בית המשפט המחוזי בירושלים ביטל החלטת ועדת הערר של משרד החינוך וקבע כי ילדה בכיתה א', שנדחתה מבית הספר של 'מעין החינוך התורני', תתחיל ללמוד במוסד.
ההחלטה התקבלה בעקבות עתירה של הקליניקה למשפט ומדיניות חינוך של אוניברסיטת חיפה.
בעתירת הקליניקה, בראשותו של עו"ד הרן רייכמן, נטען כי הסיבה האמיתית לאי קבלת הילדה היה הרצון להפעיל לחץ על הוריה להעביר את שני אחיה הגדולים ללמוד גם הם בבית הספר של רשת 'מעין החינוך התורני'.
"מוסדות החינוך באשר הם כפופים לעקרונות היסוד של שיטת המשפט בישראל וחייבים בכיבודם. בכלל עקרונות אלה מצוי כלל היסוד הנוגע לשווין בחינוך ואיסור על הפליה בין ילד לילד בחינוך", כתבה השופטת תמר בזק רפפורט בהחלטה.
העתירה דנה בעניינה של תלמידת כיתת א' והוריה, שביקשו להרשם בתחילת שנת 2018 לבית הספר החרדי של רשת 'מעין החינוך התורני' של ש"ס בסמוך למקום מגוריה.
הילדה התחנכה עד למועד זה בגני הילדים הפועלים בסמוך לבית הספר, ואף השתתפה בתכנית מוכנות לכיתה א' של בית הספר - והגיעה לראיון ובחינות התאמה.
בשלב זה, כפי שמצוין בהחלטת השופטת – חלוקים הצדדים: ההורים טוענים כי נמסר להם שבתם התקבלה והיא אף קיבלה כמתנת קבלה ללימודים את מדי בית הספר. בית הספר טוען, לעומת זאת, כי כבר במועד ראיון הקבלה נמסר להורים כי קיימת בעיה, מכיוון שאחיה של הילדה לומדים בבית ספר ממ"ד תורני ולא בבית ספר שמשתייך לזרם החרדי - ולכן הם לא מקבלים עדיין תשובה סופית.
רק באמצע חודש יוני 2018, לאחר פניות של אביה של הילדה וסמוך מאוד לתחילת שנת הלימודים, השיב בית הספר כי הוא אינו מקבל אותה מכיוון שאחיה לומדים בבית ספר בזרם שונה מזה של בית הספר.
ההורים פנו לוועדת הערר של המחוז החרדי במשרד החינוך – אולם פנייתם נדחתה.
ועדת הערר של המחוז החרדי קבעה, כי לאור האוטונומיה השמורה למוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמים, החלטת בית הספר סבירה ומקובלת.
בשלב זה פנו ההורים לקליניקה למשפט ומדיניות חינוך של אוניברסיטת חיפה, בראשותו של עו"ד הרן רייכמן, שעתר נגד ההחלטה של בית הספר ושל ועדת הערר של משרד החינוך, יחד עם הסטודנטים איתי רגב, קסם תדמור, יובל שמואלי, ימית הלפרין, יובל אוליאל.
במרכז העתירה נטען כי הסיבה האמיתית לאי קבלת הילדה לא נובעת ממדיניות עקבית של בית הספר שלא לקבל תלמידות שאחיהם לומדים בבתי ספר אחרים, אלא רצון חדש של רשת מעין החינוך התורני לחזק את בית הספר לבנים החדש שהקימו בשכונה.
"משאין חולק על העובדה שאורחות חייה של העותרת הולמות את ההתנהלות ואחרות החיים במוסד החינוכי, אזי אין למנוע את רישומה", נטען בעתירה.
בית המשפט קיבל את העתירה בהסתמכו על שתי הטענות: הראשונה נובעת מכך שבפעילות בית הספר נפלו פגמים מנהלתיים מהותיים שגרמו לכך שלא הודיעו בזמן סביר להורים על אי קבלת הילדה, כך שלא ניתנה להם האפשרות להיערך כראוי ולמצוא בית ספר חלופי שיתאים לאורחות חייה.
במקביל, קיבל בית המשפט את טענת העותרים כי בפני ועדת הערר של משרד החינוך הוצגו נתונים רבים שהראו שבית הספר קיבל בעבר תלמידות שאחיהם לומדים ברשתות אחרות וכי לא מדובר במדיניות, אלא בהפליה – אולם המחוז החרדי של משרד החינוך לא ביצע בדיקה מעמיקה של נתונים אלה.
"בפני הוועדה היו נתונים שהעלו סימני שאלה של ממש אודות כך, שכן המסמכים מגלים כי נתונים שונים הוצגו בנושא זה שאינם מתיישבים אלו עם אלו, באופן שחייב את הוועדה בבדיקה מעמיקה יותר של טענת ההורים לאפליה", כתבה השופטת וקבעה כי היא מקבלת את העתירה ומחייבת את קבלת התלמידה לבית הספר.
עו"ד רייכמן: "פסק דין זה הוא צעד בכיוון הנחלת עקרונות השוויון והחינוך הציבורי על מוסדות החינוך של ש"ס ואגודת ישראל. בתי הספר של הרשתות הללו מתוקצבים באופן מלא על ידי המדינה ומהווים את החלופה החרדית לחינוך רשמי ממלכתי - כל עוד לא יוקמו בתי ספר ממלכתיים חרדיים לכלל הציבור.
"עובדה זו מחייבת אותם לנהוג כבתי ספר ממלכתיים בקבלת תלמידים ואיסור הפליה. לא פחות חשוב, פסק הדין מבהיר למשרד החינוך כי תפקידו לדאוג לכלל תלמידי ישראל ולפקח באופן ראוי על מוסדות החינוך של הרשתות המתנהלים באופן שאינו הולם חינוך ממלכתי".
