בין חמץ למצע: אחרי שפסענו בנפתולי הבחירות, התחילה העבודה האמתית

ואחרי שפסענו בנפתולי הבחירות, התחילה העבודה האמתית, בביתנו.

מנהיגה אחת, אימא, בלשון העם, עמדה לה בתווך והטילה על היתר את הרכבת המלאכה.

היא הצליחה לעשות זאת די בבטחה, אבל לפעמים די בתינוק אחד צרחן ויללן, שממרר את חיי הליכוד המשפחתי ומפוצץ את המגעים בין איש לאשתו ובין ילד לאחותו.

כך התחילו המריבות בין הילדים:

“למה אני אנקה את השיש שבימין? אולי לי מגיע לעבוד על שמאל?”

הלא ברור שאם זה מדבר כמו שמאל ומתנהג כמו שמאל, זה שמאל, אבל באמת, מה זה משנה? ומה ההבדל  בין ימין לשמאל?

יש חוק אחד לכולם וכולם שווים בבית הזה. למה לריב? בואו נעבוד כולנו יחד, כגוש איתן, חבל שהבית ייהרס כמגדל קלפים.

מרוב בלגן בבית, לא פלא שנקרות טעויות בחישובים, וגרוע יותר בשמות הילדים:

“בני, לך תביא לי את הכביסה, התכוונתי אליך אלי, טוב, לכי את, ציפי“.

מה זה משנה מה השם? העיקר תפעלו כבר, למען השם.

בת ה-10 הצייתנית יצאה לקניות  כאיילה שלוחה, וחזרה בלי הטלפון. אם לא הצליחה לשמור על הטלפון, איך תשמור על האחים הקטנים שעליה לקחת לגינה?

כבל של חשמל נמצא מתוח בין חדר הילדים לבין מרפסת השרות, ואיים על הביטחון הכללי.

לעומת כל הגל העכור הזה, אבי המשפחה, עמד כאריה על משמרתו, טיפל בתנור מבוקר עד ליל עד שהצליח לנקותו ולהכשירו, היה זה מסע ציד חסר תקדים, אבל כך הצלחנו ברגל ימין, להביא את עצמנו לבית חדש של ממש.

כשכל המשפחה עובדת במרץ זה מלכד ומסייע. כך מרגישים מאוחדים וכולנו מאושרים.

כל הזמן  הזה התפללנו שיגיע הרגע הנכסף בו נוכל לברך על הניצחון, אבל על אף האיחוד המשפחתי שהצלחנו להגיע אליו,  ועל אף העבודה המרובה, התוצאות אינן מרנינות במיוחד, בסקוויט שלם נמצא במגירת הנעליים,

פירורי לחמניה, במדף היינות, ונעל קרועה ששלחנו לאשפה, חזרה ועלתה לביתנו והונחה אחר כבוד על שיש המטבח הפסחי שהכינונו מראש. ברור שעלינו לעשות חשבון נפש לשנה הבאה.

יש דבר אחד שאין לנו עליו שליטה, עד שמסיימים עם החלונות ועם התריסים, משנים השמיים את גונם מכחול לבן לאפור של גשם, והנה נדלק הברק, נשמע שוב הרעם, בלעדיהם הכול היה שונה.

לא נורא. העיקר שהחג ייכנס בזמן אצל כולנו, ג’ מצות כבר הכנו, עץ השקד כבר פורח ומלבלב בסלוננו.

פסח מגיע, הנה הוא, אחר כותלנו. אז נתקשר לחמותנו ששלשה ימים לא דברנו אתה, כדי לברכה על הניצחון האישי שלה על ביתה ועל חמצה, נדליק את לפידי השבת והחג ונחייך לעצמנו.

אולי כשנצלול  סוף סוף כבני חורין בצוללות מלכותנו, נשאל שאלות ונחפש כמה פעמים מוזכר משה בהגדתנו, נוכל להיפטר מההתעסקות בבחירות הללו, שעד לרגע זה עדיין לא מפסיקות לקדוח במוחנו.