זה מה שקרה על האוניה ששטה על נהר הדנייפר • חני וילר בטור מרגש

י”א בניסן – היום בו שוחררנו בעלי פינחס ואני, מאוקראינה באופן רשמי.

לפני שנתיים בדיוק. לאחר ששה עשר חודשים, ארוכים לאין קץ —

קיבלנו ביום זה, יום י”א בניסן תשע”ז, את דרכונינו חזרה וחשנו סוף סוף כי הדרך הביתה, לארץ ישראל… פתוחה בפנינו!

ששה עשר חודשי יסורים שהתחילו ב-17 יום בכלא האוקראיני, עקב תרגיל עוקץ של החבאת סמים במזוודותינו.

טלטלות גוף ונפש ארוכות, מייגעות ומפרכות עד ליום זה – “היום הבהיר”, שהיה בשבילנו יום השישי המלא באור של ישועה, וזריחת הגאולה הפרטית.

המעניין הוא ששנה קודם לכן בדיוק – י”א בניסן תשע”ו, היינו שרויים בתקופה הקשה והחשוכה ביותר של גלותנו.

•

ביום ט”ו בטבת תשע”ו (27,12,2015), כשלושה חודשים קודם לכן, נעצרנו בשדה התעופה בוריספול כשבאמתחותינו נמצאו 1,200 גרם מריחואנה, אשר השתילו גורמים עבריינים במזוודותינו.

לאחר יממה של חקירות מתישות הוכנסנו פינחס בעלי ואני, כל אחד בנפרד, לתא מעצר בו שהינו 17 יום – עד לשחרורנו בערבות להמשך ההליכים על ידי בני משפחתנו בסכום אגדי.

מאותו רגע החל מרוץ מטורף של גיוס משאבים ופעילות חובקת עולם להצלתנו.

העתיד היה נראה מייאש. דובר ברשמי על כ-5-8 שנות מאסר ה’ ירחם, ומביני דבר אמרו לנו כי הכלא האוקראיני לא משאיר אנשים בחיים ה’ ישמור…

ובאותם ימי אפילה, ‘מנדנד’ לנו אחד המלאכים הטובים שליווה אותנו לאורך כל הדרך במסירות ובדאגה, האברך הרב יוסי אסמן מקייב: ‘היום הבהיר’ מתקרב ועלינו להתכונן ולהגיע להתוועדות…

אנו בתוך הבלגן של החיים שלנו, עסוקים בגיוס כספים, בשיחות טרנסאטלנטיות עם עורכי דין ועסקנים מכל העולם – והוא בשלו. מתעקש ושב ומפציר כי נצא איתם קצת ‘להתרענן’ ביום ההולדת של הרבי.

למה הגענו להתוועדות לבסוף? האמת לא ברור לנו עד היום. אולי רצינו באמת קצת לצאת, להשתחרר מהלחץ הצובט.

•

ההתוועדות הייתה על אוניה ששטה על נהר הדנייפר.

הייתה קבוצה של גברים חסידיים והרבה ‘מקורבים’ ובצד השני ישבו לא הרבה נשים (בכל זאת ערב פסח).

הלב נשאר תפוס אך האווירה הייתה נעימה ומקרבת.

זוכרת את עצמי יושבת אי שם מול מי הנהר הנוצצים באורות הליל עם בנות הרב וכמה נשים נוספות, כולן נחמדות וחמימות, הרבה ‘מקורבות’ – וריח “על האש” שנישא באוויר.

מוזר לי להיות שם. המחשבות לוקחות אותי ארצה, לילדים שלא איתי כבר שלושה חודשים… מתי אזכה לראות אותם? הלב כבד.

לאחר כשעתיים שבה האונייה אל המעגן. ואז מכריז הרב אסמן על ה’החלטות הטובות’ שעל כל אחד כעת לקבל על עצמו.

הטקס נשמע לי ממש מעניין ומזכיר לי טקסים מכיתה א’ או ב’ בבית הספר. אבל ההוא רציני לחלוטין, ושולף פנקס ועט ומתעד את כל ההחלטות ברשימה מסודרת…

יוסי מתקרב לפינחס. אי אפשר להתחמק, רק לקפוץ לנהר. פינחס מחייך ואומר שמקבל על עצמו ללכת לישון כי כבר מאוחר. כולם צוחקים…

יוסי לא נכנע, ומסביר לנו כי יש עניין גדול ביום הולדת בכלל ובפרט ביום זה, יום הולדת הרבי, וכי להחלטות יש כח ועוצמה גדולה.

ברגעים אלו מצטרף אביו, הרב משה אסמן, לשיחה ומסביר לנו בנועם בחיוכו הכובש, אך במילים ברורות:

“ר’ פינחס… וגם אתם..” – הוא פונה אלי, “תבינו, אתם נמצאים במצב לא פשוט, צריכים ישועה מעל לטבע. דעו לכם שמה שעושה התוועדות לא יכול אף המלאך מיכאל לפעול!”

נכנענו.

קיבלנו על עצמינו להתחיל ללמוד ‘תניא’  – זה מה שהם הציעו ולמרות שזה עבורי היה סינית (ארמית), לקחנו את זה כהחלטה טובה.

•

שנה אחרי, בול!

י”א בניסן.

התובע האוקראיני מתקשר אלינו שוב ושוב ללא סבלנות שנבוא מיד, עוד היום! – לקבל את הדרכונים שלנו חזרה.

זה היה ביום שישי, ערב חג. אנו חשים כי הגאולה דוחקת בנו.

העורך דין האוקראיני שלנו בא לאסוף אותנו, ואנו בתחושה כעל כנפי נשרים, נוסעים מפה לשם לסדר כל הנדרש.

הכל מתנהל במירוץ מטורף… חתימות אחרונות, פותחים למענינו במיוחד את השגרירות הישראלית, כדי שנוכל לסדר הליך פרוצדוראלי נדרש, ואנו שועטים לבנין הפרקליטות בקייב לקבל את הדרכונים שנלקחו מאיתנו ביום מעצרנו.

בשעה 1:30 בצהריים הדרכונים בידינו!

זוכרת כמו היום את תגובתו הנרגשת של הרב שלמה וילהלם, רבה של מערב אוקראינה, שליווה אותנו בכל צעד ושעל. כשהודענו לנו שהדרכונים אצלנו ביד:

“נו, זה ברור. י”א בניסן… מאי”ן יבוא עזרי – מי”א בניסן תבוא הישועה!”

רגע… י”א בניסן? מוכר לנו.

ואז נופל לנו אסימון. נזכרים בהתוועדות של שנה שעברה, י”א בניסן על האוניה. אז קבלנו החלטה טובה, התחלנו ללמוד…

צמרמורת של התרגשות. כמו נסגר לנו מעגל.

לקחנו אז החלטה שבשעתה לא הבנו עד כמה תשפיע על חיינו בכל הרבדים. שנה אחר כך, בדיוק כשהיינו כבר עמוק בלימוד התניא, זכינו לקבל את חרותינו חזרה!

•

אין לי עסק בנסתרות ובכבשונו של עולם. נראה כאילו הקב”ה הוריד אותנו לבירא עמיקתא פשוטו כמשמעו כדי ל”שכנע” אותנו ללמוד חסידות ואשר מאותה החלטה טובה בי”א בניסן תשע”ו נפתחו בפנינו שערים של רוח וגשם ששינו את חיינו לטובה באופן שאין לשער ולתאר.

אז הנה, שנתיים אחרי, שוב י”א בניסן. שוב יום גדול להתוועד ולקבל בו החלטה טובה.

דבר אחד הבנו וחווינו על בשרינו בעוצמה וחשוב לי לשתף: שנדע כי כוחה של התוועדות חסידית והחלטה טובה גדול והיא מסוגלת גם לשנות חיים! פשוטו כמשמעו!

בתמונה:
רגע השבת הפספורטים.  לא מקובל לצלם בבניין מטיל אימה זה, אך אני אזרתי אומץ ובקשתי מהתובע לעשות שוב את ה’טקס’, כדי שאוכל לתעד רגע גדול זה (“פז’לוסטה.. מוז’נה ישו רז?… יה חצ’ו פוטוגרף…”) והוא נענה אפילו בחצי חיוך, כפי שרואים בתמונה.

בסרטון שפנחס הצליח להסריט ברגעים מרגשים אלו, רואים את עורך דיננו ויקטור והתובע ב”טקס ההחתמות” לפני מסירת הדרכונים לידינו. ( חתימות.. ניירות.. פרוצדורות… האוקראינים ‘מתים’  על זה…)