•
למחרת מחליט מיכאי לעשות מעשה. הוא לוקח את שרה הקטנה לטיול ברחובות בוקרשט. הצעידה מובילה אל בית העלמין היהודי בעיר. השניים משוטטים בין המצבות העתיקות, עד שמיכאי עוצר סמוך לקבריהם של ברוך ושרה לורֶר. "כאן קבורים סבא וסבתא שלך", אומר מיכאי לבתו בקול שקט. הוא נושם עמוקות ולוחש: "הם היו יהודים... וגם האדם המוזר בעל הזקן, שראית אתמול, הוא יהודי. יהודי דתי. הכובע שעל ראשו הוא שטריימל, כובע פרווה מסורתי של החסידים. כן, שרה, גם את יהודיה, ועלייך לזכור זאת תמיד!" הילדה מהנהנת בהבנה, אף שאינה מצליחה לרדת לסוף דעתו של אביה. היא מבולבלת למדיי. מעולם לא אמר לה שהיא יהודיה, וכעת הוא מזהיר אותה שלא לשכוח זאת לעולם... מיכאי מוציא מכיסו שרשרת עם תליון מגן דוד ועונד אותה על צווארה. כעת, אל מול המצבות הדוממות, הוא מלמד אותה, בפעם הראשונה, לומר "שמע ישראל". השנים חלפו. שרה גדלה, עלתה ארצה, ומעולם לא שכחה את הרגעים שבהם התוודעה ליהדותה, וכיצד אביה, מיכאל-בנימין הרשקוביץ', גילה לה שהיא בת לעם היהודי. היא זכרה גם את היהודי ששטריימל לראשו, צועד בגאון ברחובות בוקרשט ומתעלם בשוויון נפש מגוב האריות הקומוניסטי.•
שרה, היא אמא שלי. אני, מיכאל בנימין, קרוי על שם אביה. תמיד תהיתי מיהו אותו יהודי, אך אמא לא יכלה להשיב על כך. היא שיערה שזה היה תייר שנקלע לעיר, או יהודי ששהה בבוקרשט בדרכו לארץ ישראל. לפני כחמש שנים חלקתי את הסיפור עם חברי, ר' אברהם-מרדכי וינשטוק, וזה פרסמו בשבועון 'המבשר'. כשנה מאוחר יותר, לאחר שהתפלל תפילת ערבית בבית כנסת בבית שמש, ניגש אל וינשטוק אברך צעיר. "זוכר שפרסמת לפני כשנה סיפור על יהודי חובש שטריימל ברחובות בוקרשט, וילדה שהביטה בו מן החלון?", שאל אותו. וינשטוק אישר. "נראֶה לי שהאיש הזה היה סבי", אמר האברך. הוא סיפר כי סבו היה רבי מרדכי פרנקל, האדמו"ר מבוטושטאן. באותן שנים התגורר בבוקרשט, עד עלייתו ארצה בשנת תש"כ.
בהיותו ברומניה בלט בעקשנותו להתהלך ברחובות ושטריימל לראשו. הכובע שהסגיר את מוצאו הביא עליו הצקות שונות. הוא נקנס, הוקנט ונרדף, אך לרגע לא חשב להסירו מראשו.
כשביקשו מקורביו להניאו מכך, השיב: "מי יודע? אולי יראה אותי יהודי מן החלון ויזכר כי הוא יהודי?"
בוטושאנער רבי, ראו אותך! אוהו, ראו!
•
•
בתמונה הראשונה: הרב מרדכי פרנקל, הרבי מבוטושאן. בתמונה השניה: אני, צועד עם בני לבית-הכנסת בקאלוגה, בשבת בבוקר. צולם על ידי נכרי, ללא ידיעתי. לאחר זמן, התמונה נשלחה אלי על ידי קרוב-משפחתו של הצלם.
בתמונה השלישית, אני עם אמא.
אמא כל חייה נשאה את מגן-דוד שלה, או "ציון", כפי שהיא נהגה לקרוא לו, ומעולם לא שכחה מי היא, כפי שביקש ממנה אביה.
וגם אני, אמא. לעולם לא אשכח. לא אותך, ולא את מה שלמדת אותי.
• הרב מיכאל אוישי הוא שליח חב"ד בקאלוגה
הצטרפו לדף הפייסבוק של חרדים 10 >>
הצטרפו לדף X של חרדים 10 >>
רוצים עוד נייעס, סרטונים וסיפורים? הצטרפו לערוץ הוואטסאפ של חרדים 10 >>
