היום כ״ב בשבט. יום ההולדת של חני.
ילדיי המתוקים ביקשו שנעשה משהו טוב בתאריך ואישרתי. אז הם לא הלכו ללימודים, אני לא הלכתי לעבודה, נסענו לכותל, אכלנו במסעדה מעולה, וקינחנו בהליכה בפארק.
בכניסה לכותל עצרו אותנו שלושה שוטרים ובראשם שוטרת שבדקה היטב האם הילדים מאחורה חגורים.
ובכן, הם לא היו חגורים והיא החליטה לרשום לי דוח וקנס.
האמת שאין לי בכלל נקודות (תמיד ויתרו לחני ולי כי היינו מתוקים).
תוך כדי שהשוטרת רשמה את הדוח, התלבטתי האם לצאת ולספר לה שאנחנו חוגגים לחני יומולדת וזה קצת הורס את האווירה ואוליי כדאי שתוותר.
דנתי עם הילדים והם הסכימו שננצל את העניין.
יצאתי מהמכונית לכיוון השוטרת וסיפרתי לה שהילדים איבדו את אימם לפני שנה ואנחנו חוגגים לה יומולדת וזה הורס קצת את החגיגות ואולי שתוותר.
השוטרת הרימה את העט ואמרה לי: ‘אויש, למה אתה אומר לי את זה עכשיו, לאחר שסיימתי לכתוב את הדוח? מבטיחה לך שאם היית אומר לי את זה לפני כמה דקות, הייתי מוותרת. עכשיו מה נעשה? אין לי איך לבטל’.
אמרתי לה שזה בסדר גמור ומחשבה טובה זה המון וחתמתי על הדוח.
•
כשנכנסתי חזרה לרכב, סיפרתי לילדים את הדו שיח ביני לבין השוטרת.
הם אמרו לי: ‘אוי אבא, אתה בטח נורא מבואס, אם רק היית אומר לה לפני שתי דקות…’
ואמרתי להם שאני ממש לא מבואס. להיפך. אני אוהב את הדוח הזה מאוד כי תביטו: בורא עולם יכול היה לתת לי את הבינה הזו, שתי דקות קודם והוא לא נתן לי את זה.
סימן שקבעו לי לקבל 2 נקודות וקנס של 500 שקל ואם ככה בחרו בשבילי אני מחובר לדוח הזה – יש לי איתו קשר מיוחד.
המשכנו לכותל, ובתפילה הודיתי לבורא עולם על המון דברים שזכיתי בהם ומרגיש בר מזל שיש לי אותם. ביקשתי עוד הרבה דברים טובים, לא לפני שהודיתי לו גם על הדוח.
• מתוך דף הפייסבוק של דובי וינרוט