הוקעת הרצח וגדיעת ההתפרעות

ככל שמתברר כי יהודים הם שעשו את מעשה הרצח האכזרי של הנער הערבי, הרי זו נקודת שפל מחפירה לכולנו. אין זה שייך כלל לוויכוח בין ימין לשמאל, ולדיון על דרך התגובה הראויה מול מחבלים ומרצחים. מעשה זוועה כזה הוא מחוץ לתחום בעבור יהודי. נקודה.

קשה לדעת מה עבר בראשם של מבצעי הרצח המזעזע. האם הייתה כאן התפרקות של יצרים חייתיים? האם מוחם החולני חשב שירידה לרמתם של השפלים שבאויבינו היא ‘נקמה’ בהם? האם לא הייתה להם שום יכולת להבין איזה נזק אדיר המעשה הזה גורם קודם כול לנו, ליהודים?!

נדרשת כאן הוקעה ברורה, חד-משמעית ונחרצת. ואל ישלה איש את עצמו כי הגינוי נאמר כדי לצאת ידי חובה. עשבים שוטים כאלה יש לנכש בכל העוצמה, מפני שאנחנו איננו רוצים להיות רוצחים נתעבים כאלה. חד וחלק.

באיזו זכות?

אך לאחר ההוקעה התקיפה, ולצד הפעולות החינוכיות וההסברתיות שיש לעשות כדי שחלילה מעשה כזה לא יישנה, אי-אפשר להבליג לנוכח הסלחנות הננקטת כלפי ההתפרעויות של ערבים, המתפשטות לכל רחבי הארץ.

לאותם מתפרעים צריך לומר דברים ברורים ונחרצים לא פחות:

המעשה הנורא מזעזע אותנו, היהודים, מפני שהוא מנוגד לחלוטין לערכים שלנו ולאורחות חיינו. אבל אתם, באיזו זכות אתם יוצאים ומתפרעים? האם גם אתם יצאתם מעורכם, כמונו, כדי להוקיע רצח של ילדים תמימים?! איפה הייתם כשבני עמכם טבחו בתינוקות של משפחת פוגל?! איפה נשמע קולכם כשצלף ערבי כיוון רובה אל ראשה של שלהבת פס?! האם סערה רוחכם כאשר מחבל מקרבכם בחר להפעיל את חגורת הנפץ הקטלנית שעל גופו ליד ילדים בדיזנגוף סנטר?!

בעיצומם של ימי המתח והחרדה לשלומם של שלושת הנערים החטופים העזה חברת כנסת מטעמכם להביע תמיכה בחוטפים, ולא הסכימה להגדירם טרוריסטים. כאשר נער ערבי אמיץ קם וגינה את החטיפה וקרא להחזיר את הנערים לבתיהם, הוא הותקף מכל עבר ואיימו על חייו, עד שנאלץ לרדת למחתרת.

לא צריך להיות חוקר מעמיק כדי לדעת את הלכי הרוח הרוֹוחים בקרבכם. אתם תומכים בגלוי ובסתר בטרור נגד חפים מפשע, נשים וילדים, זקנים ותינוקות. גם כשאתם מגנים מעשים כאלה, זה גינוי שמן השפה ולחוץ, המנומק בנימוקים טקטיים. איפה אנשי הדת שלכם, שיקומו ויצהירו בקול ברור וצלול כי מעשים ברבריים כאלה סותרים את הדת ואת האמונה, וכי השימוש בשם הבורא לנטילת חיים הוא תועבה מוסרית?

מניין הסלחנות?!

אנחנו שומעים את אנשי התקשורת מראיינים ברטט את נציגי הציבור הערבים, שואלים אותם בקול רך ומתחנן “מה צריך לעשות כדי להחזיר את השקט?”. כאילו ברור שעכשיו מותר להמוני מתפרעים ערבים להעלות מכוניות של יהודים באש, ליידות אבנים, להרוס רכוש, להתנפל על עוברי אורח תמימים – ואנחנו צריכים לשתוק ולהמתין עד יעבור זעם.

ההתפרעויות האלימות האלה הן שנאת יהודים צרופה, שמצאה לה עכשיו אפיק נוח להתפרצות. היא צריכה להיתקל בתגובה תקיפה ונחרצת, לא בגמגומים ובסלחנות. הצביעות הזאת חייבת להיבלם ומיד.

המאמר מתפרסם בגיליון ‘שיחת השבוע’