“אין להתייחס להנחת תפילין בקלות ראש” • החלטת השופטת נחשפת

בית המשפט המחוזי בלוד התיר לפרסום אמש (ראשון) את החלטתו לפסול את הודאותיו של הנער שנחקר בשב”כ בחשד להצתת כנסיית ‘דורמציון’, זאת לאחר שהאמצעים שהופעלו על ידי שב”כ במהלך החקירה נמצאו לא כשרים – וכפי שנחשף בתכנית ‘עובדה’, במה שמכונה על ידי סנגורו עו”ד איתמר בן גביר: “זוועת כלא עכו”.

הקטין צ’ נעצר ונחקר, לאחר ששמו עלה בחקירתו של אחד מן העצורים בפרשיית דומא.

הקטין נלקח לבית מעצר מדומה שעוצב במיוחד עבורו בכלא עכו, שהורכב כולו מאנשי משטרה ושב”כ, ששימשו כאסירים בתפאורה המדומה, המרצים מאסר בשל פשעים חמורים. באמצעות מיצג שווא זה, ניסו חוקרי המשטרה והשב”כ, לחלץ ממנו הודאה במעשיו, תוך שהם מהלכים עליו אימים, מפרים את זכויותיו הבסיסיות.

בפסק דין ארוך, המתפרס על 96 עמודים, דוחה השופטת מיכל ברנט את טענות הפרקליטות והשב”כ על כשרותם של האמצעים שהופעלו בחקירה, ובדגש עיקרי על ‘תרגיל המדובבים’, בו הוכנסו לתאו של הנער מספר מדובבים – כולם, כביכול אסירים – אשר הציגו עצמם כעבריינים כבדים, ובמסווה זה ניסו לחלץ מהנער הודאות ועדויות ביחס למעשים שבחשד לעשייתם נחקר.

כך קבעה השופטת: “ככל שהדברים נוגעים לתרגיל המדובבים, סבורני כי הצדק עם ההגנה. אבות הפסול המתקיימים בתרגיל הינם: איומים באלימות, יצירת לחץ נפשי בלתי הוגן והפעלת שיטת חקירה בלתי הוגנת שנועדה לשבור את רוחו של הנחקר”.

עוד קבעה ברנט: “הופעל על הנאשם לחץ קשה מלווה בהפחדות ובאיומים על גופו; הבטחה לשקט באם יודה; פגיעה ממשית והרסנית בגופו, ואיום (בביצוע מעשה חמור – ח.ט.). לא נותרה לנאשם בחירה חופשית שמשמעה ברצותו יודה, ברצותו ישתוק. הנאשם היה מצוי תחת רושם של לחץ והפחדה לכל אורך שהותו בתא, כך עד אשר מסר את האמירות שמסר בנוגע לשריפת הכנסייה, או־אז נרגעו הרוחות”.

בנוסף לכך נכתב בפסק הדין: “עולה ומצטיירת לה תמונה מכמירת לב. ניכר שהקטין, בזמן שהוא מנוע ממפגש עם עו”ד, היה נתון תחת מתקפת איומים בהיותו כלוא בתא מעצר יחד עם שוטרים שהתחזו, במסגרת התרגיל, לעבריינים כבדים. במטרה להוביל את הנאשם לחשיפת האירועים בגינם נעצר ‘החשידו אותו כשטינקר’ שעלול להלשין עליהם, וכדי שלא יחששו מפניו ניסו ליצור מאזן אימה; המדובבים ציוו על הנאשם לספר להם על עבירות שביצע, כך שאם יהיה בכוונתו להלשין עליהם יהיה בידם חומר מפליל לגביו, דבר שימנע ממנו להלשין עליהם”.

בדומה לכך, בעניין האלימות אותה הפעילו חוקרי השב”כ במהלך החקירה כנגד הנחקר, קובעת השופטת ברנט כי עדותו של הנער במהלך אחד הדיונים בעניינו בבית המשפט, לפיה לא מסר לבית המשפט פירוט מלא על אמצעי האלימות שהופעלו כלפיו במהלך החקירה, אלא עידן את הדברים, וזאת מחשש שהפרוטוקול יגיע לידי החוקרים ואלו ינקמו בו בשל כך, נמצאת קבילה: “הנאשם הסביר בעדותו כי לא מסר על כך לשופט כי חשש שפרוטוקול הדיון יגיע לידי החוקרים והם ינקמו בו אם ילשין… לא מצאתי לנכון לקבוע שהנאשם אינו דובר אמת”.

גם בעניין זכויותיו הדתיות של הנחקר, קבעה השופטת ברנט כי התנהלות השב”כ הייתה לא תקינה, כאשר לא איפשרו לו לשמור על השבת כהלכתה, וכאשר מנעו ממנו הנחת תפילין במשך יומיים רצופים: “אדגיש כי אין להתייחס לזכות הנחת התפילין, כמו גם לזכויות דתיות אחרות, בקלות ראש. המדינה צריכה לעשות שביכולתה על מנת שנחקר כלוא, הנתון לחסדיה, יוכל לקיים את מצוותיו הדתיות.

“כך גם בנושא שמירת השבת. נכון לכבד את רגשותיו של נחקר שכבוד השבת יקר לליבו ולהימנע ככל שניתן בעת המפגשים עמו מחילול שבת שאין בו כדי לתרום לחקירה. יש להקפיד בנושאים אלה, כמו גם באחרים, ביתר שאת ככל שמדובר בקטינים”.

פרקליטו של הנאשם, עוה”ד איתמר בן גביר: “רק אמש הוציא שב”כ הודעה ביחס לנערים הנחקרים במתקניו כעת, לפיה כל זכויותיהם נשמרות ואין לחשוש כלל ועיקר לעבירה של שב”כ על החוק.

“ההחלטה של שופטת ברנט צריכה להדיר שינה מעיניו של כל מי שזכויות אזרח חשובות לו, ומכל מי שחפץ במדינה מתוקנת; ההחלטה לא מותירה מקום לשום ספק – השב”כ חצה במהלך החקירה האמורה אין ספור פעמים את הקווים האדומים, והפר כל זכות בסיסית של מרשי, וזו כמובן אינה הפעם הראשונה שמרשה לעצמו לנהוג כך.

“בשל כך, הודעת השב”כ אמש לפיה זכויות הנחקרים כעת נשמרות ואינן מופרות, חוטאת באופן וודאי לאמת. אם כך התנהל השב”כ בתיק א’, אין סיבה שלא יפעיל את אותם מנגנוני חקירה בתיק ב’. כאשר פגשתי את מרשי במוצאי השבת פגשתי נער מותש, עייף ומפוחד, שזכויותיו הבסיסיות נרמסו. יש לעצור את החקירות הללו, ויפה שעה אחת קודם”.