1.
רשימת ש”ס החדשה הופיעה בחגיגיות בעמוד 14 של גיליון החדשות ב’הדרך’ (הכתב שמעון ליברטי). אבל כדי להבין אותה יותר, העדפתי לקרוא את הפרטים לאו דווקא ב’הדרך’ – שם הכול היה נוצץ וחגיגי – אלא בטורו של יעקב ריבלין ב’בקהילה’.
אז התמונה מ’הדרך’, הפרטים מריבלין.
אז ככה.
“מחבר אחד נפרדו (השר יצחק ועקנין)”, כותב ריבלין. ואכן, ועקנין הביע את רצונו לעזוב כבר לפני תקופה ארוכה. כמתנת פרידה הגיש לו היו”ר אריה דרעי את משרד הדתות, שם כיהן כשר לאחר פטירת דוד אזולאי ז”ל. ומשם – הביתה למושב יערה, חזרה לעשייה היומיומית במושב בפרט ובישובי הצפון בכלל.
“שנים אחרים (משולם נהרי ואיציק כהן) קיבלו תוספת כהונה של שנתיים בלבד”, כשהם מפקידים בידי מועצת החכמים מכתב פרישה, בהתאם.
ועוד תוספת חשובה: “לזכותה של ש”ס ייאמר שהיא לא למדה מרעותה אגודת ישראל כיצד תולים בכיכר העיר (עיין ערך ההדחות של מוזס כעת ולייזרזון לפני עשרים שנה), והיא עשתה זאת בלי שכבודו של אף אחד נרמס”.
2.
הבעיה היחידה שלי עם טורו של ריבלין נוגעת לדבריו על ח”כ יעקב מרגי.
“נציג נוסף ברשימה הנוכחית, ח”כ יעקב מרגי, לא קיבל הודעה רשמית כלשהי, אך בתוככי חדר המועצה נאמר לו שזו הקדנציה האחרונה בה הוא מכהן”.
אם ח”כ מרגי לא ישב בתוך חדר המועצת, איך בדיוק נאמרו לו הדברים?
בדף שכלל את החלטת המועצת נכתב בתחתית, באותיות די קטנות, כך: “כמו כן החליטה מועצת חכמי התורה כי ח”כ הרב יעקב מרגי יכהן בכנסת עד לבחירות הבאות”.
אז מבחינת מספר השנים בהן מכהן מרגי (מ-2003), ב-2023 ימלאו 20 השנים הקצובות לכל נציג בש”ס, כפי שהוחלט הפעם על ידי מועצת החכמים.
אבל, מבחינת כוח הטורבו בו הוא פועל, אך ברכה יהיה לש”ס שהוא ימשיך בתפקיד. תחתית השורה היא שהשורה הזו נמחקה – ולא בכדי.
לכן, ריבלין, שווה לך לתקן בטורך הבא.
3.
האם מישהו מתדרך נגד מרגי?
זו התחושה שקיננה בי כשפגשתי גם בטורו של שלומי גיל ‘במשפחה’ – תדרוך נגד מרגי.
גיל אמנם לא ציין כי מרגי התבקש להתפנות בסיום הקדנציה (עובדה לא נכונה, בדקתי), אבל הנה תיאורו את ההישג המדהים שלו להשתבץ במקום הרביעי ברשימה (אחרי השניים שאמורים לפנות את כיסאם בתום שנתיים מיום הבחירות):
“את המקום הרביעי תפס במפתיע ח”כ יעקב מרגי. האחרון הוא מהוותיקים שבחברי הכנסת של ש”ס, אלא שבקדנציה האחרונה התגלו לא פעם חיכוכים בינו לבין היו”ר. שאלת נאמנותו של מרגי ליו”ר דרעי הוטלה בספק פעם אחר פעם, כאשר חלק מאנשיו של דרעי ראו בח”כ הוותיק מישהו ששומר אמונים ליו”ר הקודם אלי ישי. חשוב לציין שגם מרגי וגם דרעי לא אישרו מעולם שישנו חיכוך כלשהו ביניהם”.
אז נכון שגיל מודה ש”מרגי הוא מהח”כים הפעילים ביותר בכנסת, איש עבודה אמיתי שבתפקידו כיו”ר ועדת החינוך בקדנציה האחרונה רשם הישגים לא מבוטלים בעיקר בכל הנוגע לאפליית בנות מזרחיות במוסדות אשכנזיים, אפליה בתקצוב החרדי למוסדות ועוד. המסירות של מרגי והפעילות שלו הביאו אותו אל המקום הבכיר”.
ובכל זאת, תיאורו כאילו יש החושדים במרגי בנאמנות ליו”ר הקודם, לא מתכתבת עם המציאות. אילו רצה מרגי, יכול היה לפרוש יחד עם היו”ר הקודם. הוא לא רק לא עשה זאת, אלא גם התנגד לצעד הפרישה ובאופן הכי פומבי וקולני שיכול היה להישמע.
לחשוד בו בנאמנות כפולה, זה הדבר הכי הזוי. זה הכי לא מרגי. מרגי אדם ישר שפיו וליבו שווים, והוא נאמן לחלוטין ליו”ר הנוכחי, אריה דרעי. נקודה.
בטוחה ששלומי גיל לא יסגיר מקורות, אבל אני יותר ממסתקרנת לדעת מיהו המקור, שטרח להטיל רפש בתדרוך לא הוגן נגד הח”כ המסור והנאמן, גם מעל דפי ‘בקהילה’ וגם מעל דפי ‘משפחה’. שהרי כתבים אינם ממציאים דברים ממוחם. הם מקבלים מידע ממקורותיהם.
יש לי ניחוש, אבל לא אחלוק אותו כאן.
4.
הנה הדרך שבה תיאר יוסף טיקוצ’ינסקי ב’יתד נאמן’ את השבוע שעבר על ראש הממשלה.
“זה לא היה השבוע של נתניהו, לגמרי לא. כמעט ולא היה יום אחד במשך השבוע הזה שעבר בלי פרשה או סערה שהוא נדרש אליה. את השבוע הזה נתניהו יעדיף לשכוח ובאין אפשרות כזאת הוא ינסה לכל הפחות להשכיח אותו מאיתנו. ומסתבר שיש לו איך לעשות את זה…
“עד כמה שידו קצרה מול המערכת המשפטית הקשוחה, המגובה בזרועות התמנון של התקשורת המגויסת, עדיין היה לו את הזמן להיערך ולתכנן את המהלכים שלו…
“הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן אינה דבר של מה בכך וקשה לצפות מראש לאן הפרשה תתגלגל. מגוון האפשרויות נע בין התרסקות מוחלטת של הליכוד ועד לצד הקיצון השני (והריאלי יותר) בו מצליח נתניהו למנף את הפרשה לטובתו ולסיים את הבחירות הללו עם מספר מנדטים הנושק לארבעים”.
לקרוא את ‘יתד נאמן’ בכל מהלך הקדנציה האחרונה (ו’בין השורות’ קרא) ולדעת שהמפלגות החרדיות לא מתכוונות לרגע להמליץ על גנץ לראשות הממשלה.
בשונה מש”ס, הן ב’דגל’ והן ב’אגודה’ לא חשים אפילו בצורך לבשר לקהל המצביעים שלהם, שהם ‘עם ביבי’. זה ברור. זה מובן מאליו. אולי מאז נאום השפנים של הגרא”מ שך זצ”ל.
5.
אין על המומחיות של מערכת ‘כפר חב”ד’ לגייס אנשים לראיון בעיתון, ואז למצוא את ההקשר החב”די.
זו מומחיות שאין איש יכול לחקות אותה, כך נדמה לי.
מכירים את הניה שוחט? “קומיקאית חרדית”, שהסרטונים המצחיקים שלה ויראליים ברשת, בקבוצות הווטסאפ וגם ברחבי הטוויטר והפייסבוק.
מתברר, שחב”ד כבר הספיקה להניח עליה יד. איך היא קשורה אליהם?
אז ככה: קודם כל, היא “מרבה להופיע בבתי חב”ד”, כפי שמתארת זאת הכותבת, שושנה שוורץ, כבר בכותרת המשנה. אפילו הכותרת, “שליחת השמחה”, הופכת את הגברת ל…שליחה.
אבל יש עוד הקשרים, שנמצא תוך כדי הראיון:
- “בשבוע הבא אמור להתפרסם סרטון שהפקת-כתבת בעבור כנס השלוחות של גרמניה”.
- “יש לנו קשר ארוך וטוב עם חסידות חב”ד כי בתור זוג צעיר התארחנו אצל חברים בקראון הייטס שאימצו אותנו כמו ילדים (משפחת זיגלבוים היקרה, שוב זמן לומר תודה). אז התפללתי לא מעט ב-770 ואחר כך החיים והרבי זימנו לי צמתים לא מעטים עם החסידות”.
- “כל אחת ואחד יכול ויכולה להיות שליח ושליחה. שליחה של חיוך טוב לילד או לבעל; שליחה של מילה טובה; של עוגה חמה; של פרגון; ותרנות ונתינה. מה זה להיות שליח? ‘להעביר את זה הלאה’. להעביר טוב למי שנמצא לידך. ואת זה כל אחד ואחת יכולים”.
- שאלה: את מופיעה בהמון בתי חב”ד אבל את לא חב”דניקית. מה מביא אותך למקומות הללו? תשובה: “הרבי. וברצינות: אתן. בנות לחסידות שמייצרת הכי הרבה אירועים בשנה, עם כל כך הרבה הזדמנויות לעשות לחיים, לרקוד ריקוד קטן ולקרב לבבות. סטטיסטית, אפילו אני ‘המתנגדת’ לא עליכן, איכשהו נקלעת לשם”.
חמוד לגמרי.
6.
יש שיתווכחו האם השלום הספרדי שריר וקיים, או שהוא מקנן רק בחלומותיהם של עיתונאים.
מה שברור הוא ששער מגזין ‘עונג שבת’ של ‘יום ליום’, מציג את השלום הספרדי המושלם: “מורנו הראש”ל חכם יצחק יוסף” לצד “מורנו הראש”ל חכם שלמה עמאר”.
למעלה, בקטן הרבה יותר, ובלי תמונה נילווית, מופיעים מרן רבנו עובדיה זיע”א ומרן ראש הישיבה חכם שלום כהן.
למה השניים הראשונים מובלטים יותר? קשה לדעת.
כך או כך, מאז נרשם השלום עם הגר”ש עמאר, הוא די שברירי. הופעותיו באירועים של ‘כסא רחמים’, כמו גם רק לאחרונה בשבת נגידים מטעם הישיבה במלון ניר עציון, לצד הופעותיו באירועי ש”ס, מציבים את צירופו למפלגה באור לא ברור.
אבל יפה מצד ‘יום ליום’ שהוא לפחות מנסה. לפחות בשער יש שלום.
7.
המעניין הוא לראות איך כתבה זהה נחתה השבוע ב’יום ליום’ וגם ב’הדרך’. כאילו חפרפרת אחת מטיילת בין שתי המערכות.
הנושא: 50 שנה לנחיתה על הירח.
ב’הדרך’ (הכתב איתן אוריאל) הקדישו לסיפור את שער המגזין, ב’יום ליום’ (הרב משה שפיר), את שער המגזין התורני. שני העיתונים משלבים בכתבה את פסיקתו של הראשל”צ הגר”י יוסף.
מטבע הדברים, ב’הדרך’ מדובר בכתבת צבע, כראוי לכתבת מגזין. לא שיש בה חידושים שלא פורסמו בעבר, אבל היא בהחלט מרתקת.
ב’יום ליום’ הכתבה תורנית יותר, אבל גם בה מצאתי קטעים מרתקים.
הנה אחד מהם, מוכר, אך תמיד טוב לקרוא שוב: “היה זה לאחר נחיתת האדם על הירח כשהניח האסטרונאוט את רגלו על אדמת הירח קרא בקול את הפסוק ‘בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ’. העיתונות, גם הדתית, הריעה תרועת נצחון, הנה גם הגוי הגיע לאמונה.
בהיכל ישיבת ‘אור ישראל נתכנסו בחורי הישיבה לשמוע את השיחה השבועית מפי ראש הישיבה רבי יעקב ניימן… הוא מדבר על האסטרונאוט שכביכול הגיע לרגע של אמת ולפתע בתוך דבריו הוא נשמע אומר עליו ‘אני את האדם הזה הייתי שולח לאשפוז’.. הבחורים הביטו זה בזה כמשתאים.. אחרי שתיקה קלה הוא פנה אל הבחורים ואמר: ..עד הירח צריך להגיע בשביל לראות את הקב”ה? תוך כדי כך הסיר את שעון היד מזרועו, הניחו על הסטנדר ואמר: אם היה בא מישהו ואומר לכם שהשעון הזה נהיה ללבד, כך לבד, האם לא הייתם שולחים אותו לבית חולים לחולי נפש? האסטרונאוט הזה אף הוא מה חשב לו, שהעולם הולך לבד? הוא היה צריך להגיע לריח להאמין?”…
חזק.
8.
צבי יעקבזון הוא עיתונאי אשכנזי, שהשכיל מזה עשרות בשנים להישאר במקום עבודתו – ש”ס. למרות המהפכות שעברו על המפלגה הוא תמיד נותר שם, במקומו הקבוע, בחדר ישיבות הסיעה, בשולחן ‘מאחורה’.
תמיד הוא שם: בימי אריה דרעי כיו”ר, אחר כך כשאלי ישי תפס את הפיקוד, וגם כששב היו”ר הגולה לכיסאו – צביקה נותר על מקומו.
הוא מעולם לא עזב את טוריו ב’בקהילה’, אבל הוסיף עוד טור ב’הדרך’ של ש”ס.
הנה ‘האשכנזי של ש”ס’ עושה קמפיין למפלגה (מעניין לדעת לאיזו סיעה הוא מצביע באופן אישי):
“ש”ס בשני סקרים קיבלה שבעה מנדטים ורבים חטפו בהלת. חלק מחמת אהבתם שעלצו ותמהו: הייתכן? וחלק מחמת איבתם שנעצבו ושאלו: הייתכן… ש”ס היא המפלגה היחידה ששיעור צמיחתה הוא כמעט ללא גבול.
“וכל כך למה? קחו איש שמאל שדעותיו שמאל. האפשרות שלו מצומצמת: או מרצ או העבודה. אין אפילו טעם לנסות לשכנעו לבחור ב’ליכוד’ ואפילו לא ב’כולנו’, שלא לדבר על בנט-שקד. קחו איש ימין, אם הוא חילוני – גם הוא אפשרויותיו די מוגבלות: ליכוד או בנט-שקד.
קחו ספרדי: אם הוא שומר מצוות, שלא לדבר על חרדי, ויש לו ‘הווה אמינא’ לבחור במפלגה חילונית (ואפילו חרדית) קל לדבר על ליבו. איך אתה מסוגל לבגוד בבני עמך, בשורשיך הספרדיים, במרן רבינו זיע”א שרומם וקומם את עטרת יהדות ספרד. וגם אם הוא חילוני זה לא קשה וכבר חזר על זה מרן רבינו זיע”א בכל מערכת בחירות: רבש”ע, הרי בניגוד לסבא שלך אתה נוסע ר”ל בשבת, הולך בלי כיפה, אז מציעים לך פה במאמץ קטן מאד לעשות נחת רוח לסבא שלך, לכבוד המורשת שלך.
“זאת ועוד: בפתק אחד קטן אתה שותף לכל המצוות שש”ס תעשה בקדנציה הבאה: היא נלחמת למען השבת, היא נאבקת על קדושת הכותל, היא בונה בתי כנסת ומקוואות, היא מגדילה את אוצרות הרוח של יהדות ספרד, תבוא לעולם האמת ופתאום תגלה שיש לך זכויות רבות וזה רק כי הצבעת ש”ס. איך אתה מסוגל לוותר על זה?
“ש”ס לעניות דעתי חייבת להחנות סמוך לכל קלפי רכב ובו תמונות ענק של מרן רבינו עובדיה זיא”ע ואולי גם של המקובל חכם יצחק כדורי זצ”ל ואולי של רבינו הקדוש ה’בן איש חי’ ורבינו הקדוש החיד”א. אין ספרדי שיראה את התמונות של גדולי עולם וליבו לא יימס”.
ש”ס, הקמפיינר שלכם מבוזבז. הוא עסוק בכתיבת טורים ב’הדרך’. הזניקו אותו מיד למטה.