות רחוב לא פשוטות, בתים שנקרעו לשניים, חברויות שניתקו. כארבע שנים אחר-כך התאחדו שתי הסיעות תחת מפלגת יהדות התורה, על בסיס הסכם 60-40, לטובת ‘יד החסידים על העליונה’.
לפני יותר מארבע שנים ניתק קרחון קטן מגוש הקרח של ש”ס והפך ל’יחד’ בראשות אלי ישי. במבט לאחור, גודלו האמיתי היה פצפון ואת הנפח המשמעותי העניקה למפלגה ‘עוצמה יהודית’, שחברה אליה.
קרחון קטן ניתק גם מגוש הקרח של ‘דגל התורה’ והפך ל’פלג הירושלמי’, שאינו מצביע רשמית בבחירות.
אל הבחירות האחרונות היו אמורים כל הגושים הללו לחשב מסלול. מחדש או שמה שהיה הוא שיהיה.
2.
לפני כשנה נרקמה ידידות מופלאה בין שני קרחונים, שלכאורה אמורים היו להיות צהובים זה לזה. מילא ידידות בין יענקל ליצמן לאריה דרעי, על זה כבר שמענו. אבל ש’דגל’, המפלגה שביטאונה ביקר לא אחת בעבר את מרן הגר”ע יוסף זצ”ל, תחבור לש”ס ערב הבחירות המקומיות? זה כבר הפתיע גם את גדולי הציניקנים.
הציר הזה פעל בהצלחה חודשים ארוכים, אולי אפילו למעלה משנה. פסגת ההישגים שלו הייתה בירושלים, שם הומלך משה ליאון רק בזכות הריצה המשותפת הזו, למגינת ליבם של החסידים מאגו”י.
אלא שהאגודאים, כך מתברר, רחוקים מלהיות פראיירים. הם ארבו מרחוק כציידים מיומנים, ממתינים לשעת הכושר. היא הגיעה ערב הבחירות לכנסת, רגע אחרי שרקחו מרקחת של שלום בין ‘דגל’ לאגו”י. הורתו של מפגן השלום נעוץ בחשש שקינן בלבבות כי כל פלח בפני עצמו לא יעבור את אחוז חסימה. תוצאות הבחירות מלמדות שהן יכלו, אבל מי יכול היה ליטול סיכון, שרק נפתלי בנט מעז לקחת?
ראש וראשון לרעיון ‘הפרוע’, לפחות במבט ראשון, היה ח”כ ישראל איכלר, שחשש למקומו ברשימה וחיפש שחקני חיזוק ליהדות התורה. בעוד ש”ס מנכסת לעצמה קהילות כמו זו של הרב אברג’ל מנתיבות או קהילות הצרפתים, איכלר תר ללא לאות אחר מי שיכניס עוד מנדט ליהדות התורה. הפור נפל על אלי ישי, שנראה באותם ימים מתוסכל מהכישלון לחבור לבית היהודי.
כשהחל איכלר במאמציו, לא חשב שיהיו במפלגה מי שיסייעו לו מכל הלב. אבל עד מהרה נכנס למערכה מאיר פרוש, שכבר פעל באלעד בהרמוניה עם אלי ישי וגם מסתובב עם בטן מלאה על ש”ס, בעיקר בגלל ‘פרשת אלעד’ (השבוע היה התור של ש”ס להחזיר: באו לעיר של בנו והרימו אירוע בומבסטי של ‘מימונה’, תוך שהם הופכים את האירוע בחסות העירייה לגמד מיותר).
לכן, מבחינת פרוש לא יכלה להיות נקמה מתוקה יותר מאשר לגייס את אלי ישי ליהדות התורה. בפרט לאחר שפורסם שגם אריה דרעי ניסה לבצע מהלכים של קירוב ‘יחד’ לתנועת האם.
הייתם מצפים שאדריכלי הציר דגל-ש”ס יבואו לעזרת זו שקשרה איתם גורל בבחירות המקומיות, ויטרפדו את ‘מהלך אלי ישי’. אבל זה ממש לא קרה.
יתירה מזו: גורם חסידי עמו שוחחתי התעקש בכל תוקף שהוא קיבל ‘אור ירוק’ משמעותי למהלך מצד הגורמים הקובעים ב’דגל’.
הפעם, על הסכין בגב, לא יכלה ש”ס עוד לעבור בשתיקה. הציר עם דגל קרס.
יהי זכרו ברוך.
3.
בין לבין היו ההתרחשויות בבית שמש ובאלעד, בהן נעצו אישים ב’דגל’ סכינים בגב של ש”ס. אבל לפחות במקרים אלה היה ברור ליו”ר ש”ס שדגל-רשב”ם לא יכול היה למנוע את הסאגה, גם אילו רצה.
הימים ימי זכייתה של עליזה בלוך בבית שמש. הקואליציה די דשדשה. ואז, ביום בהיר – או לא בהיר, תלוי את מי שואלים – נחשף כי ‘דגל’ זוחלת פנימה. ש”ס, נותרה מאחור, פגועה.
אלא שכל מי שמכיר את הנפשות הפועלות בעיר השמש העולה – או היורדת, תלוי את מי שואלים – יודע שהשליטה שם נתונה בעיקר בידי דגל-ראב”ד, שאינו קשור לציר ש”ס-דגל. כך שהכעס, שהובע בהודעות לתקשורת, לא היה בו כדי לחבל בציר.
ואז הגיע תור אלעד.
זוכרים את ליל ההצבעה על התקציב, לילה גורלי שיכול היה לחרוץ את גורלו של שרוליק פרוש ולגרור ועדה קרואה? זוכרים את ההצבעה בעד התקציב מצד נציג ‘דגל’ משה ברדוגו? יו”ר דגל המקומית אבי שטרן נמנע, חבר מועצה נוסף, איסר שפירא, נעלם – והתקציב עבר. את ההוראה לתמוך בתקציב נתן ראש ישיבת סלבודקה, הגר”ד לנדו, שמאז הוסר יצחק פינדרוס מן המירוץ, תמך בפרוש. גם מרן ראש הישיבה הגרי”ג אדלשטיין לא ממש התאמץ למנוע את התמיכה הזו.
אלא שעד הבחירות לכנסת התאמצו כל הפלגים בדגל לשמור על אידיליה, לפחות כלפי חוץ. המתיחויות נותרו בתוך מכונת הכביסה. אפילו הביזיונות שספגו הגרי”ג אדלשטיין והגר”ד לנדו בכנסת הבחירות בבני ברק, כמו המכות שספג המשב”ק של מרן ראש הישיבה, נותרו מתחת לראדר.
אבל יום לאחר הבחירות התפזרו התככים לכל עבר, מותירים זירה מדממת.
עכשיו, הכול פרץ החוצה בקול רעש גדול. כל זה, כשמן הצד ניצבת ש”ס הפגועה מצירופו של אלי ישי, ולא באמת זועמת על שיש מי שמנסה להילחם בדגל-רשב”ם.
4.
מה זה אומר לגבי הכנסת ה-21? האם נראה פנים מכורכמות מצד הש”סניקים כלפי חברי הסיעה אחות, שהפעם כבר לא ניתן לכנותה ‘הקטנה’, שכן היא שווה בגודלה?
לכאורה, בדיוק כך. למרות שבפוליטיקה אף פעם אי-אפשר לדעת. תמיד הציר יכול לקום מחדש, תוך סכסוך עם אגו”י.
חשבתם שש”ס ירקדו טנגו עם דגל ‘כל החיים’? אז זהו, שבפוליטיקה לכל ציר יש תאריך תפוגה. מיום היווצרו, שעון החול מתקתק לעבר נקודת הסכסוך.
האם בדגל-רשב”ם טעו כשהימרו על ה’סוס’ של אלי ישי? לכאורה, הוא הביא רק כמה אלפי קולות. אבל אל תשכחו שהמהלך הזה הוביל למנדט השמיני, שהיה כה דחוף לרשב”ם עבור יצחק פינדרוס, מי שנשכב על הכביש עבורם בעת המערכה באלעד. אז למענו, הקריבו כעת את ש”ס.
ויש אומרים, למען אליהו ברוכי, מקום 10 ברשימת יהדות התורה, הממוקם אחרי אליהו חסיד, נציג גור. לא ברור למי מהפלגים הוא משתייך, וכרגע כל צד מנסה לנכס אותו עצמו. מה שברור הוא שבחול המועד האחרון הוא נצפה בשחרית בחול המועד ב’משך חכמה’ אצל הגרי”ג.לימים נדע, לאן הוא שייך, בגדול, רוב אנשי השטח וחברי המועצות בארץ, משתייכים לפלג ראב”ד, למרות שתמיד יש יוצאי דופן.
אם ברוכי ‘ראב”די’, למה התאמצו ברשב”ם לאשר את ‘עסקת אלי ישי’? או שהם סבורים שברוכי ‘שלהם’ ו’משלהם’, או שעצם הנצחון במספר המנדטים קרץ להם.
את פינדרוס, שמוקם במקום השמיני היו מכניסים בכל מקרה עם החוק הנורבגי.
אבל לא רק למענם. גם למען דפי ההיסטוריה של ניצחונות ‘דגל’ בימי שלוט הבית ברחוב רשב”ם.
אם בתקופות קודמות קרטעה ‘דגל’ עם שני מנדטים (פלוס אחד שהתקבל כנדבה מצד מאיר פרוש עבור יעקב אשר), ועם יחסי כוחות של 40-60 לרעתה, הרי שבמהלך החודשים האחרונים השיגה הסיעה הליטאית ניצחונות כבירים.
בצפת (ציר ‘דגל’ שתמך בשוקי אוחנה ניצח את ציר ש”ס-שלומי אמונים שתמך בנחמן גלבך), בירושלים (נצחונו של משה ליאון, בכוחות משולבים עם ש”ס ו-6:3 מול אגו”י), בארצי (הסכמה על 50:50 בין ‘דגל’ ואגו”י), ותוספת של שני מנדטים בכנסת. הניצחון בחיפה נרשם בכוחו של דגל-ראב”ד, אליהם בעיקר קשורה הנציגות המקומית, כמו גם הפעילים שהגיעו כדי להביא את הניצחון. (ברשב”ם יגידו, הגר”ח קניבסקי הגיע לכנס בחירות וזה מה שהוביל לתמיכה הגדולה בעינת קאליש. גם נכון. ועדיין).
אז אם בשביל לנצח צריך לקשור קשר עם ש”ס, ואז, אחרי כמה חודשים, להשליך אותה ככלי אין חפץ בה – זה שווה. לפחות בעין פוליטית.
מצד שני, לקבל את אריה דרעי כאויב, זה לא ממש מהלך חכם. בידיו משרד הפנים, הפריפריה הנגב והגליל ומי יודע מה עוד. המון כוח, הרבה עוצמה. לא חכם לריב עם יריב חזק כל-כך. זו אולי הסיבה שביהדות התורה יש הרואים חשיבות עצומה בזהות מי שיאייש את ועדת הפנים. אולי משום שמשם תצא הקונטרה לניסיונות של מישהו בש”ס לטרפד אי אילו מהלכים במשרד הפנים (למרות שקשה להאמין שכך תנהג ש”ס).
תזכרו את הוועדה הזו. היא עוד עתידה לייצר המון גלים.
5.
אל המשא ומתן מול נציגי הליכוד מגיעות ש”ס ויהדות התורה כשוות, ועזבו אתכם עם הפרט ה’שולי’ לפיו המנדט השמיני של ג’ התקבל מהעודפים של ש”ס. זה בקטנה.
“כל מה שש”ס תבקש, נבקש גם אנחנו”, אומר גורם ביהדות התורה, ומזכיר, שלבקש “שר פנים פלוס שר נגב גליל ופריפריה הם שני שרים יחד”, ולא כפי שש”ס מנסה להציג – שר אחד למשרד גדול.
ליצמן מסתובב בכיס עם הבטחה מפורשת מנתניהו לפיה כל מה שש”ס תקבל, אותו דבר יוענק ליהדות התורה. סנטימטר לא פחות. כך או כך, נהיה עדים לקרבות על היוקרה הזו. תהיו בטוחים.
מה דורשים ביהדות התורה?
ראשות ועדת הכספים עבור משה גפני, סגן שר הבריאות לליצמן. מה הלאה? אם תשאלו את אורי מקלב שלו זכות הבכורה לבחור בקדנציה הנוכחית את התפקיד השלישי – הוא היה רוצה בסגן שר במעמד שר בתיק השיכון. אבל הוא יתפשר גם על משרד אחר, רווחה למשל.
אלא שביהדות התורה פוזלים לכיוון ש”ס וטוענים: אם לה ארבעה שרים – פנים, נגב גליל פריפריה, דתות, פלוס עוד משרד (שיכון, לפי מה שדורשים לש”ס) גם לנו מגיע עוד סגן שר במעמד שר. והפעם תורו של פרוש לזכות בתפקיד.
אגב, שני סגני שרים במעמד שר לא משאיר מקום לתפקיד יו”ר ועדה, מלבד אחת. אולי. מה שמכעיס חלק מחברי הסיעה, שהיו רוצים לראות עצמם לכל הפחות מנהלים ועדה (וזוכים בעוד תקנים של עוזרים).
מה גם, שסגני שרים שאינם במעמד שר יכולים לרכז את ניהול הפלח החרדי בידי הסגן, בלי שיהיה עליו לנהל את כל ענייני המשרד – יעיל לעזרה נקודתית לציבור החרדי מחד, ופתיחת עוד ועדות לעוד נציגים, מאידך.
ואל תזלזלו בכוחן של הוועדות: הן יכולות לחולל מהלכים שאפילו שר לא תמיד יכול לעשות. כל זאת, עוד לפני עיצוב החוקים שמגיעים אליהם.
ושלא תחשבו, שחבריו של פרוש באגו”י – יעקב טסלר וישראל איכלר (שגם הגה והפעיל את ציר אלי ישי) יישבו בשקט. בבעלזא עדיין לא מוכנים לקבל את העובדה שפרוש ממוקם במקום גבוה מהם, אבל לך תערער על מיקומים שנקבעו היסטורית.
כאן מגיע מקומה של ועדת הפנים היוקרתית, שתנסה לאזן את משרד הפנים של ש”ס: שניים טוענים לכתר – הראשון שבהם, וותיק בהרבה, ח”כ יעקב אשר, השני- יצחק פינדרוס. בעוד השני נהנה מתמיכת דגל-רשב”ם, נחשב הראשון לאיש דגל-ראב”ד, כך שברשב”ם מתקשים לסמוך עליו. זאת למרות שעד כה גילה נאמנות להחלטות ‘מלמעלה’.
כשניתן לו השבוע במהלך ישיבת ‘דגל התורה’ תפקיד יו”ר סיעת יהדות התורה, הבהיר יעקב אשר כי הוא נוטל אותו על עצמו ‘רק לבינתיים’. אבל לא פעם, הזמני הופך לקבוע.
מי יזכה בראשות הוועדה מבין השניים – פינדרוס או אשר? השאלה גדולה מכפי שהיא נראית, שכן מדובר בשאלה מי משני הפלגים ינצח בקרב הזה.
6.
אפרופו פלגים, צריך לשוב אל אירועי חול המועד פסח, כדי להבין שמה שהיה הוא לא מה שיהיה.
אם עד היום שמר פלג-ראב”ד על שתיקה יחסית ויישר קו עם ההחלטות שהגיעו מכיוון הבית שברחוב רשב”ם, הרי שמאז בוזו הגרי”ג אדלשטיין והגר”ד לנדו, לפחות לטענת אנשי ביתם (שכן יש מי שמפרשים את האירועים באופן שונה וטוענים כי הקרבות ניטשו סביב מספר המשב”קים שיעלו על הבמה) – הם מסרבים ליישר קו, לפחות חלקם.
בעוד בניו של הגרי”ג אדלשטיין סבורים שיש לכופף את הראש בפני הבית ברחוב רשב”ם, הרי שיש מבין הנכדים מי שסבורים אחרת. בעת שהוכתר יצחק פינדרוס למועמד באלעד, יישר הגרי”ג אלדשטיין קו. בחג האחרון הוא כבר קיבל לביתו את נציגי ‘דגל’ באלעד, כשהכול יודעים כיצד פעלו יחד עם שרוליק פרוש.
כיצד ינהג ח”כ יעקב אשר, הנחשב נציג דגל-ראב”ד, כשתעמוד בפניו דילמה או יונחו בפניו הוראות סותרות? רק ימים יגידו. האם ברשב”ם יסכימו להפקיד בידיו את ועדת הפנים? גם במקרה זה רק ימים יגידו.
יו”ר סיעה הוא תפקיד חמוד, אבל לא ממש בעל סמכויות משמעותיות. את מנחם לייזר מוזס מינו ליו”ר הסיעה, שלב לפני שהדיחו אותו. ולא שאני רומזת משהו…
הכיבודים, הכיסאות ואיוש התפקידים – כל אלו יהיו חלק מהקרבות בדרך להרכבת הקואליציה עם החרדים, עוד לפני שאמרנו מילה על חוק הגיוס, השבת, והתקציבים לעולם התורה, וגם על עיבוי תקציב הבריאות, אותו מבקש לעצמו ליצמן, אחרי שספג חיצים במערכת הבחירות על קריסת מערכת הבריאות.
מול כל הטוב הזה יצטרך ראש הממשלה להתנהל, איכשהו. אם בקדנציה הקודמת שמעו ממנו מקורביו, לא פעם, על הקשיים בתפקידו כגננת של החרדים, מי יודע אילו זמירות ישמיע הפעם.
החרדים הם שותפים נאמנים, אבל קשים להכלה בעיקר כשהם מתקוטטים בינם לבין עצמם. פעם היו אלו דרעי וגפני שפסעו מולו שלובי זרוע, מתקוטטים רק עם אגו”י. תחשבו איך זה ייראה כעת: אגו”י ודגל נגד ש”ס, כשגם בתוך דגל העסקים לא ממש מרנינים.
יהיה מושב שמייח, קדנציה עליזה. תהיו בטוחים.