תחת הכותרת ‘סוף העולם ימינה’, מתייחס הפרשן הפוליטי עמית סגל בטורו ב’המוסף לשבת’ של ‘ידיעות אחרונות’, לאחדות בין שלוש המפלגות בציונות הדתית – הבית היהודי, האיחוד הלאומי ו’עוצמה יהודית’, שלפי שעה נתקלת בקשיים.
סגל כתב: “בענווה ובצניעות אני מקבל את התפקיד שהטילו על כתפיי, אמר הרב רפי פרץ כשנבחר בראשון בערב לראשות הבית היהודי. 36 שעות אחר כך נעלמה הענווה ונגוזה הצניעות: בפגישה הראשונה עם יושב ראש האיחוד הלאומי, בצלאל סמוטריץ’, הבהיר פרץ שהוא רוצה גם את ראשות הרשימה וגם את התיק הבכיר. שר החינוך, אם תהיתם.
“נראה שהוא טס אל עולמות מדומיינים שבהם מפלגתו הטרייה היא עדיין מגנט מנדטים ולא טרנטה הפוכה בצד הדרך, מפונצ’רת ונטולת דלק. בנט ושקד הרימו אותה ב־2012 מתחת לאחוז החסימה, ושם בדיוק הניחו אותה שש שנים אחר כך. אוסף הגברים החרד”לים שנבחר שם, כמעט כולם מתנחלים, לא שיפר את המצב.
“שיגעונות הגדלות הקטנוניים האלה היו מעניינים כמה עלוני שבת, אלמלא היה מדובר באחת משלוש השאלות שעשויות להכריע את גורל הבחירות, לצד החלטת מנדלבליט והאיחוד בשמאל”.
לדעת סגל, “איחוד בימין העמוק ימצה את מאגר הקולות שבוזבז ברובו ב־2015 על הריצה הכושלת של אלי ישי; הוא יעניק לבנט את הקולות של המיינסטרים הסרוג, שלא משתגע על כהניזם ברוטב חרד”ל; ויאפשר לנתניהו ללכת על הראש של שותפיו בלי לחשוש שמישהו מהם ייפול מתחת לאחוז החסימה. וזה, כידוע, מה שהוא באמת רוצה.
“זה עובד גם הפוך: בלי איחוד כזה הימין עשוי ליפול כמו דומינו. די משעשע לחשוב שמפתח הניצחון של נתניהו נמצא עכשיו בסוף העולם ימינה”.