הפסטיבלים המוזרים: הטלת דגי טונה, ומלחמת עגבניות

המינוח ‘עונת המלפפונים’ מתאר את שיא עונת הקייץ בה יש התמעטות ניכרת בפעילות של הממשל התרבות והתקשורת. ואכן, ימי הקייץ נחשבים לימים ‘יבשים’ יותר, חסרי ארועי ספורט ותרבות גדולים. אלא שלמרות זאת מתקיימים בתקופה הזו כמה מהפסטיבלים המשונים בעולם, והפופלאריות הגדולה לה הם זוכים מושכת תיירים רבים מכל רחבי הגלובוס. הנה רשימה חלקית.

פסטיבל לה – טומטו

בספרד קיימת עיר לא גדולה בשם בונול. העיר הזו המזכירה שכונה, מאוכלסת בסך הכל ב- 9000 תושבים. ועם זאת בחודש הקרוב מתעתדים לפקוד את האתר עשרות אם לא מאות אלפי תיירים. הסיבה: פסטיבל העגבניה.

מה הוא הפסטיבל המשונה הזה? כפי שמרמז שמו, סובב הפסטיבל סביב ציר הירק האדום המוכר לכולנו. עשרות אלפי האנשים מגיעים אל מרכז העיר שם ממתינות להם עשרות משאיות ענק טעונות בעשרות אלפי אולי במאות אלפי עגבניות.

האנשים מגיעים כשהם לבושים בבגדים ישנים, ובמשקפי פלסטיק עמידות, ובבת אחת פותחים בחגיגה. הם מטילים האחד על רעהו עגבניות במשך יום תמים במה שהופך למלחמת האוכל הגדולה בעולם.

כתוצאה מהמלחמה העקובה מקטשופ, נצבעים כל הבתים בעיר באדום ונהר של מיץ עגבניות זורם ברחובות. העיר הקטנה הפכה בזכות הפסטיבל המשונה הזה לאחת הערים המוכרות בעולם.

פסטיבל טונההארם

בעיר פורט לינקולן שבאוסטרליה מתקיים פסטיבל לא פחות מוזר. במהלך הארוע מתחרים המקומיים, כמו גם התיירים הרבים, מי מסוגל לזרוק דגי טונה למרחק הגדול ביותר.

המונים מגיעים לפסטיבל הביזארי הזה, ומסתבר כי הצלחתו הגדלה מידי שנה, הופכת גם להצלחת העיר הקטנה בה הוא מתקיים. במהלך השנים רכשו תושבי המקום בתים חדשים והכלכלה, בעקומה ליניארית ברורה, פרחה בה מאז החל הארוע.

פסטיבל הבוץ

פסטיבל הבוץ מתקיים בדרום קוריאה בעיר בוריאנג. במשך כל ימי הארוע מתפלשים המבקרים הרבים בבוץ, משחקים בו, ורוחצים באמבטיות בוץ.

כמה מגיעים לבוריאנג לחוות את התענוג המפוקפק? מסתבר שלא פחות משני מיליון מבקרים. פסטיבל דומה מתקיים בבלגיה אלא ששם מקיימים המשתתפים תחרויות של מירוצי סירות בבוץ.

פסטיבל הכריות

בקנווד שבקליפורניה מתקיים פסטיבל הכריות, או במילים אחרות: מלחמת כריות. נשמע מוכר מימי הילדות? אלא שבפסטיבל הזה משתתפים בעיקר מבוגרים.

מסתבר שהמונים מבקשים להגיע לעיר בה יוכלו להטיל כריות האחד בשני מבלי שייחשבו לילדותיים.

הביקורות

מלבד הביקורת המתבקשת על פי התפיסה היהודית הרואה במשחק במאכל ובבעלי חיים עבירה של ‘בל תשחית’ ו’ביזוי אוכלים’ המתרחשים בפסטיבלים של העגבניות והדגים, נשמעים גם לא מעט טענות מגורמים שונים המבקשים למגר את התופעה הסוחפת. בספרד מתלוננים חלק מן התושבים כי הם נאלצים לצבוע את בתיהם מחדש, ובכלל עבודת הניקיון הנדרשת בימים שאחרי קיום הפסטיבל לא שווה את ההכנסות ממנו.

כנגד פסטיבל הטונה עולה הקובלנה כי בעקבותיו מתמעטים מספר דגי הטונה בים. הכמות העצומה של הדגים המשמשת לתחרות מדללת את אוכלוסיית הדגים. בקליפורניה מתלוננים מקומיים כי התנועה הופכת למסורבלת בימי הלחימה, ואין כל סיבה שהם יעמדו בפקקים רק בגלל שלכמה מבוגרים יש רצון לחזור לילדות.

כך או כך, תופעת ‘הפסטיבלים המוזרים’ רק צוברת תאוצה כמו שכותב david wiese  בספרו real reading, וערים קטנות, המבקשות לייצר הכנסות מאמצות את הרעיון, ומנסחות בכל שנה מחדש את הפסטיבל הביזארי התורן שחייב להיות סנסציוני יותר מקודמו.