תופעת גיוס הכספים של חצרות החסידים ומוסדות התורה, במסגרת קמפיינים של גיוס המונים, כנראה כבר מכעיסה לא מעט אנשים.
כל אחד מאנשי ‘החצר’ או הישיבה מקבל יעד שעליו לגייס – והוא יוצר למסע טרטור של חבריו, מכריו וכל מי שמופיע ב’ספר הטלפונים’ האישי שלו.
האזינו לשיחת טלפון:
המתקשר: “שולעם וברוכע, אני מתקשר אליך למאמץ הגדול, אני לקחתי על עצמי 18 אלף שקל, עשר אנשים זכו, עשר שותפים, יש לי כבר שלוש אנשים, אתה תהיה השותף הרביעי ל-1800 שקל, לא בחודש אלא חד פעמי. תפרוס לי את זה בעשר תשלומים, 180 שקל כל חודש, תזכה למצוות”.
(העונה מעבר לקו, מתגלגל מצחוק).
• מה כרטיס אשראי?
(שוב מתגלגל מצחוק)
• מה כרטיס אשראי?
“חבל שלא הקלטתי אותך” (מתגלגל מצחוק)
• 4580, תמשיך…5013, תמשיך, מה כרטיס אשראי?
(צוחק)
• מה כרטיס אשראי? אני לא צוחק איתך, אתה זכית להצטרף ללגיויינו של מיילך.
“כן, כן, חכה, אני פשוט רוצה להקליט אותך, תתחיל מהתחלה, רגע רגע…”
• לא מתחיל מהתחלה, כרטיס אשראי תביא, אני מתחיל מהתחלה, אין משחקים.
(מתגלגל מצחוק)
• תתחיל מהתחלה אין משחקים, נו, 4580, תמשיך תמשיך, לבוא לקחת צ’קים? מה הכתובת? איפה אתה עכשיו? אני בא לאסוף צ’קים!
“תביא חשבונית, תקבל צ’ק”.
• הופה, תקבל קבלה, אני לא צוחק איתך עכשיו, אני לא חבר’ה שאתה מכיר. תגיד לי איפה אתה עכשיו? אני מגיע! איפה לבוא? לאיפה לבוא?
“אני בירושלים”.
• אין שום בעיה, חצ’קל אני אקפוץ אליך. מה הכתובת? לאיפה לבוא?
(צוחק)
• תדע לך, אתה גוזל לי זמן של אחרים, אתה רוצה לתרום ואתה תתרום, מה הכתובת? איפה אתה עכשיו?
“אין כתובת… אני בן אדם בלי כתובת”.
• טוב בסיידר, אני הבנתי אותך, שכויייח, כל טוב, כל הברוכעס…