מוצאי שבת קודש פרשת שמות, ‘תשע”ט
ידידי עמוס היקר,
איתך כאן שניאור שניאורסאהן, שליחו של הרבי מליובאוויטש לעיר רובנא שבאוקראינה, או כפי שהקפדת תמיד לומר: ר’ שניאור, עם דגש על ר’ מלעיל.
ממש לפני כניסת השבת התבשרנו שאינך איתנו, וכעת, מוצאי שבת פרשת שמות, חשבתי שאחרי יום ייקל עלי לכתוב, אך הדבר ממש אינו כן. קשה עלי הכתיבה. וכפי שלבטח אתה זוכר את ההסכם בינינו, כוחי יותר בדיבור, ואילו את הכתיבה השארתי לך.
כשליחו של הרבי מליובאוויטש לעיר רובנא, נפגשה דרכנו לפני מספר שנים.
היה זה עניין טכני של עזרה בניסוח ללוח הנצחה על בית אמך, פניה ז”ל. זה החל בהתכתבות במייל, שגררה שיחות טלפון לצורך הדגשת פרטים, ואחרי ביקורה של ביתך פניה שתחי’ בעיר רובנא, ביקשת ממני להיפגש איתך בביקורי הבא בארץ ישראל, ומאז הקשר הפך לידידות אישית.
דפקתי בדלת בקומה ה-12, ואת הדלת פתחת במאור פנים שלא הסתיר את סקרנותך. קומתך התגמדה למראה מדפי הספרים העמוסים עד לגובה התקרה. התחבקנו כידידים וותיקים, והצעת כיבוד בכלים חד פעמיים, מתוך כבוד והערכה לשמירת הכשרות. הבעת את התרגשותך לפגוש את קרוב משפחתה של “המורה זלדה”, המורה הנערצת שלך בכיתה ב’. כל כך ביקשת לשמוע על הנעשה ונשמע בעיר רובנא, ואני סיפרתי. ישבנו ושוחחנו.
הבאתי לך את ספר תניא שהדפסנו לא מכבר בעיר רובנא, פתחת אותו וטמנת את ראשך בין דפיו. דפדפת בו ושאפת לריאותיך את ריח הדפים והאותיות, עם ריח הדפוס הטרי. התנצלת ובקשת אישור לפרטיות, כדי להתייחד עם הספר הקדוש שהודפס ברובנא. סיפרת בהתרגשות על הנכד המשרת בחיל האוויר, ועל הזכות שהייתה לך לדבר בפני החיילים מסיימי הקורס קצינים כנציג המשפחות. שמחת כששיתפתי מצידי בתמונה משפחתית.
בשיחת טלפון שקיימנו מאוחר יותר, אמרת לי: “ר’ שניאור, דע לך שמהביקור הקודם הכוסית עם הוודקה מחכה לך”.
ואני קיבלתי את ההזמנה, ובאתי שוב. שמחת לקראתי, הוצאת קלסר שהיה נראה שבו אתה אוסף חומר במיוחד לקראת הביקור שלי, ומתוכו הוצאת תמונות מרובנא של פעם, ועמודים שלמים של טיוטות, ואתה אומר לי שאלו החומרים שלא נכנסו לספר אהבה וחושך, בעיקר עדויות מהאחיות של אמך ז”ל, על החיים ברובנא.
שוחחנו על אמונה ועל הכל. לא הסכמנו בהכל, ויותר מאשר התווכחנו אני ואתה, התווכחת יותר עם עצמך. בשיחות בינינו כאבת על הבורות של הדור הצעיר. לא הצלחת להסתיר את התסכול מכך שגודל דור בלי ערכים.
סיפרתי לך על תכניות לימוד תורה ויהדות בקהילה, התעניינת בפרטי פרטים. הבעת את שמחתך על כך שברובנא של היום יושבים ולומדים תורה. ביקשת לתמוך כספית ואף דאגת להעביר תרומות עבור כולל התורה ברובנא ועל עוד תכניות שונות של תמיכה בקהילה. עשית את זה בחן מיוחד וראית בתרומה זכות מיוחדת להיות שותף בפעילות שלנו.
•
לקראת יום הולדתי ה-40 הפתעת אותי בברכה מרגשת:
“רב שניאור יקר,
זה זמן לא מועט אני עוקב בהוקרה אחר מפעלותיך בקהילת רובנו. תמיד אכיר לך תודה על שסייעת להצבת יד ושם ליהדות רובנו כולה ורבים מבני משפחתי בתוכה שנרצחו בידי הגרמנים הנאצים ועוזריהם, וכן גם סייעת לציין בשלט את הבית אשר בו גדלה אמי ז”ל ובו חיו בני משפחתה לפני עלותם ארצה, בית שאותו תיארתי בהרחבה ב’סיפור על אהבה וחושך’.
בתי פניה סיפרה לי בשובה מרובנו על פגישתה עמך והפליגה בשבחיך. כאשר זכיתי סוף סוף להכירך פנים אל פנים ראיתי לפני איש חמודות, חם לב וחכם לב, יודע ספר ואוהב ישראל מופלג. בשיחותינו מצאתי בך בר פלוגתא מעניין ובן שיח מלא קסם. השם שזכית לשאתו, שניאור שניאורסון, מקפל בתוכו מורשת יחידה במינה.
עוף השמים הוליך את הקול שאתה, בני משפחתך וחבריך היקרים חוגגים את יום הולדתך הארבעים. הרשה נא לי לצרף את קולי אל קולות המברכים, המוקירים, והמאחלים לך ולמשפחתך עוד שנים רבות של עשייה ברוכה, של אהבת ישראל, של חכמה, בינה ודעת.
בידידות מאת מוקירך,
עמוס עוז”
הרב שניאור זלמן שניאורסאהן, עם פניה, בתו של הסופר עמוס עוז ז”ל, בטקס ליד בית אמו ברובנא. צילום: באדיבות בית חב”ד ברובנא
•
אני זוכר שסיפרת לי על המחלה ועל הטיפולים, אמרת לי: ר’ שניאור, תמיד הייתי לוחם. תמיד לחמתי, ואני כעת יוצא למלחמה בסרטן. ואני אנצח’ …
סיפרת על האנשים הנפלאים שפגשת, על הרופא המיוחד בבילינסון ועל החברים הטובים שמקיפים ומחבקים.
בפתיחת שנת הלימודים הנוכחית, בחודש אלול האחרון, באחד הימים המרגשים בחיי, היום בו הכנסתי את בני ללמוד בישיבה, עברתי דרכך. נכנסתי עם בני לביקור.
ניכר היה שהטיפולים מתישים אותך, אך הארת פניך לקראתי, ושמחת לראות את בני. סיפרתי לך על כך שהיום הוא מתחיל את לימודיו בישיבה. לא הסתרת את קורת רוחך, ואיחלת לו הצלחה מעומק הלב.
באותו ביקור הבאתי איתי שופר ובקשתי להעניק לך אותו כמתנה. התרגשותך לא נותרה נסתרת. שוחחנו על השופר וממשמעותו, ואף תקעתי בשופר כשאתה מולי מסכך בידך על הראש בתנועה של התרגשות פנימית. סיימתי עם תקיעת השופר, נילי שתחי’ מספרת לי על הנכדים, ואתה עדיין עומד בתנועה של דביקות, כאילו אתה במקום אחר. התרגשתי איתך, ובקשתי שאת השופר תקח איתך לטיפולים, ואל תשכח לתקוע כשתרגיש בכך צורך.
התיישבנו, ואתה אומר לי: ר’ שניאור, אני חייב להקריא לך משהו.
אתה מקריא מתוך הספר של אלתרמן את שיר “הטלגרמה”:
חסידי חב”ד שברוסיה הריצו טלגרמה לתל-אביב
בדבר משלוח אתרוגים ולולבים,
בדרכה הגיעה הטלגרמה
לידי הצנזורה הצבאית הרוסית ושם…
נשא את ראשו
הצנזור הצבאי
ויברק מבטו, חושד וחד,
ויפנה כה וכה
וישאל חשאי:
“שטו טקויה” (מה זה) חב”ד?
אז גנח המזכיר: נחפש בתיבות
ונבדוק בתיקים אלפא-ביתיים.
אח… רבים וסבוכים הם ראשי-התיבות
של מוסדות-השלטון הסובייטים …
הם צצים בימינו אחד לאחד
ואתה את שמותם פענח …
ולשאול לא-נעים … תכשל בחב”ד
וספגת מידי המפקח !
אז נכנס קצין הגורדיה דוד שניאורסון,
וירמז לו הצנזור: הקשב נא, דודקה !
אין כמוך בקי בסבכי השלטון,
אנא, מה זה חב”ד ? נא, היה לי ידיד כאן !
ויחייך הקצין שניאורסון, מהרהר,
עת הושיט את הכתב את היד,
וידבר: אי חב”ד, חבר צנזור יקר,
אי חב”ד, חבר צנזור, חב”ד !
שמע גריגורי, שמע גרישה אחי, בן אגנצי,
תבינה אם אזן לי תט.
הוי חב”ד ! קודם כל הוא ארגון אנטי-נאצי,
אנטי-נאצי, אחי, בהחלט!
הם אינם מכירים בייאוש וכניעה
וחמים הם כאש מתלקחת !
(לו היתה בידיהם החזית השניה,
היא היתה כבר, אחי, נפתחת).
וחזק בטחונם מכל צר ואסון
ושוה בטחונם בטליונים !
כך צוה עליהם מנהיגם שניאורסון,
ואני מאותם שניאורסונים …
ובדברי עליהם
בלבבי ארגישה
כי אותו הניצוץ לא יכבה בי לעד !
ולא פעם בקרב, האמינה לי, גרישה,
מתלקחת בי אש-להבה של חב”ד !
אז גרגורי אמר: כן, דוד, אני גוי
אבל בנתי לך, איני פתי.
גם אנחנו זוכרים את דימיטרי דונסקוי,
אף כי אין הוא יליד המשטר הסובייטי.
כי עבר והווה מצטרפים לאחד
באומה העומדת באש.
וכן מני לוב עד חזית סטלינגרד
לא ביישו את חב”ד נכדיהם של חב”ד …
סלח דודקה, אני מתרגש.
כך הצנזור דבר ופתאום הושיט יד
כחולם שקראו לו: עורה …
ויטביע בקצה המברק של חב”ד
את אישור הצנזורה.
אתה קורא כאילו אלתרמן יושב מולך, וכשאתה מגיע לסיום במילים ‘אני מתרגש’ – אתה מוחה דמעה סוררת. ואתה כולך מרוכז, כאילו אתה באמצע כתיבה, כשסוף סוף מצאת את המילות הנכונות ומפחד לאבד את הריכוז.
עמוס עוז ז”ל. צילום: Tomer Neuberg/Flash90
סיימנו את הפגישה והבטחת לי שבמלחמה הנוכחית אתה תנצח. עניתי לך ‘אתה חייב!”
נפרדנו בחיבוק חזק ובתפילה בלב.
•
אני חזרתי לרובנא, הבן נכנס לישיבה, הבת נכנסה לתיכון, ואתה עם נילי על קו ביילינסון-רמת אביב, עטופים בחום ואהבה של חברים.
המשכנו לשוחח בטלפון בעיקר על מה חדש ומה משתפר, שמחתי לשמוע על הצלחת הטיפול על רופאים מדהימים על איש בן 79 שקיבל מרץ של בחור צעיר…
התקוות היו גדולות וגבוהות, ומה רבה היתה השמחה לשמע הבשורה שהנה הנה הנצחון מאחורינו .
כשביקרת לאחרונה במוסקבה אחרי שהזמינו אותך לקבל פרס על עבודתך, היו אלו הימים בהם חל יום הזיכרון לקדושי יהודי רובנא, שנעקדו על קידוש השם בימי השואה האיומה, ודאגת לשלוח לי בקשה:
“אנא אמרו קדיש בשמנו על כל בני ובנות משפחת מוסמן (משפחתה של פניה) ועל כל בני ישראל שנרצחו ברובנו”.
עניתי לך: “נגיד קדיש ונדליק נרות”, ואתה משיב לי: “אני מאחל לך כבר עכשיו שבת שלום, היום יום חמישי . כי מחר נגיע ממש לפני שבת”.
למחרת היום, ביום שישי, דקות ספורות לפני כניסת השבת אתה שולח לי הודעה: “כרגע נכנסנו בשלום הביתה . שבת שלום”. כל כך היית רגיש, וכל כך היה חשוב לך לעדכן…
•
יוצא לנו לשוחח רבות, וביום שישי האחרון עמדתי להתקשר אליך, אך הבוקר העמוס של ערב שבת, ובהתחשב באורחים רבים שהגיעו אלינו – לא הצלחתי לממש את מבוקשי, ולא קיימנו את השיחה השבועית.
בשעת הצהריים, אני יודע שזה זמן המנוחה אצלך, ואמרתי לעצמי שנשוחח לאחר צאת השבת, אך אתה עלית לנוח, למנוחת עולמים…
אחרי צהריים כשלא קיבלתי את המענה לברכת שבת שלום ששלחתי לך, ברכה שמשולבת תמיד בתמונה מהוויי החיים האישים של משפחתנו בשליחות ברובנא, כשתמיד המענה ממך הוא שונה, בהתאם לתוכן התמונה – באם בצילום מופיע הילד שחוזר מבית הספר, אז המענה הוא בסגנון אחד, ובאם התמונה היא משפחתית, אזי התגובה תהיה שונה –
ואז, רגע לפני כניסת השבת כשעמדתי להניח את הטלפון למנוחת השבת, מצלצל הטלפון וידיד משותף מודיע לי על פטירתך, כשאתה מוקף במשפחה תומכת….
לא הצלחתי להוציא הגה מפי, המילים ניתקו מפי. ההפתעה הייתה מוחלטת, הרי סיכמנו שבמערכה הזו אתה מנצח…
צילום: Hadas Parush/Flash90
עמוס יקר, יהיה זכרך ברוך, תהיה מליץ טוב על אשתך נילי שליוותה אותך באהבה גדולה, על בנותיך פניה וגליה, על בנך דניאל, ועל הנכדים שכה אהבת.
תהיה מליץ טוב גם על הקהילה היהודית ברובנא, שכל כך היתה חשובה לך תחייתה של הקהילה, ועקבת מקרוב אחרי ההתפתחות שלה.
יהיו הדברים נר לעילוי נשמת עמוס בן יהודה אריה ע”ה.