10,752 ש”ח לתושב שסורב לפרסם מודעת ביקורת נגד רובינשטיין

 הסוף לדיקטטורה בערים החרדיות? עיריית ביתר עילית, ואיש התקשורת משה גלסנר, המכהן גם כדובר העירייה, ישלמו לתושב העיר אלי זלמנוביץ 10,752 שקלים, בגין פעילותם למניעת הדבקת מודעות ביקורת כלפי ראש העיר, מאיר רובינשטיין.

את פסק הדין הטיל השופט אמיר דאהן מבית המשפט לעניינים מנהליים במעלה אדומים, בעתירה שהגיש זלמנוביץ כנגד העירייה, העומד בראשה ודוברה, לאחר שזכיין הדבקת פרסומים בלוחות המודעות בעיר סירב להדביק מודעות המותחות ביקורת על רובינשטיין – בנימוק שהעירייה ודוברה לא אישרו את הדבקתם.

העותר, המכהן כיו”ר ועד ההורים לחינוך המיוחד בביתר עלית, ביקש תחילה לפרסם את המודעות בעיתון החרדי ‘בקהילה’.

לאחר שנתקבלה אישור לפרסום, הודיע מו”ל העיתון כי בשל לחצים פוליטיים הוא מסרב לפרסם את המודעה. אי לכך, דרש העותר לפרסם את המודעה בלוחות המודעות ברחובות ביתר עילית, אולם כאמור סורב.

בדיון מקדמי בעתירה הודיע דובר העירייה כי העירייה מסירה את התנגדותה להדבקת המודעות. ואכן, אלו הודבקו באיחור של למעלה מחצי שנה ממועד הבקשה.

עו”ד איתמר בן גביר שייצג את העותר טען, כי לא יתכן שאזרח יצטרך להגיע עד לבית המשפט כדי שיוכל להדביק מודעה חוקית בלוחות מודעות במדינת ישראל, וכי לזכיין ולעירייה לא היתה כל סמכות למנוע את הדבקת המודעות באופן מיידי, בדיוק כפי שהיה קורה לו היה מדובר במודעת ברכה לראש העיר.

בן גביר  דרש מבית המשפט להשית הוצאות משמעותיות על העירייה, כדי לתת אמירה שתמנע אירועים דומים בעתיד.

השופט אמיר דהאן קבע בהחלטתו: “בית המשפט התרשם כי למרבה הצער העתירה לא היתה לחינם… אין מקום להשלים עם עמדתו של המשיב 3 (דובר העירייה), אשר מקומה לא יכירנה בעיר שאמורה להיות אמונה על עקרונות של חופש ביטוי והבעת דעה ככל עיר בישראל”.

בבואו לקבוע את חיוב המשיבים בהוצאות קבע בית המשפט: “באיזון בין השיקולים, העתירה במקומה, ואילו הביעו המשיבים התנגדות ולא מילאו את הנחיות בית המשפט בקשר להדבקת המודעת הייתה העתירה מתקבלת במובן זה שהיה ניתן צו”.

בית המפשט קבע כי על העירייה ודוברה לשלם לעותר 7500 שקל פלוס מע”מ, וכן החזר אגרת בית המשפט בסך 1977 שקל.

העותר אלי זלמנוביץ על פסק הדין: “מאיר רובינשטיין לומד בדרך הקשה את מגבלות הכוח. העיר איננה נחלתו הפרטית והוא אינו השליט בה. הוא נבחר באמצעות דילים פוליטיים כדי לתת שירות לתושבים ולא להיפך.

“ילדי החינוך המיוחד סובלים ממדיניותו המפלה וההרסנית כלפיהם והעירייה ביקשה למנוע מהם להשמיע את זעקתם. ידע כל תושב ביתר כי ניתנת לו היכולת החוקית למתוח ביקורת פומבית על ראש העיר ומדיניותו בכל האמצעים החוקיים”.