“החלטתי כי עליי לעשות מעשה גם עם ספר התורה השני”, אמרה רונה רמון

1.

כמעט עשר שנים חלפו מאז פגשתי את רונה רמון, אי-שם בפינה שקטה של בית קפה, בשכונת רמת חן ברמת גן, השכונה בה התגוררה. היא דיברה, ואני רשמתי כל מילה.

השבוע, כששמעתי בצער על בקשתה האחרונה, לא יכולתי שלא לשוב אל הרגעים ההם, אל המילים שאמרה לי. “מהרגע שאילן הבין כי נבחר להיות שליח של העם היהודי, הוא ידע שמוטל עליו לכבד את הדת ואת היהדות. האוכל הכשר, שלקח עמו אל החלל – היה רק חלק מהעניין. אל ארון המזון של המעבורת הוכנסו המנות הכשרות, שסיפקה לו סוכנות החלל האמריקנית. ‘אני חש שליחו של עם ישראל כולו, ולכן ביקשתי מזון כשר’, הסביר.

“בליל שבת גם קידש על היין, בדף מיוחד כתב לעצמו את המילים, לאחר שטרח לנקד אותן, לבל יטעה”.

כחצי מיליון תושבים מתגוררים בעיירות, הממוקמות סביב מרכז החלל ‘קנדי’, וכעשרת אלפים מהם יהודים. במקום פועל הרב חיים קוניקוב, שליח חב”ד, ודואג לערוך שם תפילות ושיעורי תורה. אל ה’ספייס קואוסט’, אחת העיירות, הגיע גם אילן במסגרת ההכנות לשיגור. באופן טבעי נוצרו קשרים בינו לבין הרב, לאחר שנפגשו לראשונה במסגרת אירוע קהילתי. אילן היה זה שעורר את השאלות: איך בדיוק שומרים שבת בחלל ואיך מחשבים את זמני כניסתה ויציאתה? הרב פנה לפוסקי הלכה ידועי שם, שישבו על המדוכה, והחליטו לבסוף כי זמני השבת יחושבו על פי המקום שהמעבורת המריאה ממנו, מדינת פלורידה.

רונה סיפרה לי על כל זה, ואני מתקשה לעכל, איך יכול להיות שאשה שדיברה איתי בכזו הערכה על דת ויהדות, החליטה מה שהחליטה כהחלטה אחרונה של חייה עלי אדמות.

2.

כשלוש שנים אחרי האסון, מעל מסך הוידיאו הגדול, נראו נערים מסינסנטי כשהם נרגשים עד דמעות. נערים יהודים מארץ ישראל מול נערים יהודים מסינסנטי שבארה”ב. טקס בר-מצווה משותף, שהועבר בוידיאו. רגעים מרגשים.

ואז התרחש הרגע הדרמטי. היה זה בעת שהאישה, זו שארגנה את האירוע, הוציאה לעיניהם ספר תורה קטן מימדים וסיפרה את סיפורו. מן העבר השני של האוקיינוס, מביטים בהם דרך המסכים, ישבו נערי בר המצווה מבית הספר ‘שרת’ בנתניה וצפו בעיניים פעורות במתרחש. עמם באולם נכחה גם רונה רמון, רעייתו של אילן, האסטרונאוט שמצא את מותו עם התרסקות המעבורת ‘קולומביה’.

והיה שם גם פרופ’ יוסף יהויכין. מי שבביתו נותר הנרתיק הריק של ספר התורה הקטן, התאום של זה שהוצג בערב זה. הספר שליווה את אילן אל החלל ולא ישוב משם עוד לעולם. הספר, שיצא ללא פגע ממחנות ההשמדה ולא שרד את ‘קולומביה’. זה שהפך דווקא לאחר השמדתו לאחד הסמלים הגדולים ביותר של טיסת נאס”א ההיא.

היה עניין נוסף שמילא את כל כולו. זיכרון השואה. “הקשר של אילן אל השואה נחשף אצלו דווקא בהיותנו בארה”ב. בפגישות שלנו עם קבוצות של יוצאי שואה ודור שני לשואה, עלה וצף אצלו הנושא בכל עוצמתו. התחברנו לארגון, שפעל בלוס אנג’לס ונקרא בשם ‘מועדון 1939′. שם החלו, למעשה, לנבוט הזרעים של מה שצמח אחר כך לפעולה יוצאת הדופן של לקיחת ספר התורה אל החלל”.

“אני זוכרת את היום שבו חזר אילן מביקור בארץ. בין השאר ביקר גם בביתו של פרופ’ יהויכין יוסף. שם, בוויטרינה שבארון הספרים, ראה לראשונה את ספר התורה הזעיר. הוא היה נרגש מאוד בצאתו מהבית. ‘אני רוצה לקחת אתי את ספר התורה אל המעבורת’, אמר לי וחיכה לתשובה.

“עדיין פחד מהפן ההיסטורי של הצעד. הייתי שותפה לתהיות, להיסוסים. הוא רצה מאוד להעביר מסרים, אבל תהה מה להדגיש בדיוק. מאותו רגע לא חשב אלא על ההזדמנות ההיסטורית שניתנה בידו”.

“ברור היה לאילן כי לקיחת הספר אל החלל תהפוך לצעד היסטורי”, סיפרה רונה, “הוא רק לא תיאר לעצמו עד כמה. זמן מה התחבט והתלבט ולבסוף היה שלם עם עצמו. מספר ימים לאחר מכן פנה אל יויה, כך כינויו של יוסף בפינו, וביקש ממנו את הספר, זה שלא שב עוד לעולם. חבילה ארוזה היטב נשלחה בדואר רשום ומוגן ועשתה את דרכה מארץ ישראל אל ביתנו שביוסטון. הדרך מארונו של יהויכין אל המעבורת הייתה דרכו האחרונה של ספר התורה.

“ההבטחה קוימה. סיפורו של הספר הושמע לאוזני העולם כולו. מאז ועד היום נכתבו על אודות הסיפור והספר ספרים מרגשים ונערכו כתבות רבות. כולן עדות וזכר לשנים הקשות ההן ולבר המצווה של הילד הקטן יהויכין”.

רונה רמון ע”ה. צילום: Flash90

3.

“אירוע בר המצווה, שנחגג בבית הספר בנתניה”, נזכרה רונה באירוע המרגש, “היה סגירת מעגל של ממש. בתו של הרב דנסברג נכחה אף היא באירוע ונשאה דברים מרגשים. היה זה מפגש וירטואלי בין ילדים יהודיים, הנמצאים מן העבר השני של האוקיינוס, לבין נערים החיים כאן בארץ. שאלות הדדיות על החיים פה ושם ועל המשמעות של ‘להיות יהודים בנכר’.

“ואז אירעה ההפתעה הגדולה. האישה, שארגנה את האירוע בסינסינטי, הוציאה לפתע ספר תורה זעיר, כמעט זהה לזה שלקח עמו אילן לחלל. היינו בהלם. איש מאיתנו לא ידע על כך מראש, והתדהמה הייתה מושלמת. רק אז התברר לנו כי שלושה ספרי תורה זהים מסתובבים בעולם, שלושתם נכתבו בידי אותו סופר סת”ם והוזמנו בידי יהודי עשיר מאמסטרדם. שלושתם התגלגלו בין מחנות הריכוז ושרדו.

“תמונתו של הספר ריצדה על המסך ונותרה מצולמת בעינינו הרבה לאחר שתם האירוע. אני אישית יצאתי נרגשת מאד והחלטתי כי עליי לעשות מעשה גם עם ספר התורה השני. משהו שיעביר את המסר אל העולם כולו. החשש קינן כמובן בלב, גורלו של הספר הקודם ריחף בחלל. ימים קשים של התלבטויות עברו עלי ובסופם ידעתי כי קיבלתי החלטה”.

4.

סטיב מקליין, ידיד של אילן, היה האיש שנבחר על ידי רונה. “קח אתך את ספר התורה אל הטיסה הקרובה”, ביקשה ממנו.

הייתה זו הטיסה השנייה לאחר התאונה, הטיסה הקודמת עברה ברוך ה’ בשלום. “לכל אחד מאתנו יש צרות. לכולנו, במובן הלאומי, ולכל אחד ואחד בפני עצמו. חשבתי שאין כמו ספר התורה כדי לחזק וללמד איך יוצא העם היהודי בנס מהתקופות הקשות שעוברות עליו”.

ימים של ציפייה דרוכה עברו עליה עד ליום שהמעבורת נחתה. הלחץ והמתח הלכו וגדלו עם חלוף הימים. אך לבסוף, כאשר דרכו רגליו של סטיב על הארץ וספר התורה הזעיר בין ידיו, חשה רונה כי נסגר עוד מעגל.

שוב ושוב הציגה התקשורת את קטע הווידיאו שבו נראה אילן רמון בחליפת החלל שלו, ספר התורה בידו, והוא מספר את סיפורו לעולם כולו תוך שהוא מעלה על נס את תקומתו של העם היהודי בשנים שלאחר השואה. ולאחר מכן נצפה הספר שירד עם סטיב.

זכר הפעם הראשונה שצפתה בקטע הזה, עולה כמו חי לנגד עיניה והיא חיה מחדש את הרגעים. “זוכרת אותם כמו קרו היום. ראיתי את זה בשידור חי מיוסטון והתרגשתי כולי. אני עצמי באה מבית שומר מסורת, והדברים שאמר אילן היו כה נשגבים בעיניי. באותן דקות לא העליתי בדעתי מה טומן לנו בחובו העתיד הקרוב”.

עם הפנים קדימה, היא חיפשה רעיונות כדי להמשיך ולהעביר את המסר. חשוב היה לה, שהעולם כולו ימשיך וישמע את סיפורם של ספרי התורה ואת סיפורו של עם ישראל, שקם מבין ההריסות.

“אני עדיין לא יודעת איך בדיוק אקדם את הנושא. אבל ברור לי שמשהו צריך להיעשות. אולי תערוכה, שתנדוד בין קהילות יהודיות בעולם, ואולי משהו אחר. אבל אסור שהמסר יגדע”, אמרה אז, ולהט העשייה בעיניה.