איתי בן חורין, מנהל קמפיין הבחירות של בני גנץ ומפלגת ‘כחול-לבן’, שוחח ב’דה מרקר’ עם רותם שטרקמן וחגי עמית, על מערכת הבחירות.
במהלך הראיון טען בן חורין, כי “יש עיתונאים שהם גרופי’ס של נתניהו ועושים את זה במוצהר ואגרסיבי, והם ממש חלק מהקמפיין שלו.. נתניהו הצליח בכישרון רב, בצורה עקבית ובמשך הזמן הארוך שבו הוא בשלטון לייצר לעצמו מאחזים כמעט בכל כלי התקשורת, מאחזים שלא ניתנים לשבירה. לא שצריך לשבור, אבל צריך עיתונות”.
לדבריו, “במהלך מערכת הבחירות הזאת כל התקשורת היתה שרויה בתסמונת שטוקהולם: אתם מעריצים את הבן אדם שמתעלל בכם. זה מדהים שהתקשורת נגד הקמפיין שלו, אבל היא אומרת כל הזמן כמה הוא גאוני…
“לביבי יש מאחזים בכל המקומות, ועדיין נכנעים לנרטיב שלו – שהתקשורת נגדו. מנגד, הקמפיין שלנו היה הקמפיין המושמץ ביותר, כל הזמן אמרו כמה הוא רע”.
בן חורין הוסיף וטען: “לאף אחד אין מאחזים כמו של ביבי, הבעיה אצל העיתונאים האמיתיים היא שהם רוצים להראות שהם לא נגועים, אז הם עושים חיים קשים למועמד שמול נתניהו, כך שכל יום הותקפנו משני הצדדים גם על המהות וגם על התהליך – הוא לא מתראיין, הוא לא יכריז, למה הוא מופיע אצל ההוא. זה הגיע משני הצדדים: צד אחד שמשרת את נתניהו, וצד שני שרוצה להראות כמה הוא לא משרת אותו”.
על התחזקות הליכוד אומר מנהל הקמפיין של ‘כחול לבן’: “הליכוד הגיע לשיא שלו, מאז שאריאל שרון הביא ב–2003 38 מנדטים”.
לדבריו, “החיבור של הבית היהודי עם הכהניסטים – זה היה המהלך הכי חשוב של נתניהו בבחירות האלה. הוא נתן להם מנדט מהליכוד, והכניס 100 אלף קולות חדשים לגוש הימין. אבל אין ספק שלא עברו מספיק קולות לגוש שלנו.
“הרעיון להיות המפלגה הגדולה ביותר עמד גם בבסיס האסטרטגיה של החיבור עם לפיד – להיות יותר גדולים מהליכוד. לצערנו, זה לא צלח, כי נתניהו הביא את הליכוד לשיא”.
בן חורין חלק גם שבחים לנתניהו: “הוא בא למערכת הבחירות במצב אידיאלי כמעט. היתה לו קדנציה מדינית מצוינת, קדנציה ביטחונית מצוינת, וגם בתחום הכלכלי. לא היתה בשנים האלה מחאה. כשהכריזו שהולכים לבחירות, כולם אמרו שאין בכלל תחרות ושנתניהו ייקח את זה בהליכה. בני יצר אלטרנטיבה לראש ממשלה, מה שבהתחלה נראה כמשימה כמעט בלתי אפשרית”.
מה הייתם יכולים לעשות יותר? שאלו המראיינים והוא השיב: “בצד של כחול לבן אני לא חושב שהיו מהלכים ברמה האסטרטגית שהיו יכולים להוביל אותנו לעוד מנדטים. 35 זה המקסימום האפשרי, אולי עוד מנדט. מהרגע הראשון ראינו בנתונים שנתניהו חזק מאוד, גם בהשוואה לעבר. תוסיפו לכך שמדובר בראש ממשלה שמקבל שבועיים לפני הבחירות את ההכרה האמריקאית ברמת הגולן ושבוע לפני הבחירות מביא ארצה את גופתו של החייל הנעדר זכריה באומל. היו לו הרבה קלפים בשרוול”.