איך קשור המצב בעזה למשמעת של ילדכם? I מנוחה פוקס בטור מיוחד

אני לא מבינה גדולה בביטחון המדינה ולא בקיאה ביחסים שלנו עם שכנינו ואויבינו.

בענייני חינוך אני מבינה יותר.

ובכל זאת,  בואו ונראה איך המציאות המשפחתית שלנו מקבילה לחלוטין  לזו המדינית, ואין כל הבדל בין הביטחון המדיני לבין הביטחון המשפחתי. בני אדם הם בני אדם ואת כולם אפשר ללמד באותו אופן.

רוצים לגרום לילדכם לעשות מה שאתם מבקשים ממנו? רוצים להפסיק התנהגות פרועה של ילד? רוצים למגר תופעה מרגיזה שהילדים נוהגים בה?

בואו ולימדו מהגדולים מכם. בואו ולימדו מה לא לעשות.

1.

הכינו תכנית ברורה מראש. דעו לאן אתם הולכים.

בפעולות שלנו מול אויבינו בדרום עדיין לא הבנתי למה אנו חותרים. מהי התכנית? לאן רוצים להגיע?

אם למשל הילד שלכם, בן ה-8, מתווכח על כל דבר ולא מוכן לבצע את מה שאתם מבקשים ממנו, נסו לחשוב על תכנית ידועה וברורה שעל פיה תנהגו.

כל עוד לא תדעו אתם מה אתם רוצים ממנו, ומה אתם שואפים שיקרה, הוא לא יסור מדרכו.

רוצים שהילד יהיה ממושמע יותר, התחילו לחשוב מהי תכנית הפעולה שלכם ואז, רק אז, התחילו לבצע.

2.

אל תחזרו על מה שעשיתם אתמול ושלשום אם לא ראיתם שזה הועיל.

מכירים את משחק הפינג פונג? הכדור קופץ וחוזר, קופץ וחוזר, הכול ברור מראש ואין כל שינוי.

גם בדרום הארץ המציאות היא של כדור פינג פונג, הם משגרים אנחנו משיבים, אנחנו יורים, הם משיבים.  כך הלאה כבר משך שנים.

הם גם יודעים להתגונן, בדיוק כפי שאנו יודעים.

כך גם ילדכם:

הילד כבר מכיר את התגובה שלכם ואינו חושש עוד. לפעמים ילד נוהג כפי שנוהג, רק כדי שאתם תנהגו כפי שאתם נוהגים. התנהגות ידועה מראש מקלה על הילד וגורמת לו לחתור אליה.

כשהוא יודע מראש מה תעשו, הוא  יודע להכין את עצמו לתגובתכם. הוא מכין שתי ידיים לאטום את האזניים מפני צעקותיכם, אזעקותיכם או חפירותיכם. וכשהוא קטן ותמים, פשוט מתחבא בבונקר שלו, תחת הספה, שלא תראו אותו. ואתם ממשיכים את ההצגה ועושים את עצמכם כלא רואים.

3.

אל תחפרו!

גם אתם מאלו, שמדברים הרבה ואינכם עושים דבר? אפשר לראות איך זה מתבצע כששומעים אותנו מריעים שוב ושוב ונובחים.

אבל הנביחות אינן משפיעות והשיירה עוברת.

כשחופרים לאנשים הם כבר לא שומעים. גם ילדיכם מפתחים חרשות לדבריכם.

המעיטו בדיבורים.  זה כבר יזיז משהו.

4.

אל תיכנעו!

כן, אתם כבר בטוחים שצריך לעשות משהו בנידון, אתם גם עושים. אבל כשהילד מגיב בבכי, או בצער, אתם מיד מתקפלים. אם לא התקפלתם, אוי להלקאה העצמית שלכם. נקיפות המצפון לא ישחררו אתכם.

בוודאי למדתם זאת מהצבא שלנו בדרום.

עושה מה שעושה, אבל כשפוגע הוא כאילו נבהל ונסוג אחורנית. הי, מה עשינו? מי יודע, אולי שגינו? רגע, החליטו, אתם רוצים לפגוע, או רק לנגוח נגיחה קלה וזהו?

5.

אל תתנצלו!

הילד מבקש סליחה? זה נחמד! אבל אם כל פעם שאתם מתקרבים אליו הוא קורא: “סליחה, אני לא אעשה את זה שוב” – אינכם יכולים לקבל את סליחתו.

האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, אין מאפשרים לו לעשות תשובה.

כך, להבדיל, הם צרינו, שכשתוקפים אותם מניחים יד על הלב ומבקשים: “הפסקת אש”. ואכן, הם חותרים להפסקת אש, כשלא נוח להם, האמנם עלינו גם להסכים לכך?

הפסיקו לקבל את בקשת הסליחה של הילד בכל שעה, הוא לומד שיכול לעשות כל מה שרוצה.

עובדה, אם רק יניח יד על הלב, אתם תרחמו, תיכנעו, תחדלו ואפילו תאמינו שזה לא יקרה יותר, גם אם נוכחתם אלף פעם לראות שזה קרה, על אף ההבטחות.

6.

אל  תילחמו! אל תנצחו!

כל עוד תנסו להיות צודקים, מנצחים ויודעי כל, יוכיחו לכם ילדיכם שאינכם כאלו, הם יילחמו במלוא החרמה, כדי להביא אתכם להבנה שאינכם החזקים בעולם.

גם נמלים עזתיים מסוגלות להתחבא בחורים ולצאת מהם, העיקר להוכיח שהם כאן, להוכיח שהם קיימים ושהם המנצחים.

על פי רוב במלחמה אין מנצחים.

נלחמתם? הענשתם? הוכחתם את עצמכם?

עכשיו חכו, זה יחזור אליכם!

7.

מה כן לעשות?

מכיוון שאינני מבינה גדולה במדיניות ואינני יודעת מה עשוי לגרום לאויבינו לשנות את התנהגותם, לא אוכל להסביר מה לעשות בעניין הדרום, ואשאיר זאת למבינים ממני.

לעומת זאת, אני יודעת מה צריך לעשות לילדינו שלא ימרו את פינו, שלא יתנהגו באופן מחפיר, שלא יתחצפו אלינו, ההורים, ושלא יילחמו בנו.

לא דיבורים יעשו את המלאכה, לא איומים, לא עונשים ולא צעקות. רוצים שהילד שלכם ישמע לדבריכם? למדו אותו שהוא מפסיד כשהוא לא מקשיב.

זה הכול.

הוא לא הלך לחנות המכולת לקנות ביצים, כשביקשתם ממנו, הוא לא יוכל בארוחת ערב לאכול ביצת עין שהוא כה אוהב. גם אם יבכה, זה פשוט לא יעזור.

הוא לא אסף את המשחק מהרצפה כשבקשתם ממנו, הוא לא יוכל מחר לשחק בו עם חבריו, גם אם מאוד ירצה. גם אם יתנצל, זה כבר לא יקרה.

הוא התחצף ולא דיבר יפה, אתם לא יכולים לשחק אתו אחר כך, כי הוא הוציא לכם את החשק לכך בהתנהגותו.

לא מוצא חן בעיניו? מה לעשות? זוהי התוצאה!

אני יודעת שזה לא פשוט, אבל אם כל אחד מכם יבנה את תכנית הפעולה שלו, בלי חזרה על מה שעשה אתמול ושלשום (ושלא הצליח), ללא כעסים ובלי התווכחויות, בלי דיבורים וחפירות, בלי קבלת סליחה והתנצלויות, ובלי נקיפות מצפון, אני בטוחה  שתצליחו יותר ממה שהצלחתם עד כה.

כפי שאמרתי, לימדו  מה לא לעשות מגדולי האומה, שמנסים לפתור את הבעיה בדרום. כי מה כן לעשות אולי הם כבר ילמדו מכם.

(וסליחה, ילדים, אם השוויתי אתכם, לצורך העניין,  לאויבינו הרשעים…).