1.
מה באמת קרה שם, בבית שמש, בלילה שבין מוצאי שבת ליום ראשון, השבוע? איך קרה, שהקואליציה של עליזה בלוך, זו שהוצגה כמי שפוגעת בכל הקדוש והיקר, מסכנת ממש את פח השמן הטהור, הפכה בין לילה לכשרה?
ואיך נותרה לה בצד, נבוכה, אולי גם פגועה, סיעת ש”ס, זו הצועדת עם ‘דגל-רשב”ם’ יד ביד, בואכה סיבוב ראשון ושני בירושלים (משה ליאון), ועד שבילי אלעד, שם יצאה ש”ס מגדרה למען אשכנזי תכול-עיניים (יצחק פינדרוס), כאשר גם בימים אלו מטפחות שתי התנועות ‘גוש’ שיש המכנים אותו בשם הגנאי ‘חוסם’, ויש המורחים עליו קרם וטוענים כי הוא ‘בונה’?
האמת צריכה להיאמר: הכתובת נכתבה על קירות בית שמש כבר בליל הבחירות. יש שיאמרו, שהיא נמרחה בזפת במהלך הקדנציות הקודמות, שחור על גבי כבישים, מוסדות, הקצאות ומבנים. אבל אין ספק שהמהלומה ניחתה בבום קולני מרעיש, עת נבחרה לתפקיד ראש העיר אשה, דתית-לאומית, ממש לא ‘אונזערע’.
לא נכנס כעת לשאלות איך כל הטוב הזה נחת על הציבור החרדי בעיר השמש העולה (המבקשים לחפור, ימצאו את ההיסטוריה בטורים שפורסמו ב’חרדים 10′). כך או כך, במוצאי יום הבחירות החלו בוחרי ש”ס ו’דגל’ לקלוט כי מישהו עשה להם בית-ספר. למישהו הזה קוראים עליזה בלוך, אבל אין ספק, כך הפנימו מהר, כי אנשים ‘מתוך המחנה’ סייעו בידה. חרדים-מודרנים מחד, וגם חסידים (לא כולם, כמובן) מאידך.
אך טבעי הוא, שדי מהר מצאה עצמה בלוך מצעידה קואליציה מרשימה, הכוללת גם את סיעת הבית היהודי וגם את סיעת אגודת-ישראל. בלי ליטאים, בלי ש”סניקים.
זה לא שלא היו מי שביקשו לעלות על בריקדות, לעשות מעשה אלעד בבית שמש. אלא ששום היגיון לא היה בצעד מסוג זה. אחרי הכול, באלעד יש רוב של 9 (‘דגל’, ש”ס וסיעת ישי של ברק צברי) מול 6 נאמני פרוש. בבית שמש, שתי הסיעות – ‘דגל’ וש”ס – מונות 7 מנדטים בלבד. חסר משמעות מול הקואליציה המרשימה של עליזה בלוך.
אז מה כבר אפשר לעשות – לפרסם מכתבים של רבנים על סכנה לאידישקייט? זה יפה ומרשים, אבל עם זה מוסדות לא יכולים להתקיים. אתם יודעים מה? נזרום: נניח שמצליחים לפרק את הקואליציה ולהכריז מחדש על בחירות – מי, לדעתכם, היה נבחר שוב?
ניחשתם נכון. עליזה בלוך.
2.
אם תשאלו את חברי הכנסת של ‘דגל’, הם יספרו כי הם היו ממש בעד כניסה לקואליציה. היו אלה רבני העיר שבתחילה סברו כי אין על מה לדבר; שבלוך תצעיד את העיר לחורבן רוחני. אבל, משסיפקה להם את ההבטחות המתאימות לסטטוס-קוו וכל הנלווה לו, נשמו לרווחה ואישרו לקפוץ על עגלתה.
עוד אמת צריכה להיאמר: מעולם לא הוכנה תכנית מגירה למקרה של הפסד בבית שמש. מי חלם על הפסד? הניצחון נראה כמונח כבר בכיסו של מוישה אבוטבול. כשהיו מי שניסו, ואני בתוכם, להזהיר כי העניינים קצת יותר יגעים, שהקולות העולים מפי תושבים בבית שמש לא ממש נעימים לאוזן – התקבלו צחקוקים. כפי שמגיבים על בדיחה כושלת.
לא הרי בית שמש כהרי אלעד, שם התכוננו נפשית לניצחונו של פרוש כבר מהרגע בו אמר בית המשפט את דברו ופסל את פינדרוס. אבל בבית שמש, שם איש לא התכונן להפסד, ולכן לאיש לא היה מושג מה עושים כעת. אז התושבים אמרו את דברם, הלחץ הציבורי פעל, הרבנים אישרו – והמהלך הותנע.
בבית שמש, זו האמת, לא הפוליטיקאים הם שהובילו. הם הצטרפו למהלכים, הסכימו עמם לאחר מעשה. הכול מתוך תסכול, כשהם עומדים מהצד ורואים את הארץ המובטחת מונחת על ידיהם של הקולגות מאגודת-ישראל.
היו בקרב הפוליטיקאים מי שהתבטאו בסגנון ‘תישרף העיר, אנחנו בחוץ’. אבל מהר מאוד הם התעשתו מול רצון רבני העיר, שבבית שמש הצליחו לתפוס פיקוד. לא בסיבוב הקודם, לא בערב הבחירות, אז רצו הרבנים את שמוליק גרינברג כמועמד, אבל נכנעו מול החומה הבצורה של המפלגה, שיישרה קו עם המועמד מש”ס.
אבל בסיבוב האחרון, בשלב המשא ומתן, בהחלט אחזו בהגה.
3.
בתחילת המו”מ, נראה היה שעליזה בלוך מעדיפה את ש”ס על פני ‘דגל.’ גם כי משה מונטג לא ממש בא לה בטוב, כמי שסימל עבורה את ‘השלטון הישן’, ממנו היא כל-כך רוצה להתרחק. אבל גם, כפי שהסביר לי יהודי המקורב אליה: “אל תשכחי שמאחורי ש”ס עומד אריה דרעי, שהוא שר הפנים. עליזה מספיק חכמה כדי להבין את היתרונות שיש לה בחבירה למפלגתו”.
“בנוסף”, מסביר היהודי, “היו גורמים חסידיים שדחפו לכך ש’דגל’ תישאר בחוץ. זה היה חשוב להם מאוד, אחרי חגיגות ה-6:3. מה גם, שאבוטבול נתפס בעיניהם כמי שנציגי ‘דגל’ הובילו ותמרנו כרצונם. כך שהרצון לנקום, היה מכוון דווקא לעברם”.
במקביל, נעשה כל מאמץ כדי לצרף את ש”ס לקואליציה.
אז איפה, בעצם, ש”ס שגתה? “בזה שהעלתה את הרף ודרשה הרים וגבעות, וכך חלף הזמן. עליזה רצתה מאוד להרחיב את הקואליציה שלה, ונאלצה להתחיל לפזול לכיוון ‘דגל’, שהתמסרה ‘בזול’ ולא ביקשה גדולות ונצורות”.
4.
כאן נכנסת לתמונה קבוצה לא קטנה של חרדים מודרנים, שתמכו במהלך מערכת הבחירות בכל הכוח בעליזה בלוך.
לאנשים הללו היה קשה מאוד לשמוע את האשמות שהטיחו הרבנים על הסכנה לאידישקייט. שכן, הם לא עשויים מחומר שרוצה לראות את בית שמש נשלטת בידי סרוגים בלבד. כיוון שכך, כמה מהם החליטו לנסות להשפיע על עליזה לשנות דברים, לבוא לקראת הרבנים. וכן, גם לקראת נציגי ‘דגל’.
ראש וראשון לקבוצה הוא נתי זק (דודו של יהודה מנדלוביץ’, עוזרו המסור של ח”כ אורי מקלב, כך שהיה קל לו לתזז בין הצדדים). עד מהרה הבשילו המאמצים לכדי הצעה מפתה שהונחה לפני כשבועיים, בו-זמנית, לפתחן של ש”ס ו’דגל’.
להצעה שהוגשה ל’דגל’ צורפו הבטחות על שמירת הסטטוס-קוו בנושאי דת, דבר שלא עוגן עד כה בהסכם הקואליציוני מול אגודת-ישראל, והיווה אבן נגף מבחינת ‘דגל’ לכניסה לקואליציה – לפחות מהצד של רבני העיר, אם לא מהצד של הפוליטיקאים, שהתעניינו יותר בתופינים (חלוקה טבעית, בעצם: הרבנים דואגים לאידישקייט, הפוליטיקאים לפוליטיקה).
שתי הסיעות, אגב, ידעו זו על ההצעה של זו.
5.
קיבלתם את כל מבוקשכם בענייני אידישקייט? אני שואלת גורם בכיר מ’דגל’.
לא, הוא משיב לי בכנות. יש כמה נושאים שנותרו עמומים קמעא, אבל זה ‘יותר טוב מכלום’ ובהחלט אפשר היה ‘לחיות עם זה’.
אם לרגע חשבתם, על רקע האווירה הצינית השוררת בדרך-כלל בעולם הפוליטי, שדרישות ה’אידישקייט’ היו מריחה שכל מטרתה להשיג עוד ‘צימוקים’ – נראה שטעיתם. היו רגעים שגם אני חשדתי.
אבל איך אמר יהודי מבית שמש, כזה המחשיב עצמו למקורב לראש העיר? “כן, גם אני חשבתי ככה בהתחלה. בהמשך, הבנתי שמדובר בדרישות אמיתיות מצד רבנים. דרישות שלא באות מכיוון של פוליטיקאים בכלל. על זה נתקע המו”מ בהתחלה. כשזה סודר, הדברים השתחררו”.
התופינים, יחסית, הם כה מועטים (שפ”ע, קצת תרבות תורנית, קצת תחבורה, קצת נוער, כספים וגבייה, מעונות גיל רך), עד כי נראה שמשה מונטג לא ממש מצא תחום לעסוק בו, והעדיף לפרוש ולעשות לביתו. אפילו תפקיד הסגנות לא הוענק ל’דגל’ במלואו, כי אם מחצית הקדנציה בלבד.
לדברי גורם בכיר ב’דגל’, ש”ס עודכנה כל העת על ההתקדמות. הכיבודים שהוצעו ל’דגל’ לא היו על חשבון ש”ס וכן להיפך. כל סיעה קיבלה את הצעה שאינה נוגעת במוכן לחברתה.
למעשה, ש”ס הייתה אמורה לסגור הרבה לפני ‘דגל’. נציגי ‘דגל’ אף לקחו זאת בחשבון. אחרי הכול, גם אם חשבו רבני העיר הנמנים על ש”ס כי יש בעיות באידישקייט, קולם לא נשמע.
בסופו של יום, בעיקר בשל העובדה ש’דגל’ לא ממש התעקשה על תפקידים, היא הצליחה לנעול את הסיפור קצת לפני ש”ס, אבל “ברור לכולנו שזה עניין של ימים בודדים עד שגם ש”ס מסיימת את המו”מ ונכנסת לקואליציה”.
הגורם מ’דגל’: “אף אחד לא מבין את הטענה של ש”ס על ‘בגידה’. היינו מתואמים על כל צעד ושעל. בהסכם שלנו, למשל, כתוב בצורה ברור שאנחנו לא מקבלים את המועצה הדתית, הנמצאת כיום בידי ש”ס, והייתה אמורה להימסר ל’דגל’ (הובטח לה בליל הגשת הרשימות, כשאבוטבול חיפש בית – ש.ר.), כנראה לידי אחד מעוזרי הח”כים”.
כן, הוא אומר, אנחנו מבינים את הכאב השורר בש”ס. אחרי הכול אילו נכנסה לבד, בלי ‘דגל’, הייתה מקבלת הרבה יותר. “אבל מעולם לא חתם איש על הסכם מול ש”ס בכל הנוגע לעיר בית שמש, זה לא שהפרנו משהו”.
האם רבני ‘דגל’ יזרמו עם העובדה שנציג הבית היהודי הוא שיקבל את המועצה הדתית? לכאורה, לא. יחד עם זאת, ראש העיר התחייבה להתחשב ברבנים. היא אפילו חתמה על כך. אם היא גם תקיים, הרי שכל צעד ייעשה בתיאום עם הרבנים. כפי שעושה רושם, היא נחושה לעשות הכול כדי להצליח, מה שנותן תקווה.
וחוץ מזה, כפי שטוענים גורמים ב’דגל’, תמיד נוכל לפרוש אם משהו יתברר כלא תקין מבחינת אידישקייט. למה לנו להיות בחוץ כבר מעכשיו?
6.
חשדנותי הובילה אותי לחשוב על קונספירציה: האם יכול להיות שכניסת ‘דגל’ לקואליציה, כאשר שמוליק גרינברג מוביל ומשה מונטג פורש, מסמלת איכשהו ניצחון של פלג-ראב”ד על פלג-רשב”ם?
התשובות ששמעתי מכמה קצוות, שללו זאת לחלוטין.
“זה ניצחון של רבני העיר. אבל זה ממש לא היה מהלך נגד הפוליטיקאים או נגד הבית ברחוב רשב”ם, משום שגם שם הבינו את ההבדל בין אלעד לבית שמש; הבינו שמדובר בקואליציה יציבה, עם ראש עיר שנהנית מתמיכה ברורה, וקלטו שאין מה לצעוד לכיוון לעומתי. הרבנים היו בקשר לכל אורך הדרך עם יענקי קנייבסקי, נכד הגר”ח”.
ומדוע ש”ס משמיעה קולות מלחמה, כאשר יודעים שם שכן היו עדכונים ובקרוב ממש נציגי הסיעה יכנסו אף הם אל חיקה הנעים של הקואליציה?
אפשר לנחש: מערכת בחירות. יוזמת האיחוד עם יהדות התורה לא ממש הוסיפה צבע בלחיי המפלגה. לכן, קולות מלחמה – ‘אכלו לנו, שתו לנו’ – טובים יותר כדי להניע מצביעים מזרחיים אל הקלפיות.
לדגל, לעומת זאת, לא באמת אכפת שהש”סניקים יורים בהם חיצים. אם זה יזניק את מספר המנדטים של המפלגה, מה טוב. בסוף, מול חוק הגיוס והמו”מ על תקציבים לעולם התורה, הולכים עם כל המנדטים, וככל שהם רבים יותר, כך טוב יותר.
אז תנו לשני הצדדים להתכתש. תהיו בטוחים שבשקט-בשקט, כשאף אחד לא רואה, הם לוחצים ידיים בחמימות רבה.
ואם תבחינו בכך, תיראו מופתעים.