סוף טוב: חוק יוסף סגל עבר בקריאה שניה ושלישית

מאז יום האתמול מוצף מכשיר הפלאפון של יוסף סגל, בחור ישיבה שהתייתם מאביו בגיל 8, בקריאות ‘מזל טוב’. אמש הצליח להעביר סופית את החוק ‘שלו’, חוק היתומים, וקשה היה לו להסתיר את השמחה שעל פניו.

“זוהי הצעת חוק חשובה דווקא בימים של פילוג והסתה. אבל זוהי גם הצעה חשובה כי קידומה מהווה שיעור בדמוקרטיה עבור כולנו. מאחוריה לא עומדים ארגונים חזקים ולוביסטים אלא אזרח קטן שבעצמו הביא לתיקון העוול. יוסף סגל, בחור חרדי, התייתם לפני עשר שנים, אבל כשהגיע לגיל 18 הפסיק לקבל את קיצבת השארים מהביטוח הלאומי, שיתומים אחרים מקבלים עד גיל 20. הוא יצא למאבק והגיע שבוע אחר שבוע לכנסת לדבר, ללחוץ, לשכנע. והוא הצליח ולימד אותנו וגם את הציבור כולו איך אפשר לשנות”, סיפר ח”כ דב חנין, אחד מיוזמי החוק.

לפי החוק החדש, גם לומדי תורה, סטודנטים ולומדי מקצוע יהיו זכאים לקצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי עד גיל 20, במקום עד גיל 18 כיום. בכך יתווספו למשרתי הצבא והשירות הלאומי, אלה העומדים בפני סיום לימודים על יסודיים או לומדים בעתודה אקדמית, הזכאים כבר לקצבה עד גיל 20. עלות הצעת החוק נאמדת בכ-15 מיליון שקלים בשנה והיא זוכה לתמיכת הממשלה.

גם יו”ר ועדת העבודה הרווחה ח”כ חיים כץ החמיא לו. “הנער יוסף סגל נלחם בצורה בלתי מתפשרת במשך שנים רבות עד שההצעה הזו הבשילה. אני מצדיע לו על המלחמה המסירות והאכפתיות. הרבה יתומים שלומדים בישיבות יהיו בזכותו שווים כמו כל אחד אחר”.

את עלילות החוק הזה גלגל ח”כ משה גפני כבר בעת שהוא עלה בקריאה ראשונה.

“אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני סגן השר, אנחנו, חלק מחברי הכנסת שנמצאים כאן ואלה שלא נמצאים כאן, ניסינו במשך הרבה שנים להעביר את החוק. אני זוכר שישבתי עם השר כחלון מאחורי המליאה, והשר כחלון אמר שהוא תומך בחוק הזה. זה חוק הומני מהמדרגה הראשונה. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, ממש בדקה, לדבר על משהו שלפי דעתי ילמדו אותו במדעי המדינה. ישבו פה חברי כנסת משופשפים, והיה בזה צדק – להעביר את החוק הזה – ולא הצליחו. אני הייתי יושב-ראש ועדת הכספים, היה לי כוח – לא הצלחתי להעביר את החוק הזה. ניסיתי, סיפרתי; כחלון היה שר טוב, שר רווחה טוב. יש איש אחד, יתום, שהוביל את המהלך הזה. אני בהתחלה, האמת, צחקתי. קוראים לו יוסף סגל, הוא יושב ביציע. הוא בהתמדה ובעקביות ובחריצות דיבר גם עם השר מאיר כהן, דיבר עם החברים, דיבר עם האנשים, דיבר עם חברי הכנסת. ילמדו את זה במדעי המדינה – איך חוק כזה צודק, חברי הכנסת לבדם לא הצליחו להעביר אותו במהלך הרבה קדנציות; לא שנה, לא שנתיים. ולא שהזניחו את העניין הזה; ניסו, אני אומר לכם. ישיבות שלמות התקיימו בעניין הזה. והוא הצליח, בהתמדה, בעקשנות ובעקביות. לא האמנתי. הייתי בטוח: בסדר, עוד ניסיון כושל שיהיה.

“היה גם בהחלטה של ועדת שרים. אני גם אז התקשרתי, יוסף סגל התקשר אלי, הוא אומר: זה הולך לעלות בוועדת שרים, תתקשר לזה, תתקשר לזה; אחרי זה בוועדת העבודה והרווחה. גם עכשיו, אני מקווה שמליאת הכנסת תאשר את זה, ואז בשבוע הבא כבר ועדת העבודה והרווחה מתכנסת כדי לאשר את זה לקריאה שנייה ושלישית.

“אני אומר: יישר כוח לכל אלה שעסקו במלאכה, אבל תודה רבה מיוחדת ליוסף סגל, הוא עושה פה היסטוריה. תודה רבה”.

גם מקלב דיבר אז ושיבח את סגל.

“אני חושב… אנחנו צריכים לקרוא לזה “חוק יוסף סגל”, כפי שנאמר. אנחנו כבר בתוך – כבר קוראים; כשקראו לעזרה – אני אראה לכם את האס.אם.אס שקיבלתי: חוק יוסף סגל עולה עוד מעט למליאה, תעלה מהר למליאה. אצלנו זה כבר מופיע בסדר-היום שלי כחוק יוסף סגל, והוא באמת יצטרך להיות רשום על שמו – בעקביות, בנחישות, בהתמדה, שמראה גם על אופי, ובשקט שבו הוא עשה.

“והייתה תקופה – ואני רוצה להגיד לכם שלא לפני הרבה זמן קצין הכנסת קרא לי והמלצתי עליו, מכיוון שהיו גם אנשים שביקשו להוציא אותו מהכנסת, בגלל שהפריע להם – על כך שהוא בסך הכול מדבר על חוק כל כך, כל כך אנושי, כל כך ברור, שנותן קצת מענה למה שמגיע להם. ויוסף סגל עצמו, יוסף כבר לא ייהנה מזה, מכיוון שהוא כבר, ברוך השם, כבן 20, וגם אין לו שום אח ואין לו אחות.

“הטלפון הראשון שקיבלתי מהם כבר לפני כמה שנים – על הקו היה מנהל תלמוד-התורה שלו, של יוסף, כשהוא למד, שלמה רוזנשטיין, חבר מועצת עיריית ירושלים, שאמר לי: תשמע, לאימא של יוסף יש התלבטות. היא רוצה לשלוח אותו למוסד תורני אחרי הישיבה הקטנה, אבל היא יודעת שאם הוא יגיע למוסד תורני הוא לא יוכל להמשיך, היא לא תוכל לקבל עבורו כסף – וזה האוכל שלהם, זה האוכל. אנחנו גם צריכים להזכיר לטובה את אימא של יוסף – תמסור לה גם בשמנו – שעמדה כאן, והלכה אתו, ובאה אתו. היום הוא כבר בחור בן 20, אבל כשהוא הגיע לפה הוא היה בן 17, כשהוא הגיע לפה, והיא ליוותה אותו באדיקות, ולא היה כסף לנסיעות, אבל הם באו כאן לכנסת לקדם את החוק הזה, ולא אמרו ולא נכנעו לשום דבר.

“ומה שחשוב באמת בעניין הזה, שזה לא רק הפלה בין יתום ליתום ובין אלמנה לאלמנה; תכלית החוק הייתה לעזור, לתת לפעמים את הלחם ואת החלב, את הביגוד, את ההוצאות המינימליות כשאין מפרנס בבית; זה נותן את המינימלי. אז מי שלמד במקום תורני ולא למד במכון להשכלה גבוהה לא מגיע לו? האפשרויות שלו גדולות יותר? הרי אני לא מצליח – משנה איפה הוא לומד או משנה המצב שיש יתומים ואלמנות? לדאבוננו יש רבים. ולא מזמן – ואני חושב שבזכות יוסף סגל ואחרים החוק הזה יוכל – אני בזה אסיים – לעזור לרבים, יתומים מנפגעי פעולות איבה. היו לי פניות מכמה יתומים שההורים שלהם נהרגו באוטובוס לכותל, בקו 2, אחד מהם, והם לא יכולים לקבל, גם בנים וגם בנות, והכסף הזה הוא כסף מהותי.

“לכן, צריך להזכיר באמת, להגיד תודה. אנחנו כולנו אומרים תודה למאיר כהן, אבל צריך גם להגיד תודה, להוסיף, לשלמה מור-יוסף, מנכ”ל הביטוח הלאומי, שהייתי אצלו לא בישיבה אחת; דחף, ניסה להוביל מול היועצים המשפטיים, עד שהחוק הזה באמת הגיע לבשלות ואפשר לחוקק אותו. והייתה הסכמה גם של הביטוח הלאומי ושל מאיר כהן, בעצם גם בהסכמת האוצר, שבסך הכול מדובר ב-15 מיליון שקל בתקציב הכולל, אבל למשפחות האלה זה הרבה. תודה”.

קצת קונן על החוק ח”כ ניסים זאב. לא על עצם החוק, עליו בירך ושהוא היה אחד מיוזמיו הראשוניים, כי אם על הפרוצדורה.

“אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בתחילת דברי אני רוצה להתייחס לנושא הטכני, שמבחינתי הוא מהותי. היו כאן כמה הצעות חוק שעלו במהלך השנים האחרונות. אני בעצמי הבאתי לפחות שתי הצעות חוק וגם הצטרפתי לחוקים שחברי העלו. ובכל פעם שהעלינו איזשהו חוק, זה נפל כי ועדת השרים לא הסכימה, או כי השר הממונה בא ואמר: יש פה הוצאה גדולה, ואנחנו לא יכולים לעמוד בנטל. דיברו אפילו על מאות מיליונים או עשרות רבות של מיליונים.

“עכשיו, מה שקרה, אני בכל זאת, בתקופה שהיה השר כחלון, הוא הבטיח לי להעביר את הצעת החוק, ובוועדת השרים זה נפל. שוב, אצל השר מאיר כהן, שייאמר לזכותו שהוא עזר לי להעביר את זה, ואני אומר לכם – בהתחלה הבאתי הצעת חוק שגם השר מאיר כהן ומנכ”ל הביטוח הלאומי לא הסכימו לתמוך בה. בסוף קבעתי פגישה בלשכת השר, יחד עם מנכ”ל הביטוח הלאומי. ישבנו בפגישה ארוכה, למעלה משעה, כדי לתאם את כל המהלכים, את כל הסעיפים, ובסופו של דבר הבאתי משהו שהממשלה תסכים לבלוע אותו, כמו שאומרים, שזה הוצאה של בערך 15 מיליון שקלים. ייאמר לזכותו של השר מאיר כהן, אפילו שהוא לא נמצא פה, אני מכבד אותו ואני מברך אותו על כך שזה עבר בוועדת שרים.

“עכשיו, מה שקרה באותו יום – בא אלי חבר הכנסת דב חנין, שהצעת החוק שלו בחיים לא הייתה עוברת בוועדת השרים, כי ההצעה שלו הייתה בדיוק כמו ההצעה של חברי שוועדת השרים התנגדה לה. בא אלי בבקשה ואמר לי: מה אכפת לך? אני מוכן להצטרף אליך, להצעת החוק שלך. אני רק טכנית מצטרף. אמרתי, מה אכפת לי, מה, עיני צרה שמישהו יצטרף אלי? בכל הכבוד, בוא תצטרף. תראו מה זה פלא. זאת אומרת, הצעת החוק שלי אושרה בוועדת השרים, עברה בכנסת רק בגלל שוועדת השרים אישרה, בא דב חנין שהצעת החוק שלו – ועדת השרים לא הסכימה לו כי היו הצעות חוק דומות – הוא בא והצטרף אלי, עלה על העגלה. פתאום אני רואה פה – הצעת חוק של דב חנין, שאני לא יודע מה – עיסאווי וכל חבריו, שלא היו, ואני לא יודע בכלל מה להם ולחוק הזה, ונסים זאב וכל הרשימה המכובדת שעובדת במשך שנים, לא נמצאים בכלל ברשימה, מי הם. עשו לי טובה, הרי – משה גפני, תבין – הסכימו לשנות את הטופס היום ולשים גם אותי ברשימה, כי מים אחרונים – חובה, נסים זאב בסוף, לא נורא.

“תראה, תסתכל ברשימה. בין היוזמים – קודם כול הדב, אחר כך מוחמד, אחר כך סוייד, אחר כך עפו ואחר כך נסים זאב. תאמינו לי, לא יאומן כי יסופר”.

“מעשה נסים”, צחק-קרא ח”כ ישראל איכלר.

“מעשה נסים. אגב, זה עלה הרבה כסף לכנסת היום, כי היו צריכים לשים את השם שלי עוד הפעם, כי בכלל – לא הייתי בכלל. נסים זאב – מאן דכר שמיה, הגמרא אומרת. מה פתאום, מה, מה.

“לא. אני רוצה לומר לך, אומנם זה משהו טכני. זורקים את זה על המזכירות, אבל לדעתי זה דבר שלא ראוי שייעשה. כי אתה יודע, ידידי, מיקי לוי, סגן השר, חבר כנסת פה – עד שמעביר פה איזשהו חוק, שבכלל ייקרא על שמו, עושים – בכלל אם הוא באופוזיציה? בכלל טוב שנותנים לו רשות לשבת פה באולם הזה, מה. מה פתאום? בפרט אם הוא חרדי, ועוד הוא “פרענק”? בכלל. הוא צריך להיות בשורה האחרונה. אתה שם לב? אני יושב תמיד בשורה האחרונה. מה לעשות, זה המקום שלי, שם. אני כבר השלמתי עם זה. אבל חשבתי בכל זאת, כשאני מביא איזושהי הצעת חוק, ויש איזושהי הסכמה של הממשלה, לפחות מי שיצטרף אלי – ישבו פה, המזכירות, שהוא מצטרף אלי ולא אני הצטרפתי אליו.

“אז אומרים לי: מה נעשה? המספר שלו זה מספר עתיק. אז אני אומר לך, אתה יודע, תמיד מטבע עתיק שווה יותר, אני מסכים עם זה, אבל אנחנו לא משתמשים במטבעות ישנים. אם אתה רוצה לקנות במטבע ישן, אתה יכול לקנות משהו? לך למכולת עם לירה ישנה, אף אחד לא יסכים לקבל את זה.

“בסדר, אבל אני חושב שצריכה להיות פה פייריות. זה משהו שאומנם הוא טכני, אבל אני אומר לך, לחבר כנסת שעמל כל כך הרבה, ואני אומר גם על הרב אייכלר וגם על הרב גפני, ואורי מקלב, אני אומר לך, הם עמלו רבות בהצעות החוק שפה מוזכרות, והם היו הרבה לפני אחרים. אני חושב שמן הראוי והכבוד לשים אותם קצת לפני אחרים שלא היו בכלל בהצעת החוק שוועדת השרים אישרה”.