אבי גבאי זרק את ציפי לבני בשידור חי: ‘השותפות נגמרה’

יו”ר מפלגת העבודה ח”כ אבי גבאי החליט לפרק את ‘המחנה הציוני’ –  והודיע לציפי לבני, יו”ר ‘התנועה’, על הפסקות השותפות.

”קיוויתי והאמנתי שהשינוי והשותפות החדשה יובילו לצמיחה שלנו, לחיבור של ממש, לפירגון הדדי. אבל הציבור חכם. הוא רואה שזה לא מצב הדברים והתרחק”, אמר גבאי.

”אני עדיין מאמין בשותפות, בחיבורים, בלאחד מחנה גדול ומחוייב לשינוי, אבל חיבורים מוצלחים מצריכים חברות, עמידה בסיכומים ונאמנות לדרך. זה לא קורה בשותפות הזאת ולכן אני שוב בוחר בציבור”.

גבאי פנה ללבני ואמר: ”ציפי, אני מאחל לך הצלחה בבחירות, בכל מפלגה שבה תהיי. אנחנו נמשיך להילחם ולהיות מחוייבים לשינוי שעם ישראל רוצה. באתי לפוליטיקה עבור העם ואשאר תמיד בצד שלו”.

לבני, שישבה לצדו של גבאי בעת שהכריז על הפסקת השותפות, הופתעה מדבריו.

היא ביקשה שלא להגיב – ויצאה מהחדר.

לאחר הישיבה תקף גבאי בחריפות את לבני ואמר כי “אפילו במעמד הגבוה שקיבלה כיו”ר האופוזיציה היא לא הצליחה להגיד עלי מילה אחת טובה. רק אכלתי *** ממנה”.

הוא הוסיף: “היא עמדה כאן בסיעה ואיימה לעיני המצלמות שאם לא אתן לה את ראשות האופוזיציה היא תפרוש, אז שאף אחד לא ידבר אתי על נימוסים”.

זהו נאומו המלא של אבי גבאי :

לאור ההתפתחויות הפוליטיות והסקרים, אני נשאל בימים האחרונים האם אני באמת מאמין שאפשר לנצח?

ברשותכם אתייחס.

לפני 4 וחצי שנים החלטתי להצטרף למערכת הפוליטית בכדי לעשות שינוי. את ההחלטה המחייבת קיבלתי בעיצומה של מלחמת צוק איתן, כשראיתי איך ממשלת ישראל לא מנהלת מלחמה אלא מנהלת את יחסי הציבור של הממשלה, בזמן שאזרחי המדינה תחת ירי טילים ובזמן שהחיילים שלנו נהרגים בנגמשים לא ממוגנים.

יכולתי להמשיך ולהרוויח שכר של מיליונים אבל החלטתי שטוב יותר יהיה לילדיי , אם אשאיר אחרי מדינה טובה יותר על פני רכוש נוסף שהם יקבלו בירושה.

בחרתי בציבור.

בדיוק שנה לאחר מכן, קיץ 2015 נלחמתי כשר בממשלה במתווה הגז המושחת. זה שמונע מאיתנו להפחית את חשבונות החשמל ב 20%. נלחמתי ושילמתי על כך מחיר כבד במפלגה שהייתי בין מייסדיה.

שנה לאחר מכן, קיץ 2016, עמדתי נדהם, כמו מרבית אזרחי המדינה כאשר נתניהו פיטר את בוגי יעלון והחליף אותו באיווט ליברמן. אני זוכר היטב את אותם ימים, את השיח ברחוב. אנשים אמרו לי שהם לא יכולים לנשום מעצמת הציניות וההפקרות של נתניהו.

מצאתי את עצמי שוב נדרש לקבל החלטה אישית גדולה והתפטרתי מהממשלה. שוב, בחרתי בציבור. וברחוב אמרו לי שהחזרתי את התקווה שהפוליטיקה לא חייבת להיות צינית.

עד היום אמא שלי לא מבינה מדוע החלפתי כבוד ושררה, בחוגי בית ברחבי הארץ אבל אני יכול להמשיך ולהסתכל בעיני הציבור ובעיני ילדיי ולאמר – הפוליטיקה לא שינתה אותי.

הימים הם טרום ימי חקירות ראש הממשלה אבל את שלטון נתניהו ראיתי מקרוב. בעיקר את חוסר האיכפתיות – את האדישות לחיי האזרחים, ליוקר המחיה, למערכת הבריאות שלנו, לצעירים שאיבדו תקווה, אזרחים הוותיקים שחוסכים בתרופות כי אין להם.

שאלתי את עצמי מה אני יכול לעשות בכדי להביא לשינוי ?  איך מחליפים את הממשלה הזאת, בממשלה שתעסוק באזרחים – תשמור על הבטחון, הדמוקרטיה ותעצור את השחיתות שהפכה ללגיטימית.

הציעו לי הרבה מאד הצעות. להצטרף למפלגות של איש אחד או להקים בעצמי מפלגה של איש אחד. ממש, קלי קלות. בלי הרבה מאמץ.

שוב, בחרתי בדרך הקשה והמורכבת. זאת שיש לה סיכויי הצלחה של אריאלה ממפעל הפיס.

הבנתי ששינוי גדול אפשר לעשות רק ממפלגה עם מסורת של שלטון – רק ממפלגת העבודה. מפלגה שהדרך שלה משלבת את בטחון המדינה כערך עליון לצד חתירה לשלום עם שכנינו וניהול כלכלה צודקת.

כזאת שמשרתת את כלל האזרחים. מפלגה וותיקה שלמרות שאוהבים לבקר אותה קיבלה אותי בזרועות פתוחות וחצי שנה לאחר מכן חבריה בחרו בי להוביל אותה.

ושלא ייקל הדבר בעיניכם – 52,000 חברים וחברות מכל רחבי הארץ – מערים ומושבים וקיבוצים. בהם חברים וותיקים רבים בחרו באדם חדש.

הם בחרו בי כי הבטחתי לעשות הכל עבור הניצחון ולשים את הניצחון לפני נוחות פוליטית ולפני כל פוליטיקה פנימית.

נבחרתי ויצאתי לדרך. בחרתי לעשות כנסים ברחבי הארץ, בערים, מושבים, קיבוצים, כפרים ערבים ודרוזים ובמעוזי הליכוד- דימונה, שלומי, מגדל העמק, עפולה, קרית מלאכי ועוד.

עשיתי גם טעויות, בעיקר של התנסחות אחת לא מוצלחת שהיום אני יכול לספר לכם שבאחת הפגישות בינינו עמוס עוז ז”ל תיחקר אותי – מה אמרתי ולמה התכוונתי. בחוכמתו הרבה אמר לי כיצד הייתי צריך להעביר את אותו המסר מבלי לפגוע.

יתכן שטעיתי גם בכך שבחרתי לפגוש את הציבור ולא מילאתי את היומן בפגישות עם פרשנים וכותבי טורים. קיבלתי גם את עצתו של יצחק הרצוג ושמרתי על השותפות עם ציפי והתנועה במסגרת המחנה הציוני.

זה לא פשוט להיכנס לשותפות שמישהו אחר הקים, אבל זכרתי שהתחייבתי לעשות מה שנכון לניצחון בבחירות. אפילו ניסיתי להביא לאיחוד מלא של המפלגות. לצערי זה לא קרה.

כשהרצוג התפטר. ציפי ביקשה את תפקיד יו”ר האופוזיציה במקומו. כולל כאן, בחדר הזה, אל מול המצלמות כשאמרה שזה התנאי שלה להמשך השותפות.

בחרתי בשותפות, כולל סיכום על שיריונים לתנועה. שיריונים שגרמו למתח עצום במפלגה שלי ואפילו ליותר מכך.

שוב בחרתי בציבור, שמעתי את הקולות במחנה שלנו שמבקשים אחדות וקיבלתי את בקשתה של ציפי. בחרתי להתעמת עם הפוליטיקה הפנימית ולשמור על האחדות של המחנה.

כפי שאתם יודעים אני מה שעמוס עוז קרא לי בחיבה .”ילד מעברות”. שאול טשרניחובסקי כתב שהאדם הוא תבנית נוף מולדתו. אני אוסיף שאנחנו תבנית נוף ילדותנו. גדלנו בצריפי אזבסט ומסביב להם בניינים חדשים שגרו בהם משפחות משכילות יותר ובמעמד כלכלי טוב יותר.

חלק מהילדים של הבניינים היו חברים טובים שלנו.  חלקם התנשאו עלינו, ילדי הצריפים. כבר מגיל קטן בחרתי שלא לתת כוח למתנשאים. לא לתת כוח למי שאומר לי שאין לי סיכוי.

את סודות השותפות והחברות למדתי שם, בחבורה המשותפת של ילדי בניינים וצריפים ששיחקו יחד וניצחו יחד. עם אבי כגן, אחד מילדי הבניינים ששיחקו איתנו, התאחדתי שוב בפריימריס.

ניצחנו יחד כי היינו חברים, כי האמנו בשותפות הלא טבעית ופירגנו אחד לשני. גם כשהיה לנו מה לחלק וגם כשלא היה לנו.

קיוויתי והאמנתי שהשינוי והשותפות החדשה יובילו לצמיחה שלנו, לחיבור של ממש, לפירגון הדדי. אבל הציבור חכם הוא רואה שזה לא מצב הדברים והתרחק. אני עדיין מאמין בשותפות, בחיבורים, בלאחד מחנה גדול ומחוייב לשינוי, אבל חיבורים מוצלחים מצריכים חברות, עמידה בסיכומים ונאמנות לדרך.

זה לא קורה בשותפות הזאת ולכן אני שוב בוחר בציבור. ציפי, אני מאחל לך הצלחה בבחירות, בכל מפלגה שבה תהיי. אנחנו נמשיך להילחם ולהיות מחוייבים לשינוי שעם ישראל רוצה. באתי לפוליטיקה עבור העם ואשאר תמיד בצד שלו.