“מלחמת הצפון הראשונה” • דוח: אלה האיומים הכי גדולים על ישראל ב-2019

המכון למחקרי ביטחון לאומי מפרסם היום (רביעי) את מדד האיומים הביטחוניים על מדינת ישראל בחזיתות השונות לשנה הקרובה.

ואלה האיומים המובילים על פי סדר חומרתם:

• מלחמת ‘הצפון הראשונה’ – מול כל גורמי הכוח בצפון: איראן, חיזבאללה והמשטר הסורי. האיום החמור ביותר לשנת 2019.

האתגרים הניצבים בפני ישראל בזירה הסורית-לבנונית התעצמו במהלך 2018: בתחילת השנה איראן הגבירה את מאמציה לבסס יכולת צבאית עצמאית בסוריה ולהקנות לחזבאללה יכולות צבאיות מתקדמות; ישראל נקטה פעילות צבאית נמרצת נגד מאמץ זה ותקיפותיה פגעו קשות בתשתית האיראנית, אולם ספק אם איראן תוותר על נוכחותה בסוריה. עם התייצבותה של סוריה וחימושה מחדש על ידי רוסיה, שאינה מקלה על הפעילות הישראלית – הצטמצם חופש הפעולה של צה”ל.

אם יתממש תרחיש של עימות מלא, הוא לא יהיה מוגבל לחזית אחת, ונמצא עצמנו ב’מקרה הכול’, בו ישראל מתמודדת עם איראן, סוריה וחיזבאללה בצפון, לצד ארגוני הטרור ברצועת עזה. זוהי אפשרות שעל ישראל להיות מוכנה לה.

• עימות צבאי בדרום – פוטנציאל ההתלקחות מול חמאס בעזה הוא גבוה ביותר בשנת 2019, אם כי חומרת האיום פחותה משמעותית מזה הנשקף לישראל בחזית הצפון. הסיבות המרכזיות לנפיצות הגבוהה הן הידרדרות מתמשכת של המצב החברתי-כלכלי ברצועה, לחץ מצד הרשות הפלסטינית על חמאס בעזה, וגם שחיקה שחלה במשך הזמן בהרתעה שהושגה על ידי ישראל במבצע ‘צוק איתן’.

אם מבצע אטימת המנהרות בצפון יסתיים ללא הסלמה והדיון בפרויקט דיוק הטילים שבידי חזבאללה לא יבשיל למבצע מנע יזום נגדו, אזי על ישראל להסיט את מאמציה בחזרה לרצועת עזה, לבנות מחדש את ההרתעה כלפי חמאס ולפגוע קשות בזרוע הצבאית של הארגון.

•  התדרדרות ביו”ש – ברקע, ההמתנה לפרסום ‘עסקת המאה’ על ידי ממשל טראמפ, שעתידה לפי תחזיות רבות להתפרסם בקרוב – מהלך שסיכויי ההצלחה שלו נראים בכל מקרה קלושים. במקרה הטוב ישראל תצליח לנצח ב’משחק האשמה’ והכישלון יוטל על הפלסטינים, שדחו את היוזמה עוד טרם פרסומה.

אבל ישראל תצטרך לשאת גם היא בתוצאות הכישלון, שבין היתר יתבטא בערעור נוסף של יציבות הרשות הפלסטינית. סיכונים אלו מצטרפים לתוצאות האפשריות של סוף עידן אבו מאזן.

הסביבה האסטרטגית: אתגרים והזדמנויות

•  ישראל חזקה, בעלת עוצמה צבאית, אסטרטגית וכלכלית חסרת תקדים, אולם מתקשה לתרגם את עוצמתה למציאת דרכים להתמודד צבאית ומדינית עם אתגרי הביטחון הלאומי – מול איראן, מול חיזבאללה ובזירה הפלסטינית. בשל כך ישראל מחמיצה חלון הזדמנויות אסטרטגי לקידום היעדים הלאומיים שלה.

•  ישראל מחזיקה בהרתעה בסיסית חזקה מאד אל מול אתגרים ביטחוניים שמתחת לסף המלחמה. יחד עם זאת, רוב החזיתות שעימן מתמודדת ישראל נפיצות מאוד: סוריה, לבנון ורצועת עזה. בשלושתן, למרות קיומה של הרתעה הדדית בין הצדדים, קיים פוטנציאל הסלמה לעימות נרחב ולמלחמה כוללת, ביותר מאשר חזית אחת בזמן נתון.

•  המאבק בגרעין האיראני – סיכוי נמוך לתרחישי קיצון במהלך 2019. הנשיא טראמפ נוקט מדיניות נוקשה כלפי איראן, וכרכיב מרכזי של מדיניות החוץ שלו לוחץ ממשלו עליה לשנות את התנהגותה בכל התחומים שבהם היא פוגעת באינטרסים האסטרטגיים של ארצות הברית ושל בעלות בריתה במזרח התיכון, ובמרכזן ישראל וערב הסעודית.

פרישת ארצות הברית במאי 2018 מהסכם הגרעין לוותה בשני שלבים של חידוש הסנקציות ואף החמרה שלהן, תוך הצהרה שהיעד הוא חידוש המשא ומתן עם איראן כדי להגיע להסכם שיענה על 12 הדרישות שהציב מזכיר המדינה, מייק פומפאו. עם זאת חשוב להפנים כי ארצות הברית ממקדת את ההתמודדות עם איראן במישורים הדיפלומטיים והכלכליים, ואינה נכונה לעימות צבאי.

קיימים שני תרחישי קיצון שסבירותם נמוכה מאוד – פריצה איראנית לנשק גרעיני במודל הצפון-קוריאני, במגמה להגיע מחוזקת למשא ומתן; ונפילת המשטר (יש הטוענים שזוהי מטרתו של הממשל האמריקאי), אשר לפי כל הסימנים הוא יציב ובעל יכולת לדכא כל תסיסה ציבורית (הגם שיש לזכור כי נפילת משטרים קשה לחיזוי, ומתרחשת בדרך כלל בלי התרעה מוקדמת).

•  התמיכה האמריקאית יציבה, אך על ישראל להיערך להחלטות מפתיעות של הנשיא טראמפ. החלטתו של הנשיא טראמפ להוציא את כוחות ארצות הברית מסוריה אינה פוגעת בצורה מהותית בביטחון ישראל בטווח הקצר, אך היא מחזקת את אויביה ומקלה עליהם את התחזקותם בסוריה בטווח הארוך.