1.
קבלו סיפור.
בליל שישי האחרון ישבה קבוצת בכירים חרדית בחנות המגישה צ’ולנט בבית שמש. אחד מהבכירים נשמע מצהיר את ההכרזה המעניינת הבאה: “כל מה שעשיתי מהרגע שעליזה בלוך נבחרה, זה לשבת על ספר החוקים של העירייה ולחפש פרצות בחוק”.
בספר הזה, כך מתברר, יש דברים הרבה מעניינים. למשל: אם ראש העיר מעוניינת להעניק ‘תופין’ של סגנות ראש עיר לחבר מועצה חרדי, לא היא שיכולה להחליט על זהותו של האיש (נניח, נציג ‘שלומי אמונים’, שיש הטוענים שתמך בה – בפועל או שלא, תלוי את מי שואלים – לפני הבחירות) אלא הסיעה כולה, סיעת יהדות התורה המאוחדת – הכוללת ארבעה נציגים של ‘דגל’, שלושה נציגים של אגו”י, ועוד נציג ‘לא מוגדר למי הוא שייך’ ששמו מוישה אבוטבול, שטרם פרש כדרישת אגו”י – היא שמחליטה למי להעניק את הכבוד.
בסיעת יהדות התורה בבית שמש יש, במצב הנוכחי, רוב ברור ל’דגל’. נכון שלליטאים ולאגו”י יש ‘על הנייר’ מספר שווה של חברים – 4 מול 4 – אבל מהבחינה המעשית, כשנכון להיום אבוטבול מיישר קו עם ‘דגל’, מדובר ב-5 נציגים לעומת שלושה.
אין לכם ספק למי יעניק הרוב את תמיכתו לתפקיד סגן. ברור שלא יהיה זה נציג מאגודת ישראל, וסביר להניח שזה יהיה שמוליק גרינברג מ’דגל’.
היה סעיף נוסף שנחשף. מתברר, שאין זה חוקי להעניק את תיק התכנון והבנייה למי שאינו סגן ראש עיר. איך הדבר הזה בוצע בקדנציה הקודמת, אז שלט על התיק משה מונטג מבלי שהיה סגן? יותר טוב שלא תשאלו שאלות מיותרות על שאירע (או לא אירע) בקדנציה הקודמת, ואל תעוררו דובים מרבצם.
מה שאומר, הכול תקוע.
וכך, שוגר במהירות מכתב אל היועץ המשפטי של העירייה, בו הובהר כי אין לקיים את ישיבת המליאה, בה תכננה עליזה בלוך להכריז על הקואליציה שלה. ולך תקים קואליציה, בלי שיש לך תפקידים לחלק לחברים הנרגשים.
2.
איפה, בעצם, הבעיה של דגל עם עליזה בלוך, אחרי שכבר נבחרה?
תלוי את מי שואלים.
יש מי שיסבירו לכם בהתרגשות – בעיקר אברכים ורבני שכונות – שכל ה’בעיה’ היא יידישקייט. הם מתכוונים ברצינות לכל מילה, תאמינו להם. הם לא פוליטיקאים, משה אבוטבול ממש לא היה כוס התה שלהם, ומשנבחרה, הם לא ממש התאבלו. אלא שלדעתם, היא אינה מסוגלת לספק תשובות ראויות בנושאי יידישקייט, כשההדגשה היא על מוסדות החינוך הליטאיים, המקוואות והמועצה הדתית (שהשליטה עליה אמורה להיות שליטה של נציג מ’דגל’).
אבל יש גם מי שייתלו בכל הנושאים הללו, כשכוונתם האמיתית היא – פוליטיקה. כלומר, המשך השליטה הליטאית, שבעטה בעוז בתקופתו של אבוטבול – גם בתקופת שלטונה של עליזה בלוך.
מולם ניצבת בלוך אמיצה ותקיפה. היא ממש לא מוכנה לאפשר ש”מה שהיה הוא שיהיה”. ראש העיר החדשה רוצה לעשות הכול כדי לנקות אורוות (לדברי הטוענים, שהיו אורוות. לא בטוח שהיו, רק לכאורה היו, אבל בואו נזרום עם הטענה שמגולמת במשפט שאמר לי גורם ליטאי בעיר: “אני יכול לכתוב לא ספר אחד, אלא ארבעה ספרים, על מה שהיה בקדנציה הקודמת”).
גם בסביבתה של ראש העיר יש בליל קולות. יש המגבים אותה וטוענים כי עליה להיות חזקה ואיתנה מול הדרישות שמציבים הנציגים הליטאים, ויש המבקשים ממנה בתחנונים ליישר קו, “לזרום עם הדרישות”, ולהציל את מצבה הפוליטי המסובך.
למה מסובך? כי אם הקואליציה שלה לא תוכל לקום (אין תופינים, אין חברים לקואליציה), אם היא תלויה רק בסיעות שגיבשה בינתיים סביבה (שלושה מהבית היהודי, שגם שם יש נציג אחד של חב”ד שמשמיע מעת לעת זמירות מקוריות; 4 ליכוד; ושניים ממפלגתה שלה) עדיין אין לה רוב.
חסרים לה שלושת נציגי אגו”י, שבלי ה’תופינים’ למה להם להיכנס לקואליציה שלה? מה שאומר, חצי שנה של שיתוק, משרד הפנים מפזר את המועצה הנבחרת – וחזרנו לבחירות. הסבירות שהיא תיבחר שוב לא ממש גבוהה. סיכוייו של שמוליק גרינברג מ’דגל’, למשל, במקרה כזה טובים משלה.
מדוע גרינברג ולא משה מונטג? כפי שזה נראה כרגע, מונטג מעדיף לפעול (פועל יפה, צריך לציין) מאחורי הקלעים, ולהציג בחית את גרינברג, הפנים היפות של המפלגה בבית שמש. גרינברג לא מזוהה כל-כך עם ‘השלטון הישן’, ויש לו אהדה גם ברחוב החילוני. בקיצור – סיכוייו טובים. לראיה נציין, כי הייתה תמיכה בבחירתו לתפקיד יו”ר הסיעה.
3.
אז מה עושים, בעצם?
טובי היועצים המשפטיים מנסים למצוא מוצא מהפלונטר, שמקורו למעשה בחוקים. אבל יש גם ניסיונות לפתרונות פוליטיים.
הנה, למשל, אחד מהם: יו”ר סיעת ‘הבית היהודי’ רינה הולנדר תבין מה קורה מול עיניה, תפנים שהעסק לא מתקדם לשום מקום ושהאלטרנטיבה היא אסון (מבחינת המבקשים ‘שלטון חדש’) ותוותר על השליטה במועצה הדתית. ויתור שכזה יכול לסלול את הדרך לכניסת ‘דגל’ לקואליציה.
האם זה יקרה? מי יודע, ימים יגידו.
ובכלל, יכול להיות שמי שטען בפני עליזה בלוך, כבר בתחילת הדרך, “תכניסי קודם כל את ‘דגל’ פנימה, אחרת יהיו לך צרות צרורות” צדק? האם מי שטענו “אם יורד גשם את חייבת לצאת עם מטריה, אחרת תתרטבי”, ידעו מה הם אומרים? יכול להיות שהיא הייתה צריכה לעשות יותר מאמצים כדי להסתדר עם משה מונטג, כבר בתחילת ההליך הקואליציוני?
והאם יכול להיות שעליזה בלוך עושה כעת את מה שעשתה ציפי לבני בשעתה, כיו”ר קדימה, כשהתעקשה על פינות פה ושם, ואיבדה את הקואליציה עם החרדים לטובת ממשלת נתניהו השניה?