מה באמת התרחש בפרשיית המרצה והחיילת באוניב’ העברית? תחקיר שנערך בימים האחרונים באוניברסיטה העברית מעלה נרטיב אחר לגמרי מהעובדות שפורסמו בפרשה, ובעיקר מצביע, שוב, על הקלות הבלתי נסבלת של הפצת סיפורים, אם תרצו ‘פייק ניוז’, ללא בדיקת העובדות הבסיסיות.
הפרשה בקצרה: מרצה באוניברסיטה העברית בשם ד”ר קרולה הילפריך נצפתה, נוזפת לכאורה בסטודנטית שהגיעה לבושה במדי צה”ל. על פי הדיווח החיילת התעמתה במהלך השיעור עם סטודנטית ערבית ולאחר השיעור נזפה המרצה בחומרה בחיילת. בסרטון שהועלה לרשתות החברתיות, ופשט מטבע הדברים כאש בשדה קוצים, נשמעה המרצה משוחחת עם החיילת בטונים גבוהים כשבין היתר ניתן היה לזהות את המשפט: “את לא יכולה להיות נאיבית ולבקש שיתייחסו אלייך כאזרחית, כשאת מבקשת להיות במדים. את חיילת בצבא של ישראל ויתייחסו אלייך בהתאם”.
הסרטון שפורסם ב’כאן’, והאינטרפרטציה שנלוותה אליו עוררו סערה, ומאות פעילי ימין חתמו על עצומה של ארגון ‘אם תרצו’ בקריאה לשר החינוך בנט לפטר את המרצה ‘המשפילה’. גם ברשתות החברתיות סערו הרוחות, ושלל גינויים לעיתים ציוריים הופנו לעבר המרצה, ‘שונאת ישראל וצה”ל’. הסערה העזה טלטלה את ראשי האוניברסיטה שמיהרו להוציא הודעה לפיה, הם והמרצה מביעים התנצלות פומבית בפני הסטודנטית”.
הסיפור האמיתי
אלא שהיום [שלישי] פורסם תחקיר של ראש החוג ד”ר ניקול הוכנר בה מלמדת ‘המרצה הנוזפת’ בו השתתפו שנים עשר תלמידים מן החוג, ביניהם החיילת עצמה שאישרה את ממצאיו.
מן התחקיר עולים ממצאים מדהימים, שכאמור מעלים תחושות מטרידות ביחס לכוחה של התקשורת או בשפה המקצועית יותר ‘הפסיכולוגיה של ההמון’, הנוהה כך מתברר אחרי פרסומים יצריים גם אם הם אינם מבוססים בהכרח על עובדות.
אז מה היה בתחקיר? החיילת בדרגת קצינה, נהגה להגיע במשך כל הסמסטר לשיעורים כשהיא לבושה במדי צה”ל. עובדה זו מעולם לא נתקלה בהתנגדות או עוררה עניין כל שהוא.
אלא שבשיעור המדובר התרחש אירוע שהוביל לעימות לא מתוכנן: השיעור שעסק בתיאוריה של פרויד עורר את אחת הסטודנטיות, ממוצא ערבי, להעלות שאלה ביחס למעמד המשפחה בחברה הפלסטינית בעקבות ‘המשטר הציוני’.
המנחה, קרולה, ענתה באריכות, והשיעור הסתיים ללא כל אירוע מיוחד.
עם תום שיעור ניגשה הקצינה אל הסטודנטית הערבייה וביקשה לשוחח איתה, בעקבות הערתה, על החברה הפלסטינית. הסטודנטית הערביה סירבה והשיבה כי, ‘איתך אני לא מדברת’. הקצינה ניסתה לשוחח איתה שוב והסטו’ הערביה אמרה לה: “את מבינה עברית? אמרתי לך שאני לא מדברת איתך”.
הקצינה, שכנראה נפגעה פנתה למרצה ובין השנים התפתח דין ודברים. בין הדברים אמרה לה המרצה, כי העובדה שהגיעה במדים, המהווים סממן של זהות, עשויים לעורר תגובות מן הסוג הזה. מכאן הופיע המשפט שמחד הסעיר את הצופים בדקות הספורות של הסרטון, אך מאידך מהווה תמונת מראה עגומה של דוגמה לשימוש ציני במשפט התלוש מהקשרו ללא ידיעת העובדות במלואן.
הקצינה נגד הפצת הסרטון
באופן מטריד עוד יותר, התברר כי דווקא הקצינה עשתה מאמצים ניכרים וכנים שהסרטון שצולם על ידי אדם זר לא יופץ. היא התחננה שלא להפיץ את התיעוד ואף שלחה, כבר באותו יום, הודעות אלקטרוניות על כך לראש החוג בהם היא מביעה דאגה כי המרצה עלולה להיפגע.
תחקיר זה כאמור, נערך בעקבות שיחות עם שנים עשר [מתוך שלושים] תלמידי החוג, ביניהם הקצינה שאישרה את הפרטים.
בתוך כך, במהלך היום התקיימו הפגנות התומכות במרצה אך גם תוקפות אותה בקמפוס הר-הצופים של האוניברסיטה העברית.
בין הצדדים הוחלפו מהלומות ורבליות חריפות אולם נדמה כי איש מהם לא היה מודע כלל לעובדה, כי האירוע שייצר הררי טקסטים רדיקלים, שמאליים וימניים, כלל לא התרחש במציאות.
