אסור לשתוק יותר.
מפלגת העבודה היא הבית שלי מאז שאני זוכר את עצמי. צמחתי בה, עבדתי עם ענקים כמו רבין ופרס ולא עזבתי אותה אפילו ליום אחד.
אני מאמין שהדרך שלנו היא הנכונה למדינת ישראל אל מול הימין שמחרב את הפרויקט הציוני. התנועה המפוארת הזאת שהקימה את המדינה מגרדת היום את אחוז החסימה. אנחנו רגע לפני נקודת האל חזור ואני לא מתכוון יותר לעמוד מנגד ולראות את הבית הפוליטי שלי ושל רבים וטובים בישראל נחרב.
שימו לב מה קורה כאן. עומד מולנו ראש ממשלה שתוקף את שלטון החוק באגרסיביות, עומד מולנו ימין חדש שהוא כולו ימין ישן ששם לעצמו למטרה לחסל את הדמוקרטיה, עומדת מולנו ממשלה שבמקום לעסוק בחיים עצמם – בקריסת בתי החולים הציבוריים, באסון התחבורתי שמתרחש בכבישי ישראל, בפערים החברתיים שמפוררים אותנו מבפנים – עוסקת בעיקר בעצמה ובכותרת של מחר בבוקר.
הציבור נושא אלינו עיניים ומחפש אלטרנטיבה. במקום שנציג לו את זה הפכנו להיות תכנית ריאליטי עם הדחות וקשקושים. זה אולי מביא רייטינג בטלוויזיה אבל בעולם הפוליטי זה מבריח מאיתנו אנשים.
ההיסטוריה לא תסלח לנו על כל הפיצולים האלה ועל ההתעסקות באגו במקום במה שצריך לעשות. הילדים שלנו לא יסלחו לנו על זה שלא עשינו כל מה שאפשר כדי להחליף את שלטון האימים הזה.
זה לא זמן לנימוסים, זה לא זמן לפחדנים. אני לא מתעסק בהדחה של אף אדם במפלגתי, אני מתעסק אך ורק בהדחה של נתניהו וממשלת הימין. אני חושב שאנחנו צריכים לעשות את כל מה שצריך, אבל את ה-כ-ל, כדי שזה יקרה. אחרת אנחנו לא ראויים לאמון הציבור.
ברור לי שאשלם מחיר פוליטי על הדברים האלה. יתכן שאשלם על זה במקום בכנסת הבאה. זה לא באמת משנה. מה שמשנה זה עתידה של מדינת ישראל ומה אנחנו עושים כדי לשים אותו במקום את עצמנו בראש סדר העדיפויות. בעיני הדבר הנכון לעשות כעת הוא לשלב ידיים עם כל הגורמים שמאמינים בישראל יהודית ודמוקרטית וברוח מגילת העצמאות ולהקים חזית שתנצח בבחירות הקרובות. כל דבר אחר משמעותו הענקת המדינה לנתניהו ולימין לארבע שנים נוספות. אפשר לנצח, צריך לנצח ואני לא מתכוון לוותר על הסיכוי הזה לרגע.