המונים, בראשות גדולי תורה וראשי ישיבות, השתתפו הערב (חמישי) במסע הלווייה של ר’ מאיר צבי (צביקי) ולדר ז”ל, בנו הבכור של הסופר והמחנך הרב חיים ולדר.
המנוח ז”ל, נעים הליכות ובעל מידות נאצלות, כל ימיו השפיע לטובה על כל סובביו ומכריו, דאג לכל נזקק ונצרך, האיר פנים לכל אדם ודאג לחלשים, אשר נזדכך בייסורים קשים ומרים אותם קיבל באהבה ובאמונה זכה ונסתלק אתמול לבית עולמו והוא בן 28 שנים, למגינת ליבם של בני משפחתו, מכריו הרבים והמוני בית ישראל הכואבים ודואבים ומבכים מרה את הסתלקותו.
ר’ מאיר צבי ולדר ז”ל, נולד בשנת תש”נ, להוריו שיבלחט”א, אביו, הרב חיים ולדר ואימו מרת ברכה לבית שוורץ. בילדותו למד בת”ת רוז’ין בבני ברק, לאחר מכן בישיבת נחלת דוד לצעירים ובישיבה גדולה נחלת יאיר בראשות רבי יצחק לופוליאנסקי ובישיבת מיר – הרב קסטנר.
היה מופלג במידות בין אדם לחבירו, בכל מקומות לימודו התחבב על רבותיו ורעיו, אשר מצאו בקרבו אוזן קשבת ולב רחום. השיחו בפניו את קשייהם וצרותיהם, ביודעם כי לעולם לא יעביר הלאה את מצוקותיהם. במידותיו הנאצלות היה מחזק את חבריו, תומך בהם ומאיר פנים לכל אדם. הקפיד על קיום ההלכה וכבר בשנות בחרותו הקפיד לילך תמיד עם ציציות ארוכות במיוחד, בהיותו משמש סמל ודוגמא לכל רואיו.
לפני שלוש שנים לקה במחלה קשה, כאשר הרופאים העריכו את תוחלת חייו בשלושה חודשים בלבד, אולם כלל בית ישראל הרבו בתפילות וקרעו שערי שמים לרפואתו, וזכה לברכות מופלגות מהגר”ח קניבסקי – וכך כנגד כל הסיכויים הרפואיים ובמאמצים חובקי עולם, זכה לחיות עוד שלוש שנים.
שלשום בערב הוחמר מצבו, טיפול רפואי ניסיוני שעבר נכשל, וכל בית ישראל נזעקו בתפילות ובתחנונים לרפואתו ורבים קיבלו על עצמם חיזוקים רבים, אך למגינת כל לב השיב את נשמתו הטהורה והמזוככת לבוראה.
בהלווייתו שיצאה אמש מביתו ספד לו אביו בבכי תמרורים.
בדבריו הביא את הגמרא בברכות דף ה’ ע”ב – רבי אליעזר חלש על לגביה רבי יוחנן, חזא דהוה קא גני בבית אפל גלייה לדרעיה ונפל נהורא. כאשר נתגלה מבשר ידו, נהיה לפתע אור גדול. נשאלת השאלה, מדוע נצרך היה לחשוף את השוק שלו כדי להאיר, בעוד שיכול היה לגלות את פניו? התשובה היא שדברים נסתרים הם לפעמים מאירים הרבה יותר מאשר דבר גלוי.
“הרוצים אתם לדעת מי הוא רפאל מאיר צבי בן ברכה בריינדל, אשר עליו התפללתם שלוש שנים? כעת אספר לכם את הסיפור הנסתר. ההסתרה שבתוך ההסתרה. הסיפור של צביקי, הוא סיפור אחר לגמרי.
“זה אמנם אסון גדול, אבל מאחוריו יש סיפורי ניסים שאין כדוגמתם. בגיל שבע צביקי לקה במחלה קשה, מחלה שלא נפטרים ממנה, אך קשה לחיות עימה. היו לו את כל הסיבות שבעולם להתפנק ולהתחמק, לא להתאמץ ולא ללמוד ולא להצליח, גם לבכות על מר גורלו. אבל צביקי, כפי שהלל מזכה את העניים, כך צביקי מזכה את החולים. מילדותו הוא לא ויתר לעצמו לעולם, התמודד ונלחם, למד והצליח, ולא זו בלבד, לא רק שלא ביקש רחמים, אלא ריחם על אחרים, תמיד דאג לחלש”.
עוד עמד אביו על מידת ישרותו המופלאה: “היה ישר מאין כמותו. בגיל שבע או שמונה, עברנו ליד בית כנסת כשערכו שם מסיבה. הוא ביקש ממני, ‘אבא, תשים שם בבקשה כמה שקלים’. שאלתי למה ואמר לי, ‘מארגן המסיבה שאל אם קיבלנו את שקית מיץ פטל, ואמרנו שלא, אבל כן קיבלנו ואני מרגיש לא טוב עם זה. תמיד מידות האמת והיושר היו נר לרגליו.
“מילה בסלע שתיקה בתרי, לא אמר שטות אחת מימיו ולא שינה מן האמת, שילם מחירים כבדים בשביל להגן על חברים, שלפעמים אף לא היה מגיע להם, אבל כאשר ראה מישהו חלש, הוא החליט להיות חזק ועמד לצידו והגין עליו.
“לא ויתר לעצמו ולמרות מחלתו נישא עם יפה לבית שקולניק. כבר בפגישה הראשונה הוא סיפר לה על דבר מחלתו בפירוט. הם כבר ידעו על כך, אך הוא סיפר את כל הפרטים, לא הסתיר דבר. ההורים שלה ביררו ואמרו לה: תראי, המחלה הזו לא פשוטה, קשה לחיות איתה וגם אפשר לחלות ממנה את המחלה הידועה. בינתיים הם נפגשו עוד כמה פגישות והיא אמרה, ‘אפילו גוסס אני אקח אותו’. לפני כשבועיים, עת שהחמיר מצבו, אמרה, ‘אני לא מתחרטת על מה שאמרתי, כי זכיתי באדם שלא רואים בעולם’.
“אפשר לספר את הסיפור שלו כטרגדיה נוראה, אבל אפשר לספר את הסיפור שלו כנס גדול שלא היה כדוגמתו, משום שלמרות המחלה שלו הצליח ללמוד ולעשות חיל בלימודיו, לקבל רעיה מושלמת, לפרנס את משפחתו בכבוד, לגדל שני ילדים שימשיכו את מורשתו. אם רק היה חלילה ‘מוותר’ לעצמו, היה מקבל את התמיכה והרחמים של כולם, אבל היה עלול להפסיד כל הדברים הללו.
“צביקי מזכה את החולים לא להתייאש, יש כאן בשורה, נס גדול, אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה אנו רואים את הנס הגדול, וגם בשלוש השנים הללו, כאשר הרופאים אמרו שנו שיחיה שלושה חודשים בלבד, הלכנו לרשכבה”ג מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי שליט”א שבירך ואמר לשנות את השם, ובזכות ברכותיו המופלגות זכינו שיחייה עוד שלוש שנים, במקום שלושה חודשים.
“אני פונה לכל הציבור לגבי התפילות הרבות שלכם, התפילות עזרו שהילד שלו שהיה בן חצי שנה, היום הוא בן שלוש וחצי, והילד שהיה בן שלוש וחצי היום הוא בן שבע, והם זכו להכיר אותו ולחיות איתו ולקבל ממנו והוא זכה לקבל מהם אהבה וליהנות מהם, וזה בזכות התפילות הרבות.
“הכח של תפילה הוא עצום. עכשיו, ביממה האחרונה, הרופא אמר שהוא כבר ב’קומה’, הרופא האיר לתוך עיניו ולא זזו וכל אחד מבין את המצב החמור. הרה”צ רבי רפאל אבוחצירא, התקשר אלי מליז’ענסק, בציונו של הגה”ק הנועם אלימלך זיע”א, וביקש את השם לתפילה. אמרתי לו שהרופאים אומרים שאין מה לעשות. הוא אמר: ‘הוא חי? בבקשה תתפלל ולא להתייאש בשום אופן, הנשמה צריכה שיתפללו אליה ותפנה לכל העולם שיתפללו’.
“ואכן, תוך דקות התפשטו השמועות בכל רחבי העולם והחלו באמירת תהילים ופתאום לאחר חצי שעה צביקי התעורר וחיבק את כולם ונפרד מכולם, חיבק את ילדיו ומצבו התייצב, עד שלאחר מכן מצבו שוב הידרדר. זה רק מראה לנו מה עושה תפילה, ראינו כך בחוש לאורך כל הדרך. שהציבור ידע שתפילה לא הולכת ריקם והתפילות נתנו לו כוחות חזקים, הוא אמר זאת כל הזמן והן גם חוזרות לאנשים עצמם שהתפללו.
“מבחינתנו קרה לנו נס גדול בעצם הדבר שהגיע להיכן שהגיע, שהצליח בחסדי שמים להקים דור ישרים מבורך שימשיך את דרכו, יש לנו כעת ‘שני צביקים’, שני ילדיו הקטנים שממשיכים את מורשתו. תודה גדולה ומיוחדת לרעייתו, אשר התמסרה אליו בלי גבול והייתה נאמנה לו ונתנה לו כל כוחותיה, סעדה אותו במסירות ובצורה בלתי רגילה וכך גם המשפחה שלה, שכה תמכה וסייעה. הרווחנו ילדה נוספת במשפחה.
“למי ששואל איך הקב”ה לקח מן העולם איש גדול כזה לאחר 28 שנים, צריך לתמוה איך הקב”ה העניק לעולם 28 שנים איש כזה. ואנו בני המשפחה צריכים להודות יותר מכולם שזכינו.
“כשהייתי מביא לו כסף, היה אומר לי, ‘אבא, תביא את זה לאחים שלי שהם אברכים ויושבים ולומדים. הייתה לו אהבת תורה כה עצומה’.
“צבי היקר”, אמר אביו בקול חנוק מדמעות, “אל תדאג, אנחנו נחנך את הילדים שלך ונדאג לכל צרכיהם, החל מעתה יהיו לילדים שלך שני אבות ושתי איהמות, תמליץ טוב על המשפחה, על הוריך, על רעייתך היקרה ושני בניכם הקטנים ועל כל בית ישראל, ומחה ד’ דמעה מעל כל פנים ונאמר אמן”.
אחיו, האברך הרב משה ולדר, נשא דברי מספד קצרים בבכי מר: “צר לי עליך אחי, נעמת לי מאוד. היית אח מסור, אוהב ודואג, הגון, חכם, שופע טוב ושמחת חיים. אך מעל הכל, היית אדם ישר. בתהילים מוזכרות הרבה פעמים המילים ‘ישרי לב’ ותמיד במובן של קרבת אלוקים, אלוקים אוהב את ישרי הלב. וכזה היית, צביקי, אדם ישר, ללא זיוף וללא סטייה מן הצדק והאמת, אדם שליבו ישר ויראתו אמיתית וכנה.
“הדבר שעד הרגע האחרון יכול היה לקומם אותך זהו חוסר צדק וחוסר הגינות, הייתה בך אהבת חיים, ואז הגיעה המחלה, וכמה שרצינו, קיווינו והתפללנו, בסופו של דבר הקב”ה רצה לקחת אותך שתהיה קרוב אליו. עכשיו אנו אומרים ומתכוונים לכל מילה, ‘ווי להאי שופרא דבלי בארעא'”.
דברי הספד נרגשים נשא הרב חנניה צ’ולק, יו”ר ‘עזר מציון’: “כתוב בפסוק, ‘צדקתך כהררי ק-ל משפטיך תהום רבה’. צדקות וחסד הקב”ה עושה איתנו ואנחנו רואים זאת כפי שנראה הר גדול. אבל משפטיך, עומק הדין, קשה לנו להבין, כמו תהום רבה שלא רואים את סופו. רואים דיני שמים קשים, מאיר צבי כבר חלה בצעירותו כילד במחלת מעיים. לפני כמה שנים קיבל את המחלה, נשמה שסבלה כל כך הרבה ייסורים כל השנים, ודאי עשתה את התיקון שלה.
“אנו גם לא יודעים כמה הייסורים שלו מנעו מכולנו גזירות רעות. הרמב”ם אומר, למה כתב באיגרת לבנו, אשרי לאדם שחתמו ימיו במהרה, כי מוטב שיגמור תפקידו במהרה, אבל אם יש לו בנים, ראוי שיישאר לחייו כדי שידריכם על דרך הישר והטוב להשפיע עליהם תורה ויראת שמים. אנחנו יודעים ששני הילדים של מאיר צבי, לצערינו, לא יזכו שאבא שלהם ידריך אותם להשפיע עליהם תורה ויראת שמיים, אבל הקב”ה שהוא אבי יתומים ייתן את הכוחות לאמא ולסבים לגדל אותם ברוח ישראל סבא.
“חז”ל אומרים, אמר רבי יוחנן, אם ראית דור שצרות רבות באות אליו כנהר חכה לו. הגמרא מביאה שרבי יהושע בן לוי פגש את אליהו הנביא על פתח מערת רשב”י, ושאלו, מתי יבוא משיח. אמר לו, תשאל את המשיח. שאל אותו, היכן הוא יושב. אמר לו, בפתח של גן עדן, כנגד פתח העיר. הלך ופגשו ושאלו מתי מגיע, אמר לו המשיח, היום. חזר לאליהו הנביא. הוא שאל אותו, מה אמר לך משיח. אמר לו, שלום עליך בן לוי, אמר לו שקורי קא משקרא, אתה משקר אותי, הוא לא בא היום. אמר לו, הכי אמר לך, היום אם בקולו תשמעון, הכל תלוי במצוות שאנו מקיימים ואז יגיע.
“אנחנו לא יכולים לעזוב את האסון הגדול הזה בלי להתעורר. א”א ללכת הביתה בלי להתחזק. האסון הוא לכולנו, מיתת צדיק מכפרת על כולנו, אם מתעוררים היא מכפרת ואם חלילה לא, מפני הרעה נאסף הצדיק. כולנו חייבים הכרת הטוב לנפטר שהוא הצדיק שמכפר על כולנו, נלמד לזכותו והקב”ה ירחם על עם ישראל ויאמר לצרותינו די”.
הרב אברהם רובינשטיין, ראש עיריית בני ברק, עמד בהספדו על הזכויות הרבות של הנפטר ועל מידת הצדקת הדין המופלאה של הנפטר ובני משפחתו בכל שנות הייסורים.
“יש לנפטר זכויות רבות מאוד של שלוש שנים בהן כולם הרבו בתפילות ותפילות אינן שבות ריקן, הוא קיבל ייסורים של אהבה. רואים כאן ממש את המשמעות של בקרובי אקדש, הרי אנשים צעירים עדיין לא חטאו ובני המשפחה מקבלים את הדין באהבה, משפחת ולדר מצדיקה עליה את הדין, כל השלוש שנים לא שמעו מהם שום הרהור ומחשבה של למה ואיך, זה בקרובי אקדש. הנפטר, יחד עם כל בני המשפחה, ההורים היקרים ורעייתו, גרמו לקידוש ש”ש גדול”.
בדבריו הביא מדברי הגר”ח קניבסקי, אשר עלה למעונו קודם הלוויה וסיפר על האסון הנורא ושאל את מרן שליט”א מה לומר לציבור בהלוויה. מרן שליט”א הביע צער גדול ואמר כי “זו כפרה” ועל כל אחד להתחזק בעקבות האסון הנורא.
עו”ד יעקב שפיגלמן, אשר המנוח אף עסק למחייתו במשרדו, נשא דברים נרגשים על ‘זיו האיקונין’ שהר’ מאיר צבי ז”ל נשא עימו לכל מקום, וזכה לקדש שם שמיים היכן ששהה, במאור פנים ובדקדוקיו בהלכה. “היה נכנס לתוך אולם בית המשפט עם ציציותיו הגדולות, וקיים בעצמו ואל יבוש מפני המלעיגים עליו, כשהוא מקפיד על הידור ההלכה. תמיד חיזק ותמך בכולם”.
מסע ההלוויה המשיך לעבר ביה”ח סגולה בפ”ת, שם נשאו דברי מספד ובכי, אביו הרב חיים, חמיו הרב יעקב שקולניק, ידיעו ורעו ר’ חגי ביקל, אשר אף הקריא את הדברים שביקש בנו של המנוח, איתמר בן השבע וחצי, לומר בהלוויה, על אביו היקר שדאג להם תמיד ושהוא מתפלל לתחיית המתים שאבא יחזור אליהם, לקול בכיו של הקהל הרב שנכח במקום, ואחיו, האברך הרב דוד, אשר כולם עמדו על מידותיו הנאצלות והנדירות של המנוח שתמיד רק דאג וסייע לכולם.
לאחר מכן נטמן לקול בכיים של המוני בני המשפחה, מכריו וידידיו המבכים מרה את לכתו.
הותיר אחריו את רעייתו יפה, שני בניו הקטנים, איתמר ועילי, אביו ואימו, סביו וסבתו, אחיו ואחיותיו.