1.
זה לא ש’הדרך’ לא מסביר מדוע הוא הזדקק לספר ‘קילר אינסטינקט’ (בהוצאת ‘ידיעות ספרים’).
הוא הסביר.
הסביר שזה בא על רקע המשבר של בני גנץ. ואפילו פירט. בעזרת סיפור מרתק.
“הטלפון של גבי אשכנזי צלצל ברבע לשמונה בערב. בימים טרופים כאלה הוא לא מרים לכל אחד. אבל על הצג נראה המספר של בני גנץ, לשעבר סגנו כרמטכ”ל, כיום הבוס שלו במפלגה והאיש שימנה אותו לשר בכיר אם וכאשר.
יו”ר מפלגת כחול לבן ניגש ישירות לעניין. ללא הקדמות מיותרות. קולו היה חמור. ‘אני מתקשר אליך עכשיו כדי שתשמע את זה לראשונה ממני ולא בחדשות’, אמר. ‘לפני מספר שבועות הגיעו אלי שני ראשי אגפים בשב”כ וסיפרו לי שהטלפון הנייד שלי נפרץ על ידי האקרים ושתוכנו המלא נמצא כעת בידי ממשלת איראן. בעוד כמה דקות כל עם ישראל יידע על זה, כי מישהו הדליף את העניין לתקשורת והם פנו אלי לבקשת תגובה. אני רוצה שתדע, לא היה בטלפון שלי שום דבר מפליל או אפילו מביך. העניין לא נעים אבל נעבור אותו יחד”.
עד כאן הסיפור. היועצים מספרים בספרם איך יוצאים ממשבר כזה.
השאלה של ‘בין השורות’ היא האם אין בסיפור הזה ובקריאת הספר הזה קצת יותר משמעות.
ערב הבחירות הקודמות התמודדה מפלגת ש”ס עם קלטת של הגר”ע יוסף זצ”ל בה הושמעו דברים נגד יו”ר ש”ס אריה דרעי. לא פשוט היה להתמודד עם הנזקים, אבל היא התמודדה איתם לא רע, עובדה שהגיעה להישג של שבעה מנדטים. ולעוד הישג (מבחינתה היה זה אולי הישג גדול יותר): אלי ישי לא עבר את אחוז החסימה עם ‘יחד’.
אחרי הבחירות הקודמות היו שלחשו ש”היו עוד חומרים, אבל ביחד בחרו שלא להוציאם’.
לאחרונה נפוצו שמועות על עוד קלטת שנמצאת בידי אנשי תקשורת בכירים. בקלטת נשמע הגר”ע יוסף מדבר, הפעם על מיטת חוליו.
האם המידע הזה אמיתי? מבירור שעשינו, סביר להניח שאכן כן.
אם כן, למה לא נעשה בה שימוש בבחירות קודמות? כי כמו טיפול כימותרפי (להבדיל, כמובן) שעשוי להציל חיים אך יש בו תופעות לוואי קשות, גם בפרסום מעין זה, גם אם יש כדי להזיק אנושות למפלגה המתחרה, יש תופעות לוואי לא פשוטות. להקליט יהודי כה גדול על מיטת חוליו, זהו מעשה שלא יתקבל בעין יפה, בטח לא אצל חרדים.
אבל, כשאין לך עוד מה להפסיד, אתה מוכן לקחת סיכונים.
האם מפני המשבר הזה חוששת ש”ס ונערכת עם הספר ‘קילר אינסטינקט’? מי יודע.
2.
את טורו פותח יוסף טיקוצ’ינסקי (אחלה טורים, יוסי) מ’יתד נאמן’ בתיאור ההתרחשויות המוזרות של מערכת הבחירות, המקיימת לדבריו בהידור רב את ה’ונהפוך הוא’ שלה מזה שבועות ארוכים.
בין התהליכים הוא מונה את ה’נהפוך הוא’ הראשון אותו “עשה אחרי ההכרזה על בחירות אבי גבאי כשהדיח בשידור חי את לבני ללא כל הודעה מוקדמת”.
ה’נהפוך הוא’ הבא והבלתי צפוי לחלוטין הגיע ממסדרונות הציונות הדתית: “את ההצהרות ש’בית לא עוזבים’ הפכו בנט ושקד ב-180 מעלות והחליפו אותן ללא בושה בהצהרה חדשה על דרך חדשה ורעיון חדש”.
הראשונים, כמו השניים, נחלו מפלה. גבאי נחל כישלון עם החלום להפוך את ‘העבודה’ לחזקה יותר, “והמפלגה המשיכה לצלול בסקרים”. גם ציפי לבני שהכריזה בתחילה שתלך עד הסוף עם ‘התנועה ‘לעבר קדנציה נוספת בכנסת, נאלצה להודיע ש”היא ירדה לשוליים ופרשה מהמרוץ”.
ובנט את שקד? מתקווה לרשת את נתניהו במפלגה ‘ענקית’, “ולהוות אלטרנטיבה לליכוד ביום שאחרי”, הם הפכו למפלגה שנלחמת על “אחוז החסימה”.
איפה הבעיה בתיאור המלבב הזה? הסדר.
אז ככה: את הימין החדש יצרו בנט ושקד ב-29 לדצמבר, את ההדחה בשידור חי עשה אבי גבאי ב…1 לינואר (יום ג’), שלושה ימים אחר כך.
אבל למה, ‘בין השורות’, להיתפס לקטנות.
3.
בחלק האחרון של טורו רומז הכתב לקונספירציה מרתקת. נסו לנחש לאיזה איש פוליטי כוונתו, באשר עד לסוף טורו הוא אינו נוקב בשם המפורש ומסתפק ברמזים.
אולי משום שהאיש, “שועל וותיק, ישכיל לדאוג לכך שמעבר לחשד בעלמא לא תהיה שום אפשרות לקשור בינו לבין הנעשה”. ולכן הדברים נשארים “בגדר תיאוריה” והניחוש יהיה “על אחריות הקורא”.
הנה הרמזים:
“מישהו שבחר להתחבא מאחורי מסכה ולא רק בפורים”.
“מרבה דווקא להופיע בתקשורת, אבל את מעשיו ואת האינטרסים שלו הוא יודע להחביא היטב”.
“ביטחוניסט ותיק מאד ובעל רקורד עשיר גם בתחום הפוליטי”.
“עדיין מצוי היטב בנעשה בתחום בזכות חבריו מהעבר והקשרים שרקם ומשום שהוא עוד לא נטש את התקווה לחזור יום אחד למרכז הבמה”.
“אותו גנרל חלם במשך שנים להוביל מפלגה כזאת… כדי לנצח את נתניהו, אויבו המושבע בהווה ושותפו בעבר. וכשזה לא קרה, נראה כי הוא גמר אומר לרסק את המפלגה הזו מבפנים”. וגם כדי לחזק “את המרכיבים הישנים והוותיקים יותר של הגוש הזה”, אולי למשל את מפלגת העבודה.
איך?
בחשיפה “מתמלילי חקירות המשטרה בפרשת הרפז, שהגיעה איכשהו לתקשורת בשבוע שעבר. התמלילים חשפו יריבות קשה מאד בין גנץ לאשכנזי כולל מילים קשות מאד שאמרו זה על זה. בהמשך דלפו חומרים נוספים מאותה חקירה ומהם כבר עלה חשד אפילו לפלילים”.
“לא קשה לנחש מהיכן צצו פתאום התמלילים הללו”, ולמי יש גישה “לחומרים הללו”.
ואז הגיע “השלב הבא והמעניין יותר”, כשגנץ “מצא את עצמו מתמודד מול חשיפה לפיה איראן פרצה לו לטלפון הסלולרי וגנבה משם מידע”.
למי הוא מתכוון? מי האיש? נחשו. על אחריותכם.
4.
את אווירת ה’נהפוכו’ ממלא ‘יום ליום’ השבוע כהלכתה ובהידור רב, ולא בגלל תמונת השער המבשרת על “פסגת שלום בין אריה דרעי לאלי ישי” (אפילו לא בדיחה פורימית), כי אם בגלל הקטע הבא בטורו של יוחאי דנינו:
“ובפינת המילה טובה השבוע הפעם הצל”ש מגיע דווקא לצוות הקמפיין של ש”ס.
בניגוד למפלגות אחרות, הם מוציאים את מיטב החומרים והגימיקים, בכל פעם הם מפתיעים שוב. השבוע זה היה עם אתגר עשרים השניות שבו מתבקשים חברי הכנסת של ש”ס למנות את הישגיהם… בסך הכול בש”ס מפתיעים עם יוזמות וגימיקים מעניינים”.
איפה הקאצ’? אז זהו, שיש גם עקיצות. הנה הראשונה שבהן: “אז נכון, יש מי שיחפש את הניסיונות למלא את עשרים השניות הללו בין היתר בשאלות החוזרות ונשנות של ‘רק עשרים שניות?’ שגוזלות כמה שניות”.
אבל זו העקיצה היותר קטנה. הנה הגדולה שבהן: “בנוגע לסקרים, שלא ממש מתרשמים מהגימיקים והמחמאות ברשתות החברתיות, בתנועה הספרדית בטוחים שמדובר במשהו שיסתדר עד הבחירות. אבל בינתיים הם ‘ממשיכים לעבוד ‘והיו”ר דרעי מפזז ומכרכר מעיר לעיר, מביא איתו את גייסותיו, כשההוראה בש”ס לכל נציג להביא לכינוס המרכזי אוטובוס מלא בתומכים, וכמעט כל עיר מקבלת יחס משלה”.
“עד שזה יסתדר בסקרים, בש”ס מעדיפים להתעסק בעיקר ולהעניק יחס חם לרון קובי מטבריה, שקיבל את מבוקשו וזכה לכינוי ‘טרול’ ולא בגלל הבצל שאחז בידיו”.
ומה היה אומר ראש ממשלתנו על טור שכזה? חמוצים או מה?
5.
אגב, הבדיחה הכי גדולה בתיאור “השלום הספרדי” (בדיחת קרש פורימית) טמונה במילים: “השניים צפויים להיפגש בביתו של רב ירושלמי בכיר שאינו מתערב בפוליטיקה”.
אפילו בפורים, אין כזה דבר.
6.
לטעמי, הבדיחה הטובה ביותר לפורים נמצאה דווקא ב’חדשות בקהילה’, בטורו של יצחק פלדמן (גילוי נאות וכו’ וכו’).
לא תאמינו כמה צחק ‘בין השורות’ עם קריאת הטור הזה, תוך שהוא מקווה בכל ליבו שהדברים אינם באמת נכונים. כי אם כן, הרי שהעיתונאים עושים על כולנו סיבוב ענק.
הוא פותח בתיאור מצחיק של קו נייעס מזדמן.
“קו הספינים השעה שמונה שלושים ותשע, אתנו על קו הטלפון מקדש שם שמיים ישראל ויז’ניצער, שלום לך (לא יכול להיות שהוא מתכוון לעיתונאי בשם ישראל, שהוא גם חסיד ויז’ניץ, מה פתאום ש.ר.) …’כן, ובכן, כפי שכבר אמרנו’…’מתי אמרנו? אנחנו מדברים השבוע לראשונה’…. ‘אה, אני כבר לא זוכר, דיברתי בכמה מקומות אחרים ונאבד לי פנקס החשבונות. אז כפי שעוד לא אמרנו כאן וחשפנו לראשונה שם, מרפסת ובה כמאה וחמישים בני אדם התמוטטה בפילדלפיה, המשטרה המקומית טרם פרסמה תוצאות מדויקות כמו גם את סיבת הנפילה אבל כבר עכשיו אפשר לומר שיש עשרות הרוגים”.
למה להלאות אתכם? הסיומת של הטור מגלה את הצפוי, שהכול היה המצאה. “אל תשאל, טרגדיה, לא היה כלום, נפל שם איזה חלון ומישהו ניפח”.
טרגדיה באמת. “מישהו ניפח”. כלומר, יותר בכיוון של “מישהו המציא”, כי לא היה לו מה לנייעס בקו.
אתם חושבים שמדובר במעשייה פורימית? אז זהו, שלא. מעשה דבר יום ביומו, רק שבפורים יש לפלדמן אומץ ‘לחשוף’.
7.
“מידי בוקר בבוקרו אני נוסע לעבודה בתחבורה ציבורית. אני לא קונה רכב כי אני יודע שהשוויגער שלי תכעס נורא. מבחינתה אין לי רישיון. רק אשתי, רייזי, יודעת את הסוד שלנו, אבל חוץ מיום או יומיים בבין הזמנים אני לא עושה בזה שימוש” (פלדמן, לא חשפת בטור לפני שבוע שקנית מכונית? טוב, לא חשוב. ורגע, לא חשפת בטור לפני כמה שבועות שהוחזר לך רישיונך? טוב, לא חשוב).
אז פלדמן נוהג לעלות על האוטובוס ולתפוס לעצמו מקום בדיוק מאחורי כתב נייעס ששמו ‘במקרה’, “משה וייסבלום”. ההוא, “תמיד מגיע עם אוזניות ומטען, וממש פותח שם משרד”. פלדמן מקשיב טוב, וככה הוא פותח את יומו מעודכן להפליא.
“אני לא אגלה לך, אבל יש כמה אדמו”רים שאתה מכיר שהורתם ולידתם באוטובוס שלנו”… קצת ליד איפה שנולד הפיגוע בפילדלפיה, אגב.
בעצם, זה לא מצחיק כש’בין השורות’ גוזר מילה פה מילה שם. אתם חייבים לקרוא את הטור המלא.
ו”תודה לך יענקי טולסטוי, אנחנו כאן בקו הספינים נמשיך ונעקוב ונתפרץ לשידור במידת הצורך ואתם תתקשרו במידת השעמום”.
אתה ענק, פלדמן, כבר אמרנו?
כן, מזמן.
תתקשר במידת השעמום.
8.
את פרויקט הפורים הטוב ביותר מצאתי בפתיח טורו של יעקב ריבלין.
עד עכשיו עוד לא הבנתי איך הפרויקט הזה לא הובלט למעלה בעמוד השער, בו הקדישו את המקום לתיאור שני מנדטים “כמעט” של בעלי תשובה ו’מתקרבים’ שש”ס ודגל רבות עליהם. עוד לא הבנתי איך יש שני מנדטים כאלה, ואיך למרות שהם קיימים, יהדות התורה וש”ס עדיין מדשדשות על מספרים די נמוכים, אבל כמו שאמר יוחאי דנינו בטורו הפוליטי, זה “יסתדר עד ליום הבחירות”. או שלא.
אני נוטה יותר להסכים עם יעקב ריבלין שמספר כי כאשר סעד במסעדה חלבית בכנפי נשרים, “ישבו שם כמה חרדים שבאו כנראה לסעודה האחרונה שלהם לפני ניתוח קיצור קיבה, הם אכלו בכל פה והחליפו דעות על המצב הפוליטי. אף אחד מהם לא מתכוון להצביע למפלגה חרדית” (אלא אם כן ישלמו לו כדי להופיע בסרטון מפלגתי ולומר שלמרות שהוא בחולצה תכלת הוא ‘רק יהדות התורה’ – ש.ר.).
אבל עזבו אתכם מזה, ושוטו לפרויקט “העץ”. מי למשל נתלה על העץ הפוליטי שהוא עצמו הכין? אביגדור ליברמן, “ש”כפה על נתניהו להעביר חוק שמעלה את אחוז החסימה לשלושה אחוזים ורבע” כשהיום “החוק הזה כרוך סביב צווארו כמו נחש”; כחלון שסירב לחוקק את פסקת ההתגברות וחטף מבג”ץ את מכת חייו הפוליטיים כשבוטל חוק מיסוי על הדירה השלישית, ויש עוד כמה כאלו. יאיר לפיד, אמנון דה הרטוך, יוסי חביליו.
בהחלט מרתק, האדמו”ר לפוליטיקה.
שאפו, חדשות בקהילה. אתם עושים בית ספר, ושאפו לעורך שלומי קוק.
9.
לגיטימי?
‘הקו החם’ של ‘יתד נאמן’ הוא מדור פופולארי ביותר, וגם ותיק מאוד. העורכת שלו, נ’ קצין, קנתה לעצמה את שמה הטוב ובצדק רב.
לכן אני מופתעת מעת לעת לגלות מה שנראה כמו איפה-ואיפה בכל הנוגע לאזכור שם של החברות במדור, ותוהה מה מביא את הכותבים להחליט מתי יזכירו את שם החנות/חברה ומתי ידלגו על השם.
הפעם היא קובלת על מבצעים שאינם אמיתיים לגמרי.
“רשת נעליים ידועה בבני ברק מטעה את הציבור שנה אחרי שנה עם אותם פרסומים של מבצע ענק ‘על כל החנות’ וכשמגיעים לחנות הם טוענים: ‘הנעליים האלה לא נכללות במבצע’ ועוד תירוצים’.
הסיפור לדברי ע’ חוזר על עצמו כל שנה, “ורק עתה החליט בעצת רב שאסור להמשיך ולשתוק”. מה עזר לו שלא שתק, אם שם החנות אינו מופיע?
תמהני.
היא התקשרה אגב למנהל החנות, שהסביר לה: “המבצע על כל החנות חוץ מפריט אחד ולכן זה נקרא כל החנות”. הכול טוב ויפה, אבל אם איננו יודעים את שם החנות, איך נדע להדיר את רגלנו משם גם כשהיא מכריזה על מבצעים ‘על כל החנות’?
הסיפור הבא מופיע דווקא עם שם הרשת, ‘זול ובגדול’, שפרסמה מבצע על כל סלטי אחלה, כולל “חצילים במיונז 500 גרם” כלשון המודעה (המצורפת למדור), אלא “שעל המוצר עצמו ולפי מספר הקוד שמופיע בפרסום זהו סלט חצילים באריזת 400 גרם בלבד”.
מרשת ‘זול ובגדול’ לא נתקבלה תגובה, אגב.
מצד שני, הסיפור הבא, לא כולל את שם הרשת. “א’ מאופקים מציג מאפיין נוסף של הטעיה במבצעים: ‘ברשת גדולה ביישוב, פורסם בשלט גדול: אבוקדו 5.90 ₪ בננה 5.90 ₪. רק לאחר מכן מתברר שזהו המחיר אך בקנייה מעל 50 ₪ בלבד, ולא מציינים מהו המחיר לקילוגרם שאינו מותנה בקנייה גדולה בפועל. בפועל הקנייה כללה פחות מ-50 ₪ אז א’ מאופקים גילה שהמחיר קפץ ל-8.90 ₪ ק”ג אבוקדו ול-7.90 ₪ לק”ג בננה’.
באיזו רשת זה קרה? איפה צריך להיות זהירים? תעלומה.
אז מה בעצם צריכה חנות/רשת לעשות כדי לזכות בשמירה על האנונימיות שלה במדור ‘הקו החם’?
10.
את התמונה המרגשת ביותר של השבוע מצאתי בשער מוסף ‘שבת קודש’ מבית ‘יתד נאמן’. הנה היא לפניכם.
“מרן ראש הישיבה הגראי”ל שטינמן זצוק”ל בחלוקת היין לבני הישיבה”.
במילה ‘הישיבה’ מתכוונים מן הסתם לישיבת הדגל שלו – ‘ארחות תורה’ בסניף המרכזי שלה בבני ברק, בחורי הישיבות שהוקמו בשנים המאוחרות יותר, כבר לא זכו להיכנס למעונו באופן שבו נראה הדבר בתמונה.
