המשנה הפוליטית של משה פייגלין מאד רצינית. לכן מסוכן להצביע לו

1.

נראה לי שהבנתי מה הבעיה של מצביעי פייגלין. אני לא מדבר עכשיו על הסטלנים. חבל לנתח יותר מדי את ההצבעה שלהם. מה יש לנתח? הרי אין להם באמת משנה פוליטית סדורה. אין שם איזו אג’נדה.

בעצם, זאת האג’נדה: שאין אג’נדה. הם קולות צפים כל החיים, לא רק בתקופת בחירות. אנשים צפים. אז עכשיו פייגלין בא להם סבבה. אחלה. אבל בבחירות הבאות הם יצביעו למפלגת הגמלאים או הימאים או מה שלא יהיה הטרנד.

בואו נדבר על אלה שלגמרי בנטורל, פעילים פוליטיים שלא נחשפו לגראס, אפילו לא כמעשנים פסיביים. הרי זה הגרעין הקשה של פייגלין. אנשים חושבים, אינטליגנטים, אינטלקטואלים אפילו, שמסניפים את הרעיונות שלו ואומרים: זה האיש. זאת התורה. ממשה עד משה לא קם כפייגלין.

האמת היא שהייתי רוצה לפנות אליהם ישירות, מלב אל לב, אבל אין עם מי לדבר. ותאמינו לי שניסיתי. אני מכיר כמה כאלה מקרוב והם פשוט כל כך מאוהבים בפייגלין שבאמת חבל על הזמן.

ולמה אני מדבר בטרמינולוגיה של התאהבות, זה הרי כולה בחירות לכנסת? אז זהו, שיש כאן מאפיינים שמגיעים ממחוזות הרומנטיקה. הם מסתכלים על המועמד שלהם בעיניים מצועפות ולא רואים בו שום חיסרון. כולך יפה פייגליניתי, ומום אין בך.

אה, והם נורא נפגעים כשצוחקים עליו, אפילו קצת. ובטח שהם לא פתוחים לביקורת. לא משנה איזה ציטוט בעייתי שלו תשלח להם, או איזה מאמר מנומק ומשכנע נגדו. הם נעולים.

יש להם בעיניים לבבות בצורת פייגלין.

בשבוע שעבר, כשנחשף הסרטון של הסטנדאפיסט ההוא ממפלגת זהות, שאני לא זוכר את שמו, מדבר נגד ברית מילה, חשבתי שזהו. סופסוף אצליח לנתק את הקשר ההרסני הזה. זה הרי ייגמר בדמעות, כולם יודעים (חוץ מהם).

אבל הנה, אולי אפשר להציל אותם. הפעם יש פה הוכחה מוחצת שהם טעו בדרך. עזבו רגע את זה שהוא מדבר נגד ברית מילה. זה חמור מאוד כמובן, אבל אפילו אם היה מדבר בעד – איזו גסות רוח, איזה סגנון, איזו רמה. זה האיש שלכם לכנסת? די, תתפכחו לפני שיהיה מאוחר מדי.

2.

נו, הם התפכחו? איפה. לא הבנת כלום, הם אמרו לי. זה כל היופי ברעיון החירות. הדעות שלו רק מחזקות את הצורך להצביע פייגלין.

כשביקשתי הסבר למשפט התמוה הזה, הם ענו: תשמע, אם אתה באמת רציני, בוא תשמע תשובה מלאה. נו, קדימה, אמרתי. אני הכי רציני. אני מקשיב בראש פתוח. מה לעולם הערכים שלכם ולדברי הכפירה הרדודים האלה?

והם אמרו: לא, זה לא ככה. אתה לא רציני. אתה צריך לפנות שעה וחצי מזמנך כדי להבין את מלוא מכלול עומק המשנה האידיאולוגית של זהות.

טוב, נו, ואם אין לי שעה וחצי להקדיש לדבר הזה? אין גרסה מקוצרת של ההסבר? אפילו לשולחן ערוך יש קיצור. אתם יודעים מה? עזבו, לא משנה. אבל אתם יכולים להזכיר לי מה שם המשפחה של הסטנדאפיסט מהסרטון? נו, גדי משהו… אני רוצה לכתוב את השם שלו בטור שלי.

לא, אי אפשר. לא ככה. אם אתה באמת רוצה לדעת את השם המלא והאמיתי של האיש הזה, זה מצריך שיחה עמוקה ומקיפה.

נודניקים. אני כבר מעדיף לענות לשיחת טלפון של עוד חסיד נמרץ שמנסה לגרום לי לתרום למצ’ינג של איחוד מוסדות גור, מאשר לדבר איתכם.

3.

ופתאום הבנתי. זאת בדיוק הבעיה עם המשנה הפוליטית של פייגלין: שצריך הרבה זמן כדי להסביר אותה.

ואני אסביר (בקצרה!): אני מעריך את פייגלין. הוא איש חכם. מעניין. מעורר השראה. במשך שנים אני עוקב אחרי כתיבתו המקורית. אני קורא אותו בעניין, ואת רוב מאמריו גם מקריא בתוכנית הרדיו שלי.

יותר מזה: אני חושב שבגדול הוא ברכה לשיח הציבורי בישראל. אני קורא לו להמשיך למסור הרצאות בכל רחבי הארץ לעוד ועוד קהלים ולדבר איתם על החירות היהודית, על אוסלו, על אמונה, על בית מקדש (רק, אם אפשר, אני מבקש, בלי לזלזל תוך כדי בכותל המערבי, המקום שממנו לא זזה שכינה, מקום תפילותינו ודמעותינו עד שנזכה לבוא המשיח. וזה לא פייגלין). מצידי שידבר גם על הקנביס. זה תמיד רהוט ואחר ומעורר מחשבה. וזה בטח עדיף על מקריא הטלפרומפטרים בני גנץ.

אבל לא כל מי שיש לו רעיונות מעניינים צריך להגיע לכנסת. למעשה, מי שיש לו רעיונות מעניינים לא צריך להגיע לכנסת. בכנסת צריכים אנשי עשייה, אנשי חקיקה, אנשי פוליטיקה. כן, כן. פוליטיקה. זאת לא מילה גסה.

צריך לדעת לחוקק, להעביר תקציבים, ליזום, להזיז דברים, ליצור קואליציות ואפילו להתפשר מדי פעם כדי להגיע להישגים. הכנסת היא מקום לאנשים כמו זאב אלקין, איילת שקד, בצלאל סמוטריץ’, משה גפני. לא לסטנדאפיסטים כמו גדי וילצ’רסקי. וואו. אני לא מאמין. נזכרתי בשם שלו!

4.

אני שומע את פייגלין מדבר בכל ריאיון על הספר שלו ‘מדינת ישראל – הוראות הפעלה’. זו פעם ראשונה, הוא אומר, שמפלגה מפרסמת מצע, לא של כמה שורות, אלא ספר שלם עב כרס עם תפיסת עולם מקיפה ועמוקה.

אל תתגאה כל כך בספר הזה, פייגלין. אני בטוח שיש בו רעיונות עומק, ושהוא כתוב טוב, והאמת שגם מאוד מחמיא לך להצטלם בגולף שחור, אבל אנשים עם מצע של 344 עמודים מפחידים אותי. הם חכמים מדי וצודקים מדי, וזה מה זה לא טוב לעולם העשייה. זה אפילו יכול להיות מסוכן.

ולמה לדבר באוויר כשאפשר לתת דוגמאות?

תראה את הרשימה שלך, פייגלין. גם אם נעזוב לרגע את הסרטון של וילצ’רסקי. את החיבור לרב חיים אמסלם אתה יכול להסביר? מכל הרעיונות הגדולים בסוף זה האיש שבחרת להיות מספר 2? אתם באמת חושבים אותו דבר? מה לך ולפוליטיקאי שהספיק, תוך תקופה כה קצרה, לעבור מש”ס לעם שלם, ומעם שלם לליכוד, ומהליכוד לבית היהודי, ומהבית היהודי לזהות? חמש מפלגות, לא פחות.

אפילו ציפי לבני הייתה מקבלת סחרחורת.

ואני כבר לא מדבר על זה שמרוב המקומות הוא פרש בטריקת דלת עם האשמות והשמצות אישיות (וכנראה שכך זה ייגמר גם פה). זה הפנים שאתה רוצה להביא לכנסת? ואתם באמת תומכים בנישואין אזרחיים כמו שהוא הצהיר השבוע?

ומה עם ההכרזה שלך שגוש הימין מעניין את סבתא שלך? ועם זה שאמרת שאתה לא פוסל את גנץ, אלא תלך עם מי שיעזור לך להגשים את המצע? יכול להיות שבסוף, מכולם, אתה זה שתמיט עלינו את ממשלת הסכמי אוסלו הבאים, כי מה שהכי חשוב עכשיו זה לגליזציה לקנביס?

ובכלל, איך פתאום מכל השיח המעמיק ורב השנים של “מנהיגות יהודית” ושל “לכתחילה” ושל “זהות” מה שהבאת לשיח הציבורי הוא בעיקר את נושא הסמים? זה הרי מצחיק. זה נראה כמו פרודיה עליך.

אבל טוב, כבר סיכמנו שלאנשים בזהות אין חוש הומור. איך יכול להיות הומור, כשאתה הכי חכם, הכי צודק, הכי לא מתפשר והכי לא מודע. אנשי פייגלין רוצים להכניס את הסמים הקלים לחוק, את ההומור הם כבר מזמן הוציאו אל מחוץ לחוק.

• הטור מתפרסם בעיתון ‘בשבע’